אחד המרצים בכנס הוא מוזיקאי, יוצר וחוקר מרתק, סטיבן חזן ארנוף, שבשנתיים באחרונות מתגורר בירושלים כעמית במכון מנדל למנהיגות. ארנוף, 37 , נשוי לבמאית ולסופרת בשמת חזן וכותב בימים אלה את עבודת הדוקטורט שלו במדרש ב"סמינר היהודי התיאולוגי של אמריקה" בניו-יורק.
מבין שלל עיסוקיו (בין השאר, עורך ארנוף את "זיק" - מגזין יהודי לחשיבה ולתרבות) הוא כתב מוזיקה למחזה המבוסס על "שבעה קבצנים" של רבי נחמן מברסלב ולהצגה לפי "סיפור פשוט" של ש"י עגנון והקליט אופרת רוק בהשראת ספר יונה.
בשיחה בינינו, הוא פורש את השקפותיו המקוריות בנושאי דילן, רוקנרול ויהדות ורוק בעולם האקדמי ומספר על חזונו להשתלבותם של אמנים ישראלים בתרבות העולמית.
" מתי התחלת להתעניין בדילן?
"גדלתי בקליבלנד, אוהיו, ותמיד ניגנתי בלהקות. כנער, הפולחן הדתי הראשון שלי הוקדש ללהקת ה'קינקס', ואח"כ לברוס ספרינגסטין וטום פטי. בדילן התעמקתי לראשונה בגיל 20".
" נמשכת לדילן דווקא בגלל השתייכותו למסורת ולעם שלך?
"דילן לא ייצג עבורי את העם היהודי, אלא את עמם של המחפשים והשואלים. לא הזיז לי שהוא יותר יהודי מספרינגסטין או מפטי. רק כשהתחלתי לכתוב מוזיקה בעצמי ולחפש את שורשיי הוא סיקרן אותי גם כיהודי. בשנים האחרונות חקרתי את השימוש של דילן בסמלים דתיים, והוא דווקא השתמש יותר בסמלים שלקוחים מהברית החדשה ולא מהישנה, שהיא התנ"ך שלנו. אוצר המילים שלו בא מהתרגום האנגלי לברית החדשה ששימש את מוזיקת הפולק שהגיעה לאמריקה מאירופה. אבל דילן גם קרא הרבה ספרות ושירה ולימד את עצמו את כל הקאנון המערבי".
" מתי התחילו לדבר עליו באוניברסיטאות?
"דילן קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת פרינסטון כבר ב-1972, ובשיר "יומו של הארבה" תיאר את הסיטואציה שבה ישב על הפודיום מול הפרופסורים מזיע ומגמגם. מההתחלה ניסו להכניס אותו לאקדמיה, ודילן לא ממש התנגד. הוא רואה אותה כמערכת קצת מגוחכת, אבל הוא הרי מביט ככה על כל הממסדים, כולל על תעשיית המוזיקה. הוא מחשיב את עצמו לאינטלקטואל אנטי-אינטלקטואלי".
" דילן מסתייג בפומבי מהחיטוטים בחייו ובעבודתו.
"נכון, אבל גרייל מרקוס (מבכירי עיתונאי הרוק בארה"ב שגם ישתתף בכנס, ש.מ.) סיפר לי שפעם דילן אמר לו ש'אהבתי את הספר שכתבת עלי, למה שלא תכתוב עוד אחד?'. כלומר, יש פער בין המסכות שדילן פושט ולובש כדי ליצור, לבין האדם עצמו.
"דילן היה ליצן וקאובוי ומאהב ונרקומן ואופנוען ואוטודידקט ופוליטיקאי. כל קלף שיש בחבילה, הוא השתמש בו וכתב ממנו, ובעיקר, הייתה לו סקרנות אינסופית. הוא אדם בתנועה מתמדת, ואי אפשר לקבע אותו לשום דבר. אני מתעסק בשיריו ובתכניו ופחות בדמות הציבורית, כי נורא מרתק ומשעשע לעקוב אחריה, אבל היא כל הזמן חומקת".
" על מה היית מדבר איתו בארבע עיניים?
"הייתי שואל אם המחשבות שלי על אופן העבודה שלו הן באמת הדרך שבה היא מתרחשת, בסוג של מדיטציה יצירתית. משהו שמקשר אותו לרטוריקנים הקלאסיים. הוא משתמש בחומרים קדומים ועתיקים, שהגיעו אליו בירושה ובורא מהם את העתיד. הוא הביא לפופ את היכולת ליצור מיתוסים חדשים ממיתוסים ישנים ולגשר בין ישן וחדש בצניעות, בפתיחות, באחריות ובמרדנות".
" מעבר להיותך חוקר, אתה אמן בעצמך. היצירה נובעת הרבה פעמים ממקומות משחקיים, ספונטניים, לא מודעים ולא שכלתנייים. זה לא מסרס לנתח יצירתיות בכלים מחקריים?
"נתקלתי באותה בעיה בדוקטורט שלי במדרש. ניסיתי לשכנע את המרצה שלי שאי אפשר להסתכל על המדרש כטקסט וצריך למצוא בו את הפואטיקה כמו בהופעה חיה של מוזיקה, עם האלתור, ההומור, הייאוש והתקווה.
"אני לא רואה את עצמי כחוקר ספרות שמנסה לאנוס את החומר כדי שיתאים לתזה שלו, אלא כמי שעושה סוג של מדיטציה על החומר. כמו שבהופעה אתה חווה סביבך את הקהל, החשמל והרעשים, ככה אני מתייחס לטקסטים. אני לא אקדמאי טהור".
" לאקדמיה יותר קל לטפל בדילן מאשר בפרפורמרים ששידרו סקס אפיל כג'אגר, ג'יימס בראון וג'ים מוריסון ?
"אם חושבים על המוזיקאי כעל שאמאן, מכשף השבט, דילן היה יותר מיסטי מאשר פיזי, אחד שיושב ומהרהר, לעומת מוריסון או ג'אגר שעובדים ליד המדורה עם הקסם של הקצב והגוף. וההסתכלות האקדמית על החיים, כידוע, מסתדרת יותר טוב עם דברים שפחות טעונים בחיוניות".
" יכול להיות שההתעסקות של האקדמיה ברוק מהולה בנימה מסחרית, פופוליסטית, שמסמנת לסטודנטים שהאוניברסיטאות הן עכשוויות ואופנתיות?
"אי אפשר לברוח מהמרכיב המסחרי, ואני לא מכיר פינה באמנות שאין בה מסחריות. גם דילן הוא אשף שיווקי שתמיד עבד עם אמרגנים גאונים. עובדה שבגיל 65 הוא שוב כובש את השוק עם תקליט, עם ספרים ועם סרטים חדשים".
" על מה תרצה בכנס?
"אני חוקר את השימוש של דילן ביישום שיטות זיכרון עתיקות, ששימשו את חז"ל וגם את הקלסיקנים של יוון ורומי, שלימדו אנשים איך להעלות זיכרונות ולהוריש אותם. אני מדגים משיריו של דילן איך הוא לוקח את ההיסטוריה המערבית ומארגן אותה מחדש, ואיך מתוך עולמות של ייאוש, חורבן ועצב הוא הופך למורד וליוצר. דילן מראה לנו איך אפשר להתקיים בעולם שמלא בסבל מבלי להיכנע ואפילו ליצור מתוך הכאוס".
" המעמד שלו בתרבות הפופ ברור. תנסה למקם אותו בהיסטוריה האמריקנית ביחס, למשל, מנהיגים פוליטיים.
"דילן אינו כובש והוא לא קיסר. הוא משורר מהדגם של הומרוס או שקספיר. הייתי משווה אותו למנהיגים כמרטין לותר קינג, תומס ג'פרסון ואברהם לינקולן, שהיו גם אנשי רוח ומשוררים. מתי בפעם האחרונה שמענו נאום ממש חשוב של פוליטיקאי? דילן צועד במסורת האמריקנית של דיבור ציבורי, הוא משורר ונביא".
" יחסית לכמות העצומה של מוזיקאים אמריקנים גדולים בני עמנו, מעט מאד יהדות נכנסה לתרבות הפופ.
"בוא נאמר שיש יותר עקבות יהודיים בפרקים של 'סיינפלד' או של 'חברים', כשמישהו משחרר הערות מצחיקות על קידוש או על ברית-מילה, מאשר בתרבות הפופ, אבל המון מוזיקאים תופסים את המסורת כתקועה ולכן מתקשים להתחבר אליה.
"הפעלתי בניו-יורק תוכנית לאמנויות בשם 'מקור' בהשראת הפעילות של רות קלדרון ו'עלמא', גם לאמנים לא יהודים. לימדנו בשיעורים את 'הקוסם מארץ עוץ', כמו גם את ספר שמות, את הביטלס ואת יציאת מצריים. אמרנו בגאווה שיש לנו משהו שגם לאנשים שמחוץ ליהדות שווה לבדוק ושמשתלם להתעמק בשורשים כדי ליצור, בלי אג'נדה דתית, אלא עם איכות ועם אותנטיות ביצירה.
יש חברת תקליטים שהקים חבר שלי, 'ג'יי דאב', שמתיסיהו הקליט בה ושבין אמניה גם להקת 'הבלקן ביט בוקס'' הישראלית. הם צעירים, מדליקים שנמשכים לקטע היהודי לא מתוך מטיפנות אלא מתוך סקרנות נאיבית. זה מוסיף ליושר ולעושר של העבודה שלהם. ומי בכלל יכול היום להיות אור לגויים בשוק כה מפוצל? מי יכול לכבוש את העולם ? האמן העמוק האחרון ששינה את המפה היה קורט קוביין. היום האמן הכי גדול בעולם היא בריטני ספירס."
" מה אתה חושב על ההתעסקות שלה ושל מדונה בקבלה?
"יותר חשוב שבריטני יוצאת עכשיו עם יהודי ומצאה את הזיווג הנכון בשבילה. התנועה המסוימת הזו של הקבלה היא מסחרית, כוחנית ומנופחת. היא מתעסקת באוצר מילים שאולי גם האר"י התעסק בו, אבל אני לא לוקח אותם ברצינות.
"שמעתי שמדונה מתחילה להתרחק מהקבלה ולא אכפת לי. זה עצוב שאנשים משלמים 20 דולר על בקבוק מים קדושים של הרב ברג או רוכשים מהדורה מחודשת של ספר הזוהר ב-1500 דולר רק כדי לזכות לשבת בקבלת שבת עם הרב".
" מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית?
"כמי שבא מעולם הרוק הקלאסי, אני חושב שמעט מאוד דברים משתווים לרמה של יהודה פוליקר, שיצר מפגשים בין תרבויות. אני אוהב את ברי סחרוף, אהוד בנאי, אתי אנקרי וכל האמנים שמשתתפים בפרוייקט 'פיוט' , שמחברים מוזיקה אתנית ועכשווית למקורות".
" בוב מארלי היה האמן היחיד מהעולם השלישי, שהצליח להחדיר למערב ערכים וסמלים מחוץ לתרבות האנגלו-סקסית. זה יכול לקרות גם למישהו שייצא מהמזרח התיכון?
"מה מארלי הביא שהיה חידוש? את התרבות הראסטאפארית, שהיא בעצם הסיפור הישן של ציון. והוא לקח את סיפור היציאה מעבדות לחירות, שהוא גם הסיפור של עמנו ונתן לו משמעויות עכשוויות יפות וחזקות.
"מארלי שר 'אתם צריכים להגשים את הספר' והספר הוא התנ"ך. זה מראה את הכוח של החומרים הקדומים שרוחשים בחייהם השוטפים של יהודים, פלשתינים, מוסלמים ונוצרים, שחיים באזור שנחשב ללב העולם. אני מאמין באמנים כמובילים של תרבות וחברה. המון אנשים מחפשים משמעות והפוליטיקאים לא מביאים אותה אלא להפך, הורסים אותה. אז למה שהתשובות לא יבואו מהמוזיקאים?
"בעתיד אני מקווה להקים בישראל מרכז לאמנים שיבואו מתרבויות וזהויות שונות, אשר יאפשר להם ללמוד וליצור ביחד ולצאת מכאן אל העולם". "
