מרים נאור

הגנה על הבית | חן מענית

עם הגיעה לגיל 70, תפרוש בחודש הבא נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, אחרי פחות משלוש שנים בתפקיד. בשונה מכמה מקודמיה, כמו אהרן ברק, מאיר שמגר ודורית ביניש, נאור התקשתה להטביע חותם משמעותי על מערכת המשפט. גם בשנה החולפת היא נאלצה לעסוק הרבה יותר בהגנה על הקיים מפני ניסיונות השינוי, שלא לומר החבלה, של הפוליטיקאים בראשות שרת המשפטים, איילת שקד, ופחות בצעידה לנתיבים חדשים.

נאור התמודדה בגבורה עם הניסיונות של שקד למנות שופטים שמרנים לעליון, ולפקפק בנוהג הסניוריטי, שלפיו מי שמתמנה לנשיא העליון הוא השופט בעל הוותק הרב ביותר. ובכל זאת, למרות הזמן הרב שהיא נאלצה להקדיש להדיפת ההתקפות של הפוליטיקאים, קידמה נאור כמה עניינים הנוגעים למערכת המשפט. כך, למשל, היא הובילה תוכנית אסטרטגית להטמעת רפורמות טכנולוגיות ומנהליות.

בנוסף, לראשונה פורסמו בציבור הנחיותיה לשיבוץ שופטים בהרכבים המתנהלים בעליון, מהן ניתן היה ללמוד כי רק לעתים נדירות היא קובעת בעצמה את הרכב השופטים (וגם אז ההחלטה על השיבוץ היא לפי ותק השופטים). נאור ניסתה להפריך בכך את הטענה שלפיה קביעת ההרכבים נעשית מתוך רצון להגיע לתוצאה כזו או אחרת.

השנה ישבה נאור בראש הרכבים שלפניהם נשמעו תיקים מהמורכבים והרגישים בעליון. בבולט שבהם, תיק עמונה, קבעה כי אין לקבל את בקשת המדינה לדחות את מועד ביצועו של פסק הדין שהורה על אכיפת צווי ההריסה, שהוצאו לבתי היישוב שנבנה על אדמות פרטיות של פלסטינים.