סגור חלון

שכר הרופאים: 25-40 א' ש' בטיפול נמרץ, 20-30 אלף באורטופדיה

טבלאות השכר של הרופאים לא ישתנו עד 2020, אבל התוכניות לרסן את השוק הפרטי מאיימות לפגוע לרופאים בכיס ומערערות על מה שנראה כמו מקצוע סולידי ■ אז כמה ירוויחו ה"פול-טיימרים", ולאיזו רפורמה מחכים אלפי רופאים צעירים?

שי ניב
 
27/9/15

לפחות לכאורה, זו הייתה עוד שנה סולידית ויציבה עבור הרופאים בישראל. הסכם העבודה האחרון עימם נחתם באוגוסט 2011, ההסכם הבא ייחתם רק ב-2020, ועד אז טבלאות השכר הן אותן טבלאות, עם אותו גידול איטי אך עקבי בשורה התחתונה של התלוש. רוב השכירים במשק יכולים רק לקנא במספרים האלה, ובעיקר ביכולת לדעת איך תיראה המשכורת שלהם עשר שנים קדימה; אבל רוב הרופאים עדיין רואים בתלוש שלהם עלבון - לפחות ביחס להשכלתם, הכשרתם הארוכה ופוטנציאל ההשתכרות שלהם מעבר לים.

ובכל זאת, כשלוקחים בחשבון, כי ההכנסה של חלק לא מבוטל מהרופאים נגזרת גם מפעילות פרטית, הרי זו הייתה שנה מתוחה למדי ובטח לא סולידית. מחד, שר הבריאות, יעקב ליצמן, הצהיר מיד לאחר הבחירות האחרונות, כי אין לו כוונה לאמץ את המלצות ועדת גרמן שעסקו בריסון השוק הפרטי; ומנגד, עסקת החבילה, אשר עליה חתם עם משרד האוצר, כוללת בצד שורה של חיזוקים למערכת הציבורית גם ריסון מפורש של הפעילות הפרטית. אמנם הפעם לא דובר על הטלת מס מיוחד על בתי החולים הפרטיים, אך עיון בחוק ההסדרים מגלה צעדים דרמטיים לא פחות.

כך למשל, אחד הסעיפים קובע, כי רופא שפגש מטופל במסגרת קופת החולים, לא יורשה לטפל או לנתח אותו באופן פרטי, אלא בחלוף 6 חודשים מהיום שבו ראה אותו במסגרת הציבורית. הסעיף הזה נועד להילחם במה שמכונה "הסטת מטופלים מהציבורי אל הפרטי", כלומר להפחית את ההוצאה הפרטית על בריאות ובכך להקל גם על יוקר המחיה.

מנגד, בהסתדרות הרפואית טוענים, כי הדבר יפגע בחופש הבחירה של המטופלים, יאריך את התורים ויגרום לרופאים הבכירים לעבוד פחות בקופות החולים. "קח בחשבון שאנחנו מדינה קטנה, ומה שיקרה בפועל זה שהרופא בקופה יפנה את המטופל אל הרופא החבר שלו בפרטי, והוא כבר יחזיר טובה ויפנה את המטופלים שלו מהקופה אל החבר", טוען ד"ר איתמר עופר, מנכ"ל הרצליה מדיקל סנטר.

עוד נקבע בחוק ההסדרים, בין היתר, כי הביטוחים המשלימים והמסחריים לא יכללו עוד "מסלול החזר", אשר במסגרתו המבוטח רשאי לבחור כל רופא ללא מגבלה, והרופא הוא שקובע את שכרו, אלא רק "מסלול הסדר" - קרי רשימת מומחים סגורה, שרק ממנה ניתן לבחור את הרופא, והשכר נקבע על ידי החברה המבטחת (או הביטוח המשלים). הרציונל מאחורי הסעיף הזה הוא הצורך לבלום את סחרור שכר הרופאים במסגרת הביטוחים השונים, סחרור שמשליך גם על השכר במסגרות הציבוריות וגם על הכיס של הציבור. גם על כך שופך ד"ר עופר מים צוננים: "אני מבין את הרצון לרסן, אבל בפועל מה שעושים בצעד הזה, הוא לקחת את הכוח מידי מי שנתפסים לכאורה כחזקים, הרופאים, ומעבירים אותו למי? לחברות הביטוח, ל'מפלצות הגדולות', שהן החזקות האמיתיות בסיפור הזה".

תוכניות "חיזוק"

אבל לא רק ריסון השוק הפרטי עשוי להדאיג את הרופאים. דווקא התוכניות השונות לחיזוק הרפואה הציבורית כוללות במידה מסוימת שחיקה במעמד הרופאים, ובהנחת המוצא שלפיה המערכת זקוקה בעיקר לתוספת של אלפי רופאים. מספיק לבחון את הרפורמה שמוביל ליצמן בחדרי המיון, כפי שנחשפה ב"גלובס": בצד תוספת צנועה מאוד של כ-60 תקנים לרופאים, יתווספו 100 תקנים לפרמדיקים (מקצוע שכלל לא קיים היום בבתי החולים), 56 תקנים להנדסאי תעשייה וניהול ו-70 תקנים לאחיות.

המסר של משרד הבריאות הוא שהמערכת אמנם סובלת ממחסור ברופאים, אולם עיקר הבעיות מצויות באופן ניהול המערכת - שיכול וצריך להתבצע לא רק על ידי רופאים. ומה יותר סימבולי מכך שהמסר הזה מגיע שעה שלראשונה מאז קום המדינה מנכ"ל משרד הבריאות בעצמו אינו רופא. לא רק שמשה בר סימן טוב לא הגיע מתוך הגילדה הרפואית, עד לפני שנה הוא שימש סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר.

ההסתדרות הרפואית נאבקה במינוי הזה לרבות קמפיין פרסום אגרסיבי ועתירה לבג"ץ, אולם שופטי בג"ץ לא ראו מניעה לכך שבראש המערכת יעמוד אדם שאינו רופא.

במבחן התוצאה, לפחות עד עתה, בר סימן טוב שכח מהר מאוד את הססמאות של אגף התקציבים, וליתר דיוק - הוכיח עד כמה הן מופרכות. מרגע שנכנס לתפקיד, דיבר על הצורך בשינוי שיטת התקצוב, בהפחתת השליטה של האוצר על המערכת ובהגדלת המשאבים.

בהמתנה לרפורמות

אם הכול ילך כשורה, על פי התוכנית שעוגנה כבר במסגרת תקציב המדינה, במהלך שנת 2016 ייושם לראשונה מודל ה"פול-טיימרים" - רופאים מומחים, שמתחייבים לעבוד במערכת הציבורית בלבד ולהקדיש לה שעות נוספות, תמורת שכר גבוה במיוחד של 70-100 אלף שקל ברוטו בחודש.

עשרות רופאים אמורים להיכלל בתוכנית הזו, שנאמדת בכ-100 מיליון שקל בשנה. רעיון ה"פול-טיימרים" עלה לראשונה במו"מ עם הרופאים בשנת 2011, אך לא יצא לפועל; בהמשך הוא הומלץ על ידי ועדת גרמן, אך כעת נראה שהוא אכן יוצא לדרך.

מהפכה של ממש צפויה להתרחש, אם המדינה וההסתדרות הרפואית יגיעו להבנות סופיות השנה סביב מה שמכונה "קדנציות רוטציות" - תוכנית שתגביל לראשונה את משך הקדנציה של מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים.

כיום מנהל מחלקה מכהן בתפקיד מיום מינויו ועד פרישתו לפנסיה, כמעט בלי שום יכולת להזיז אותו מהתפקיד - גם אם הוא מגלה שחיקה גדולה וכושר ניהולי ירוד.

דור שלם של רופאים צעירים מחכים לרפורמה הזאת, שתעניק להם אופק ניהולי ומידה של אופטימיות - גם אם השכר עדיין נראה להם לא מספק.

ד"ר ספי מנדלוביץ'

תפקיד: ראש מטה מנכ"ל משרד הבריאות

גיל: 37

אישי: נשוי 3

מגורים: ירושלים

השכלה: בוגר תואר משולב ברפואה ומינהל מערכות בריאות מאונ' בן-גוריון בנגב

מקצוע רפואי: מומחה לרפואת ילדים

תפקידים קודמים: עוזר למנכ"ל משרד הבריאות, עוזר למנכ"ל ביה"ח שערי צדק, רופא ילדים

האיש שטלטל את ועדת גרמן עם עדות אישית ממעוז השר"פ, בונה כעת את דור העתיד של מנהלי מערכת הבריאות f כדאי שתכירו את ד"ר ספי מנדלוביץ' f ראיון ראשון / שי ניב

ביוני, 2014. ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית מתכנסת לישיבתה האחרונה, שבסופה אמורים חברי הוועדה להצביע ולהכריע באחת השאלות השנויות ביותר במחלוקת: האם בתי החולים הציבוריים בישראל יורשו לבצע ניתוחים פרטיים (שר"פ). עד לאותה ישיבה כולם עסקו בהימורים. חברים בוועדה מספרים, כי לא הצליחו לנחש מהי עמדתה הסופית של השרה, יעל גרמן, ומה שנראה כמו "תיקו" בין התומכים למתנגדים עשוי להשתנות ברגע האמת, לכאן או לכאן.

ואז רשות הדיבור עברה לרופא ילדים צעיר, בן 36 מבית החולים שערי צדק בירושלים, אחד מבתי החולים הבודדים שבהם מתאפשר כיום מודל השר"פ. העדות הזו, לפחות על פי חברים בוועדה, לא השאירה הרבה מקום לספק באשר לאופן ההצבעה בהמשך.

"אני נגד השר"פ, בואו נעשה את זה קצר. אני לא מדבר בשם אידיאולוגיה. אין לי כאן אג'נדה מסוימת. אני רואה את זה יום-יום בעבודה שלי. לפעמים אני מוצא את עצמי, כשחברים מתקשרים ורוצים שאני אעזור להם לקדם ניתוח. אני אומר להם: יש לכם שר"פ? אז הם אומרים לי: אתה יודע... ואני מקיא. ככה הדברים האלה עובדים. במציאות שבה יש משולש אינטרסים של חולה, רופא ומנהל, שמעוניינים בשר"פ, יהיה קשה מאוד לבצע רגולציה.

"אני חושב שהשר"פ מכרסם בדנ"א של בית החולים, ואני לא אשתמש בביטויים יותר קשים. אני לא אשכח שבהיותי סטודנט בשנה הרביעית, ביום הראשון שלי בסבב רופאים במחלקה, זיהיתי ולמדתי מהצד את הבדלי הניואנסים של מנהל המחלקה בין חולה רגיל לחולה שר"פ. אני חושב ששום רגולציה לא תוכל למנוע את הדבר הזה, ולכן זאת השאלה - מהו המסר שאנחנו רוצים להעביר לדורות הבאים, לסטודנטים, לרופאים, למתמחים ולאחרים".

לרופא הילדים ההוא קוראים לו ספי מנדלוביץ'. למרות גילו המוקדם, לפחות ביחס לגווארדיה של ראשי המערכת, בוועדת גרמן כבר הכירו היטב את שמו והעריכו כל מילה שיוצאת מהפה שלו. במקביל לעבודתו בשערי צדק, הספיק לשמש עוזרו של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' ארנון אפק, ולייסד את "תוכנית ענבר", שנועדה לאתר ולהכשיר את הדור הבא של המנהלים במערכת הבריאות. המחזור הראשון של התוכנית, המשותפת למשרד הבריאות, ארגון "מעוז" ואוניברסיטת ת"א, יצא לדרך בימים האחרונים ומשתתפים בו 12 רופאים ורופאות שעברו הליך מיון קפדני. מנדלוביץ', שמונה לראש המטה של מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, לא אוהב לדבר על העדות שלו בוועדת גרמן או על המשקל שמייחסים לה; אבל עולם הערכים שהיא משקפת שזור ומוטמע בבייבי שלו, תוכנית ענבר, אשר עליה הוא יכול לדבר בלי הפסקה.

"לא מחפש 'סופרסטארים'"

"הרעיון מאחורי ענבר הוא ליצור רשת מקצועית של מנהלים, שעוברים יחד חוויה משותפת ואינטנסיבית שמעניקה להם כלים וערכים כדי שיוכלו לראות לא רק את המקום שלהם, את בית החולים שלהם או הקופה שלהם, אלא תמונה רחבה יותר", הוא מסביר. "כשילד מגיע לבית חולים כדי לעבור ניתוח, ביה"ח רואה מולו ניתוח והרופא רואה חולה. רק אותו. קשה להרים את הראש ולהסתכל מעבר, בטח אם אתה בתקופת ההתמחות. אבל כשאתה מטפל בילד עם עודף משקל, למשל, אתה לא יכול להגיד לו תאכל פחות, וזהו. אתה מבין שחייבת להיות מערכת תומכת, שיש הלימה בין מצב בריאותי למצב סוציו-אקונומי ושאוכל בריא הוא אוכל יקר יותר. הבנתי שכדי להניע שינויים, צריך ליצור ממשקים, לחבר בין רפואה לרווחה, לחינוך, וללמוד את המורכבות של החברה הישראלית, את אי-השוויון, ואת המשמעות של הזדקנות האוכלוסייה, של מועצה אזורית חזקה מול מועצה חלשה. הממשקים האלה לוקים בחסר משמעותי היום, זה לא סוד, ואת זה רציתי לשנות".

- איך מאתרים את מנהלי העתיד של המערכת? הם חייבים להיות רופאים מצוינים? כריזמטיים מלידה?

"אני לא מחפש בהכרח פנומנים או 'סופרסטארים', אלא מרקם מיוחד. אנשים שיידעו להניע שינוי ולעבוד ברשת האחד עם השני. זה שמישהו בא עם 30 תעודות הצטיינות, לא מנבא את היכולת שלו להוביל שינויים כאלה".

אתה אומר שאתה לא מחפש סופרסטארים, אבל בסוף תמיד יגיע שר או מישהו אחר שיחפש את הסופרסטאר הזה ולא יתרשם בהכרח מהחבורה הערכית שגיבשת. איך תתמודד עם זה?

"אני לא נלחם בסופרסטארים. אני מאמין שאנשים יודעים להעריך איכות, ואני כבר מקבל פניות ממנהלי בתי חולים ומגורמים אחרים שממליצים על מועמדים ושואלים מתי יתחיל המחזור השני. כל בכירי המערכת לקחו חלק בהליכי המיון, ואני חושב שהם יודעים שפחות חשוב מי הפרסונות אלא מהו התהליך שהם עברו".

מה הטעם בבניית דור העתיד של מנהלי המערכת, אם עדיין לא הצלחתם לקבל את הסכמת ההסתדרות הרפואית לקציבת קדנציות של מנהלי מחלקות ובתי חולים? הצעירים המוכשרים שאיתרתם צריכים להמתין היום עד שהבכירים ייצאו לפנסיה.

"כשחשבתי לראשונה על התוכנית הזו, לא ידעתי בכלל על מודל הקדנציות (שגובש בנציבות שירות המדינה בשיתוף משרד הבריאות, ש' נ'). התוכנית לא נבנתה על בסיס המודל הזה, הרי גם ללא קציבת קדנציות יש לה אופק, כי צריך להכשיר חמישים אנשים כאלה וממילא אנחנו מציבים יעד ארוך-טווח. במקרה הכי קרוב, השינוי יורגש בעוד חמש שנים".

- זו לא תקלה חמורה כשבבתי חולים מרכזיים בישראל יש מועמד יחיד למשרת המנכ"ל, למשל רוני גמזו באיכילוב, גם אם הוא ראוי מאוד? זו לא בעיה, כשמערכת שלמה עושה שמיניות באוויר כדי למנות מנהל להדסה או לבית חולים אחר בצפון?

"אני לא רוצה לדבר במונחים של 'תקלה' או על מקרה כזה או אחר, אבל מנהל בית חולים זה התפקיד הכי מדהים בעולם, ואני חושב שעל כל משרה כזו צריכים להתמודד 20 איש. התוכנית בנויה כך שבעוד כמה שנים על כל בית חולים יהיו הרבה אנשים טובים שיתמודדו, בהחלט. הרעיון הוא לשנות את האתוס של הניהול הרפואי, להתחיל לשים את הניהול על המפה, שאנשים יימשכו לזה. אני שמח שכבר למחזור הראשון ניגשו כמעט מאה מועמדים בלי שום פרסום מצדנו, אז הנה כבר קרה משהו טוב".

- אתה מודאג מאמירות של רופאים שמדברים על עזיבה לחו"ל כי שם התנאים והשכר טובים יותר?

"אולי זה כי אני ירושלמי, אבל בחיי שמכל החברים הרופאים שלי אני מכיר רק אחד שמדבר על זה. אני משתדל להסתמך על נתונים ולא על תחושות, אבל גם ברמת התחושה, לפחות בסביבה שבה אני חי, ובתוך עמי אני חי - אני ממש לא מכיר את השיח הזה".

בין "בית הגלגלים" לשערי צדק

מנדלוביץ' (37) גדל במשפחה דתית-לאומית בתל-אביב, קרוב לירקון. הוא למד בתיכון התורני "צייטלין", שכבר אז הטיף למנהיגות וערכיות והתנדב בנעוריו במד"א, שם הבין שהוא רוצה להיות רופא.

בצבא שירת מנדלוביץ' ביחידה מובחרת, ובמהלך תקופת הקבע התנדב ב"בית הגלגלים", עמותה למען בעלי מוגבלויות, שם הבין שההתמחות שלו חייבת להיות ברפואת ילדים ובשיקום ילדים. "ההתנדבות הזו הכניסה אותי ללימודי הרפואה עם זווית אחרת, עם ההבנה לצורך בממשקים בין רפואה לרווחה וקהילה", הוא מסביר.

כבר במהלך לימודי הרפואה עשה מנדלוביץ' תואר שני במנהל מערכות בריאות, ובמהלך עבודתו בבית החולים שערי צדק השתלב בתוכנית המנהיגות של ארגון "מעוז", שבמסגרתה עבר קורס מנהלים באוניברסיטת הרווארד.

מנדלוביץ' יצא בשנים האחרונות למספר משלחות רפואיות הומניטריות בעולם, האחרונה שבהן בעקבות רעידת האדמה בנפאל. הוא מתגורר היום בירושלים, נשוי להדס, פיזיותרפיסטית, ואב לשלושה ילדים קטנים.

הבשורה שהוא מבקש להפיץ פשוטה: "כשאתה רואה מולך מנהל שלא מתמקד רק במקום שלו, גם הזיקה שלך לסביבה משתנה בהתאם".

רופאים