יוסי בחליל

אני מניח שקראתם השבוע שיזמי ההיי-טק הישראלים כבשו את ועידת האינטרנט והמדיה DLD, שננעלה אתמול במינכן שבגרמניה, וחייכתם לכם ביוהרה: ישראלים, כיבוש. עוד כיבוש. איזה יופי.

אלא שייחוס המלה "כבשו" לישראלים ב-DLD מטעה קצת, ומציג אותם כיישויות עצמאיות, עם כוחות השתלטות עצמיים. כאילו הנוכחות של כל אחד מהם, עד האחרון הסטארט-אפיסטים בהם, לא הייתה תוצאה ישירה של מפגן כוח מרשים וחד-משמעי של איש אחד, יוסי ורדי. יוסי בחליל.

כמעט עשור אחרי המיליונים והתהילה של מכירת ICQ לאמריקה אונליין, ורדי ביסס לעצמו מעמד-על של החלילן מהמלין של קהילת יזמי האינטרנט הישראלית. והם מדברים עליו, כל הזמן. יוסי כאן, יוסי שם, יוסי אמר, יוסי שתק, והכי חשוב - האם יוסי כועס עליי עכשיו, ולמה, אלוהים, אם רק הייתי מבין למה הוא כועס ולמה עליי.

"מה עשיתי לו"?

כאורח בוועידת DLD, שוורדי הוא אחד משני היו"ר שלה, אתה נוחת במינכן עם מטען עודף אך מתבקש של פרגון לאיש ההיפראקטיבי הזה. בגיל 70, פחות או יותר, הוא קורע את כולכם, ובלי עזרת מקררי הרד-בול המגניבים שפוזרו בכל אולמות DLD במינכן. ואז אתה נתקל, לראשונה, ביזם, איש תקשורת או איש הון סיכון אפור פנים, שמכלה את זמנו בדאגה אמיתית ליחסיו עם יוסי ורדי. "מה עשיתי לו שהוא כועס עליי ככה?" מה באמת. בטח עשית משהו.

אחר-כך מופיעים מודאגים ב', ג' וד', ובאיזשהו שלב אתה פשוט מפסיק לספור. אתה קולט שלפניך תופעה מעניינת. הנה העדר והנה הרועה; והכבשים, במקרה שלנו, לא נוטות להתעטף בשתיקה. הן מדברות בלי הרף, ובעיקר על הרועה. תרשמו את זה לחובת הרעלת הרד-בול שקיבלתי ב-DLD, אבל זה מזכיר לי, יותר מהכול, דפוסי התנהגות של כתות.

סחורה ברורה ומיידית

ורדי, אל תטעו, אינו רק סופרסטאר שיווקי. הוא מספק, במקביל, סחורה ברורה ומיידית. יזמי ההיי-טק הישראלים שראיתי ב-DLD פשוט לא הפסיקו לעבוד, להתמנגל, לצלול לעמקי הנטוורקינג ולשלות משם עוד ועוד לידים לעבודה משותפת, אפשרויות אקזיט או עוד חברים חדשים חשובים, שיגידו פעם מלה חשובה במקום חשוב, ובעיתוי קריטי. ושלא תטעו, מדובר בקליברים ישראלים אחד-אחד, יחידת העילית של הווב 2.0 כחול-לבן.

ורדי רשום בלעדית על כל זה. הוא האיש שקיבץ עשרות יזמים ישראלים ישראלים ואחרים בחלל דחוס אחד (כמעט בלי מקומות ישיבה, עם רמת חיכוך על סף הגופנית), ושיבץ שם כמה מהשמות הגדולים והמעניינים ביותר כיום בסצנת הווב 2.0 העולמית.

היו שם קתרינה, אקס פליקר וכיום יאהו; מריסה מגוגל ; דיוויד, מייסד מנוע החיפוש לבלוגים טכנוראטי; קרייג מקרייגסליסט, טאריק מנטווייבס, בכירים מפייס בוק, ריל.קום ורבים אחרים. עמם היו גם ממייסדי וממובילי הסטארט-אפים הכי לוהטים והכי נטולי מודל עסקי מהעולם האינטרנטי המתחדש, ששוב מתחיל לחגוג את עצמו לדעת כאילו אין בועות בעולם.

תחושה של מועדון אקסלוסיבי

ורדי נותן ליזמי ההיי-טק הישראלים (וגם לתקשורת המסקרת אותם) תחושה של מועדון חברים אקסלוסיבי. כבר בתחילת הכנס הצמידו המארגנים לפרק היד של כל משתתף צמיד בד של DLD, שנועד להבטיח השתתפות במסיבת הסיום החלומית לכאורה של הוועידה, שתתקיים על שפת בריכה בקומה שביעית ואשר בה יקפצו למים כל מי שרק יתבקש יפה, כי יוסי הבהיר שזה רצונו, ועשה זאת בלי למצמץ או להסס אף לא לשנייה אחת.

זו בדיוק נקודה בה אתם אמורים לצקצק בלשונכם ולתהות בקול רם במיוחד האם התמורה (פתיחת דלתות מרשימה) שווה את משקלו בזהב של המחיר (הכרת תודה על גבול הציות). ברמה המיידית, ברור שכן. ורדי מקרין נעימות ורוגע תמידיים, ויותר מכך - נגישות והיעדר כל פאסון או יוהרה. הוא, שמייעץ בתשלום לחברות האינטרנט הגדולות בעולם (אמאזון ו-AOL הן שתיים מהן), נותן לכל יזם להרגיש מלך, ומקדם באמת, ללא שמץ ציניות, את ההיי-טק הישראלי יותר מכל אחד אחר כרגע. זו באמת לא אשמתו שסביבו נקבצו, באופן טבעי, חבורה של אנשים צעירים, מוכשרים ותאבי הצלחה, שקלטו שהוא ורק הוא עשוי להיות המפתח שלהם. חמור מכך, הם לגמרי צודקים.

ורדי לא מסתפק רק בתחושת מועדון. כינרנט שלו, מחנה קיץ שנתי יוקרתי של כ-200 אנשי אינטרנט מרכזיים מהארץ ומהעולם, היא מן סחבקייה מקצועית של אנשים שנבחרו לאירוע שאנשים אחרים היו הורגים בשבילו. ישבת שלושה ימים ושכשכת רגליים בשלולית הלאומית עם יוסי? סימן שהגעת לטופ. "הוא כבר לא יזמין אותי אף פעם לכינרנט", נאנח באוזניי בכיר בסטארט-אפ ישראלי, שהתנחם מיד אחר-כך בעובדה שהסטארט-אפ, הללויה, שייך בעצם לאבא שלו וכך הילד חופשי לשרוף זמן בכנסים מהודו ועד כוש. ועד מינכן.

יידחסו פנימה גם בעמידת ידיים

כולם רוצים לגעת בורדי. עכשיו, יותר מתמיד. הצפיפות הבלתי נסבלת באולמות הפאנלים ב-DLD הוכיחה זאת יותר בבירור. פאנלים שבהם מחצית מהקהל עומדת על רגליה האחוריות (בעת שהקדמיות מוכנות תמיד ללחיצת יד, טפיחה על השכם או החלפת כרטיסי ביקור) - ובכן, פאנלים כאלה לא מתוכניים מראש. אתה רוצה, גם אם שמך יוסי ורדי, שאורחיך יישבו ויקשיבו בנחת לדברי חכמים ואייל הרצוג. אתה רוצה בזה, אלא אם כן אתה מבין שהם יידחסו פנימה גם בעמידת ידיים.

ורדי, כך התרשמתי, לא אומר לא לתשומת לב והכרת תודה המונית. כל הזמן, בכל מקום על פני הכדור. יזמי ההיי-טק, לעומת זאת, זקוקים נואשות לפותח דלתות בינלאומיות מיומן. זה הדיל, ובינתיים הוא משתלם לכולם. ואם כל ההיי-טק הישראלי נדחס לתיבה של יוסי, כנראה שחם ונעים שם. כשכל הברזלים מסתדרים בשורה, קצת קשה לבוא בטענות אל המגנט.