בעצם אתם משלמים יותר

האוצר מאפשר לבתי השקעות להעמיס על תשואת הפנסיה הוצאות שלא תגלו לעולם

עודד שריג, הממונה על שוק ההון, אמור לחזור בקרוב מטיול התרמילאים עם בנו בפרו ולהיערך (שוב) לדיונים האינסופיים והנמרחים באוצר לטיפול בדמי הניהול המנופחים. הוא בוודאי ער לקרב המשעשע בין סוכני הביטוח למנהלי בתי ההשקעות, שמגלגלים את האשמה לעושק דמי הניהול האחד על רעהו.

לפחות שני הצדדים הגיעו לאותה מסקנה: דמי הניהול יקרים והם יקרים בגלל תחלואי ועדת בכר. מנהלי בתי ההשקעות צודקים שסוכני הביטוח גוזרים עמלות יקרות מדי. סוכני הביטוח צודקים שמנהלי בתי ההשקעות גוזרים משכורות גבוהות מדי (דוגמה מאתמול: עלויות השכר בבית ההשקעות דש-אייפקס).

הסוכנים גם צודקים שהם אחראים בקושי ל-15%-20% משוק הגמל, כיוון שרובו סטטי והעמיתים אינם מרבים להתנייד בין בתי ההשקעות.

למרבה האבסורד, הטענות של שני הצדדים ממש לא רלוונטיות כי גם לסוכנים וגם לבתי ההשקעות יש אינטרס משותף וגם בעל בית משותף. שלוש סוכנויות הביטוח הגדולות בישראל הרי נמצאות בבעלותן של חברות הביטוח הגדולות שהן גם... בעלות הבית של בתי ההשקעות.

מבטח סימון נמצאות בבעלות מלאה של מגדל, הבעלים של מגדל שוקי הון. תמורה נמצאת בבעלות מלאה של כלל ביטוח, הבעלים של כלל פיננסים וכלל גמל. שקל ואגם נמצאות בשליטה של הפניקס, ששולטת על אקסלנס. בקיצור: יד רוחצת יד.

אלא שדמי הניהול ה"שקופים" (כלומר, המספרים שגלויים לציבור) לא מגלים את התמונה המלאה של המחיר הכבד שמשלם החוסך לאורך עשרות השנים. המחיר הזה הרבה יותר כבד והרבה הרבה פחות גלוי ממה שחושבים. בשלב הזה, קחו אוויר, היו סבלניים, נשתמש בהרבה מושגים שוברי שיניים, קצת מספרים, וכל הקוקטייל הזה ימחיש לכם עד כמה המחיר הזה כבד ומקזז חלק ניכר מהחיסכון לפנסיה.

כשאתם מקבלים לבתיכם את הדיווחים על ביצועי מכשירי החיסכון לטווח הארוך אתם יודעים מה התשואה השנתית שהושגה ואתם יודעים גם מה דמי הניהול שיורדים מהתשואה (אם אתם בכלל טורחים לפתוח את המעטפה ולהתעמק באותיות הקטנות של הדיווחים).

האם בגילוי דמי הניהול מסתיים הסיפור של העמלה שאתם משלמים למנהלי הכסף שלכם? ממש לא. יש עוד מרכיב, נסתר, שמנוכה היישר מהתשואה, מרכיב שאינו שקוף כלל וגלוי לחוסכים.

למרכיב הזה קוראים "Expense Ratio" והביטוי הזה כולל את כל עלויות ניהול הכסף (שוב, אלו לא דמי הניהול!) שנגבות מהלקוח, על חשבונו, היישר מהתשואה, בלי שהחוסך כלל מודע להן. מדובר בשירותי ברוקראז' (מכירה וקנייה של ניירות ערך), שירותי קסטודיאן (דמי משמורת), חיתום, תשלום למתווכים כמו השקעות בפרייבט אקוויטי או אגדי קרנות וכד'.

הגבייה, אגב, חוקית לחלוטין, כי האוצר מאפשר להעמיס את כל העלויות הללו על הלקוח. הבעיה היא שהוא מאפשר זאת בלי לגלות ללקוח כמה זה עולה לו. על-פי הערכות, עלויות התפעול מגיעות לחצי אחוז בממוצע ואף יותר, במיוחד בקופות קטנות יחסית.

העיוותים, כמובן, עצומים. למנהלי הכסף שלנו יש אינטרס ברור להעביר חלק מההשקעות למתווכים כמו פרייבט אקוויטי. זה הופך אותם ל"עצלנים": דמי הניהול של הפרייבט אקוויטי נגבים היישר מהלקוח, מנהלי ההשקעות פאסיביים בהשקעה ובכל זאת גוזרים את הקופון שלהם דרך דמי הניהול הרשמיים.

יתר על כן, למנהלי ההשקעות יש בהרבה מקרים אינטרס "לגלגל" את התיק של הלקוח (כלומר, מכירה וקנייה מרובה של ניירות ערך שלא לצורך), כדי להעשיר את מחלקת הברוקראז' בבית ההשקעות. זה לא מקרי שכוכבי השכר של 2010 היו מנהלי ברוקראז', מנהלי חיתום ומנהלי בתי השקעות. יובל בן זאב, רונן וייסברג ונאור אל-חי, למשל, קיבלו מכלל פיננסים שכר בעלות משותפת של למעלה מ-20 מיליון שקל בזכות השותפות שלהם בחברת הברוקראז' הרווחית של כלל פיננסים. רווחיות בזכות מי? רווחית, בין היתר, מה-"Expense Ratio", שעף היישר מהתשואה שלכם בלי שתדעו.

גם בבתי ההשקעות גוזרים קופון

תחלואי ועדת בכר לא פגעו רק בחוסכים בקופות הגמל אלא גם באלו שמנהלים תיקים בבתי ההשקעות. ענף ניהול התיקים מסתכם בכ-70-80 מיליארד שקל, כמחציתם לקוחות פרטיים והיתר מוסדיים. דמי הניהול של הפרטיים עומדים בממוצע על 0.8% ושל המוסדיים על 0.3%. גם כאן, זה לא הסוף.

רוב בתי ההשקעות משקיעים את הכסף של הלקוחות הפרטיים בקרנות נאמנות של הבית. קרנות אג"ח גובות דמי ניהול של כ-1% ואילו הקרנות המנייתיות גובות דמי ניהול הרבה יותר גבוהים, של 2%-3%. לזה תוסיפו, שוב, את שירותי הברוקראז' (שנעשים, שוב, בתוך הבית) והנה, הלקוח הפרטי משלם הרבה-הרבה יותר מה-0.8% שהוא חתום עליו, כיוון שהכסף שלו מתגלגל לעוד מכשירים שגובים עוד עמלות.

כל המספרים הללו ממחישים לכולנו למה לא צריך לקנות את כל הסיסמאות היפות והנאורות שמלוות כל רפורמה גדולה. הבטיחו לנו תחרות, הבטיחו לנו עמלות זולות יותר, הבטיחו לנו חדשנות והבטיחו לנו תשואות טובות יותר.

רק לא סיפרו לנו שיש דברים כמו ה-"Expense Ratio", מושגים שקשים לעיכול, קשים להבנה, שמחסלים בשיטתיות ובאכזריות את כל ההבטחות היפות שניתנו לנו ורוצחים בשקט את התשואות על הפנסיות.

eli@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988