הבורסאית, המחזיקה בשתי חברות שונות מאוד בתחום מדעי החיים, ומתכננת להתרחב בתחום. "אפשר לחלק את העולם הזה לארבעה תחומים לפחות, שכל אחד מהם הוא עולם אחר מנקודת מבטו של המשקיע, מבחינת רמות הסיכון, התשואות, מקורות ההון והשיטות להערכת השווי". סולומון עומד להעביר במכון הייצוא קורס בניהול וגיוס הון לחברות בתחום מדעי החיים. בתחום מדעי החיים הוא פעיל בשנים האחרונות לאחר שייסד את די.אס סולומון, היה מנהל היחידה הכלכלית בסאיטקס וכתב מספר ספרים בנושא. לחלוקה הרגילה של שוק הביומד למכשור רפואי, תרופות וביוטכנולוגיה, הוא מוסיף חבר חדש - הביומרקרים, כלומר הדיאגנוסטיקה המתקדמת.
"הביומרקרים הם תחום חדש יחסית, שהפך מכמה מולקולות אבחון בודדות לתחום שלם. בעבר הלא רחוק דיאגנוסטיקה הייתה בעיקר עבודה עתירת כוח אדם. שיטות לאיתור נוגדנים במקרה של מחלות מדבקות, הפכו למוצר בעל ערך מוסף נמוך. אלא שאז חלה קפיצת מדרגה בדיאגנוסטיקה של המחלות שאינן ממקור של זיהום, כמו מחלות גנטיות ואוטו-אימוניות. היום יש ערכות דיאגנוסטיקה שמבוססות על איתור נקודתי של פגמים וכשלים בגוף, כשהערכות עצמן עולות מאות עד אלפי דולרים לערכה".
לדעת סולומון, הדיאגנוסטיקה המתקדמת היא התחום המתאים ביותר לבורסה מבין תחומי מדעי החיים. "בתחום פיתוח התרופות, דרושות שנים ארוכות של מחקר, עוד עשר שנים של פיתוח ובאמצע הדרך ישנן תקופות יובש שבהן החברה מחכה לתוצאות ניסוי או ממתינה לאישורי FDA לאותן תוצאות, ובאותו זמן אין לה דבר להודיע למשקיעים, מלבד העובדה שיש יותר מסיכוי סביר שהכסף שלהם יירד לטמיון. בתחום המכשור הרפואי, ובעיקר במסלולי האישור המהירים שלו, כבר מדובר בתהליך פיתוח של שלוש עד חמש שנים, טווח זמן שהמשקיעים עשויים להיות סבלניים אליו. אלא שבתחום המכשור הרפואי לעתים עדיף להמתין לשיתוף פעולה ורכישה על ידי שחקן גדול או בינוני בטרם יוצאים אל הבורסה שכן קשה מאוד להצליח בשיווק בשוק הזה לבד.
"ולעומת כל אלה בדיאגנוסטיקה המתקדמת רוב עבודת הגילוי של המולקולה הדיאגנוסטית נעשית במכוני המחקר וכשהמוצר כבר עובר לפיתוח של חברה מסחרית, נותרו לו בדרך כלל כשנה עד שנתיים להגיע לשוק, בעלות של כמיליון דולר. בהחלט מספרים ששוק ההון הישראלי יכול לאכול אותם. וההכנסות? עדיין יפות - כ-100 מיליון דולר לשנה לחברת דיאגנוסטיקה מצליחה. לא המיליארדים של תעשיית הפארמה, אבל עדיין שוק מסקרן מאוד".
באופן לא מפתיע, סולומון החליט למקד את החברה שבראשה הוא עומד בתחום הדיאגנוסטיקה וספציפית בדיאגנוסטיקה לתחום הסרטן. זאת לאחר שהחליט להביא אותה לבורסה באמצעות מיזוג הפוך לשלד בורסאי. שני המוצרים הראשונים של החברות בקבוצה אמנם אינם ביומרקרים, אולם לחברה ישנם שני הסכמים עם מכוני מחקר מובילים כדי להתרחב לתחום הזה.
* לחברות מתחום הפארמה והמכשור הרפואי אינך ממליץ להיכנס לבורסה?
"לגבי פארמה, יש שאלה אם בכלל כדאי לסטארט-אפ לפעול בתחום הזה. סיכויי ההצלחה לחברה שמתחילה את פעילותה מתרופה בשלב הפרה-קליני הם בסה"כ 1%, והכי הגיוני בעצם הוא שחברות גדולות יעשו את זה במחלקות המחקר עתירות המימון שלהן. בתחום המכשור הרפואי, ההשקעה מתאימה יותר לקרן הון סיכון. הקרנות אמנם לוקחות נתח גדול מהאחזקה בחברה ולפעמים מנהלות את היזמים באופן צמוד מכפי שהם היו רוצים, אולם הקרנות מבינות את הפעילות של החברה ואינן דורשות תוצאות לטווח קצר. משקיעי שוק ההון מציעים לחברות מכשור רפואי בשלבים ראשונים רק כ-5-6 מיליון דולר, ומצד שני הם רוצים תוצאות בזמן קצר, אפילו אם הם טוענים אחרת. כשאתה עובד מול שוק ההון, אתה צריך להקריב למולך. עם זאת, להגיד "אל תבואו לשוק ההון" זה לא ריאלי. יש מחסור בהון בישראל ולפעמים אין לחברות ברירה".
"לא קשה להנפיק"
" איך מביאים למשקיעי שוק ההון את התוצאות שהם רוצים? הרי קשה לקצר ניסויים או לשנות את התוצאות שלהם?
"צריך להציג אבני דרך ברורות מאוד ולהוציא הרבה הודעות על התקדמות לקראת אבני הדרך האלה, כי ההודעות הן הדרך היחידה לתקשר עם השוק. הדו"חות בשלב הזה הרי לא אומרים כלום, ואנליסטים לא מסקרים חברות קטנות - זה נופל להם מתחת לרדאר. אצלנו במיקרומדיק שלחנו מכתב אישי לכל משקיע ובו הסבר בשפה פשוטה לגבי פעילות החברה והעתיד הצפוי לה. קיבלנו תגובות אוהדות מאוד מהשוק. עם זאת, לא צריך להוציא יותר מדי הודעות כי אז המשקיעים מתרגלים לחשוב שהודעה ממך לא אומרת כלום.
"צריך להתמקד במוצרים שניתן לפתח בזמן קצר, לעתים אפילו במקרים שבהם החברה תהיה בריאה יותר עם פיתוח מקביל של מגוון מוצרים. צריך להשקיע הרבה תשומת לב ניהולית בפיתוח עסקי וביצירת שיתופי פעולה..
"ישנה גם השאלה של מיהו הגוף שהולך לבורסה. אנחנו מאוד בעד גופים המורכבים מכמה חברות ולכן נותנים ביזור סיכון, וגם יש להם יותר מה לתקשר עם השוק. יש משקיעים שאומרים "אפזר את הסיכון בעצמי", אולם בפועל אין עדיין מספיק חברות לשם כך, אז מודל הביזור הפנימי הוא הגיוני. עם זאת, צריך לקחת בחשבון כמה כסף יכול גוף כזה לגייס והאם הוא יספיק לתמיכה בכל החברות, או שבפועל רק אחת או שתיים מהן נתמכות כמו שצריך".
* מיקרומדיק נכנסה לבורסה כשלד. מה היתרונות והחסרונות של צעד כזה?
"היתרונות של שלד הם שאין צורך לעמוד בקריטריונים של הבורסה לגבי ותק, היקף פעילות וכמות הון עצמי.
"בהנפקה אמיתית צריך גם לגייס מינימום מסוים של הון וצריך לפזר אותו בין כמות מסוימת של משקיעים. התשקיף הוא יקר ובמקרה של שלד הוא נחסך, כמו גם התשלום לחתם.
"עם זאת, השלד עצמו עלול להיות יקר. כמו כן, כשאתה יוצא ללא חתם, אתה לא נחשף לשוק, ואף אחד לא נמצא שם בשבילך כדי ליצור לך שוק אוהד לפני ואחרי ההנפקה. היום, אחרי השינוי של החוק להנפקת חברות מו"פ, דברים השתנו ולא קשה להנפיק. לא הייתי נכנס שוב בשלד לבורסה בתל אביב.
"אגב, שלד בורסאי בנאסד"ק הוא היום עוד פחות יוקרתי משלד בתל אביב. לנאסד"ק יש סקס אפיל, זה נכון, אבל זו בורסה אכזרית מבחינת הרגולציה ומבחינת תגובות המשקיעים. הניסיון של חברות ישראליות עם התחום הזה הוא מפוקפק מאוד. בסוף גומרים עם תביעות.
רק אם החברה היא גדולה והיא מגייסת דרך השלד סכום כמו בהנפקה - לפחות 30 מיליון דולר לפי 100 מיליון - זה סביר. אבל הבורסה האמריקנית היא לא מקום לחברות ממש מתחילות".
