משוגעים, תרדו

כבר לפני שנים הוא התריע שאם נורמות האתיקה בתאגידים לא ישתפרו, החברה האנושית תהפוך לג'ונגל. היום, כשמוסדות ענקיים קורסים, ד"ר יעקב קורי חוזר להוכיח בשער. בישראל, הרע עוד לפנינו < דרור פויר

"אתה יודע מה מטריד אותי?" שואל ד"ר יעקב קורי בסוף פגישתנו. "לקח לי שלוש שנים לכתוב את הספר הזה, ובסופו של דבר הוא יימכר בכמה מאות עותקים והשפעתו תהיה מזערית. אם הקהל הרחב היה קורא בו הוא יכול היה להשפיע בכיוון הנכון".

זה באמת מטריד, אבל מה לעשות, 500 עמודים של אתיקה בעסקים זה לא בדיוק החומר שממנו עשויים להיטים שתקחו אתכם לטיסה או לחוף הים.

ואולי חבל שכך. למרות האורך והעומס והכובד, "סוגיות נבחרות באתיקה עסקית ובאחריות חברתית" (הוצאת מאגנס), הספר של קורי - כך הוא מכונה בפי חבריו, בפי משפחתו, ובפיו עצמו - מצליח לרתק. אחרי פרקים נבחרים אתה מבין קצת יותר איך העולם שלנו עובד ואיך המדינה שלנו מקולקלת, איך עסקים נעשים ואיך הון מצטבר, מי דופקים אותך ואיך הם עושים את זה.

רעידת האדמה שעברה על וול סטריט בשבוע האחרון נתנה משנה תוקף למשנתו. "התרעתי על מה שקורה כיום לכל אורך הספר, מהמבוא ועד הסיכום", הוא אומר. ואני מתפלא שבכל אמצעי התקשורת אף אחד לא אומר את המובן מאליו: הסיבה היחידה למשבר בשוק ההון היא היעדר אתיקה. יצירתיות פיננסית בשם מקסום הרווח היא הדבר שגרם למשבר הנוכחי".

חי בסרט

מדובר בספר ראשון מסוגו בארץ. לדברי קורי, אולי אפילו בעולם. מה שעושה אותו לכזה הוא שני טריקים. הראשון הוא משחקי תפקידים: מובאת לפני הקורא בעיה אתית, למשל שימוש במידע פנים, וצריך לראות את המקרה מכמה זוויות. הטריק השני נחמד אפילו יותר: עיסוק בסוגיות אתיות עסקיות דרך ניתוח יצירות מוכרות, מ"הסוחר מוונציה" ועד הסרט "ארין ברוקוביץ'". הניתוח קושר את הדיון עם המשמעויות האתיות ועם המקרים הטכניים מדי, ומציב אותם על קרקע מוכרת יותר.

למשל, המשבר הפיננסי הנוכחי נקשר לדיון בסרט "אלה חיים נפלאים". "מה שעשה שוק ההון בארצות הברית זה בדיוק ההפך ממה שמתואר בסרט", הוא מסביר. "בסרט נותן ג'ורג' ביילי משכנתאות זולות לאנשים קשי יום הרוצים לרכוש דירות, לוקח מרווחים זעירים ומוצא סיפוק באחריות החברתית של שיכון המשפחות העניות. אבל הם נתנו הלוואות בריבית רגילה לאנשים קשי יום בתנאים שהם לא יכלו לעמוד בהם (ועברו בכך על הציווי "בפני עיוור לא תשים מכשול"). מובן שהם לא דאגו כי הם העבירו את הסיכון של אי החזר ההלוואות לצד שלישי, ונהנו מכל העולמות. העברת הסיכון לאחרים היא תופעה ידועה של Other People's Money, שבגללה נכנסים לפוזיציות מסוכנות ביותר, כי בגלל המינוף אין סיכון".

"אם הם היו אתיים הם היו עושים מה שהרבה בנקים אתיים למשכנתאות בעולם עושים: נותנים משכנתאות בריבית נמוכה ועם מרווחים נמוכים ותנאי החזר שהלווים יכולים לעמוד בהם. אך לא לעולם חוסן, ובגלל תאוות הבצע התפוצצה הבועה וכל שוק ההון קורס".

הסרט "גלנגרי גלן רוס" משמש בספר כדוגמה מושלמת להשתלטות תאוות הבצע הדוחקת את האחווה האנושית. "ביצירה זו", כך קורי, "כולם מרמים את כולם, מאיימים על כולם. אין חברות, אין ערכים, אין רגשות. התגשמות חלומו של מילטון פרידמן, שמטרת החברה היא מקסום הרווח ותו לא".

את "קרנפים" של יונסקו הוא מנצל כדי לדון באבולוציה המעוותת של שוק ההון, הישרדות החזקים על-ידי ניצול החלשים; את "ארין ברוקוביץ'", סיפור מאבקה של אישה פשוטה ונטולת השכלה מול מערכת דורסנית ורבת כוח, הוא מנצל כדי לדון בתיוג אנשים בעולם העסקים לפי מוצא, מין, מראה וקשרים. הסרט "המקור" מעלה לדיון את חשיבות השקיפות ותפקידה המכריע של התקשורת. אפילו האופרה "ריגולטו" של ורדי מגויסת כדי לדון בהזדהות של הקורבן - אנחנו - עם העושק אותו, מסיבות שונות, שהעיקרית שבהן היא הערצת הכוח והכסף. לעומתם, "כולם היו בניי" מאת ארתור מילר פותח דיון על חשיבות המנכ"ל בעיצוב ה"אקלים האתי של החברה" ועל הדילמה הנצחית בין רווחיות לאתיקה, שבמחזה מובאת לקיצוניות: בנו של קלר מת בגלל התנהגותו הלא אתית.

"מותו של סוכן" עוזר לקורי לדון בתפקידו של העובד המבוגר בחברה. "היום הולך ומתקצר אופק החיים של המנהל או של העובד הפרודוקטיבי", הוא אומר. "היום מחפשים אנשים בני 30 עד 40. אם אתה עושה את זה לאחרים, בסופו של דבר יעשו את זה לך".

"הנקודה העקרונית", מסכם קורי, "היא לעולם לא לעבוד עם חברות ומנהלים שהמניע העיקרי שלהם הוא חמדנות ומקסום הרווחים". הסרט "וול סטריט" הוא גם הזדמנות טובה להעלות על נס את המתריע, את זה ששם סטופ ברגע המכריע. גם הסרט "סילקווד" מנוצל כדי לדון בתפקיד המתריע, הסובל מניסיונות השתקה.

אתה מעודד לצאת נגד הבוסים המושחתים.

"זה באמת הפרק הכי קשה. יש לי איתו בעיות גם עם סטודנטים, בגלל הקונוטציה של הלשנה, של להיות שטינקר. התשובה שלי פשוטה: יש הבדל תהומי בין מלשין למתריע. מלשין זה אחד שבזכות ההלשנה השתפר מצבו, קיבל משרד פינתי, לדוגמה. לעומת זאת, מתריע זה אחד שמצבו הורע, שפוטר או נודה".

"בסוף לא תהיה ברירה, ככל שמצב האתיקה ימשיך להידרדר אנשים ייאלצו להתריע יותר ויותר. ככל שיהיו יותר אסונות תהיה יותר מוטיבציה להתריע. תמיד מחכים לרגע האחרון. אני אומר: אל תחכו לרגע האחרון - המצב מספיק רע גם ככה".

הוא לוקח את הדברים האלה ללב. בשבילו אתיקה היא לא עיסוק תיאורטי, היא "בראש ובראשונה מקצוע רגשי. אם אתה מרגיש שאתה צריך להיות אתי - אתה תנהג בצורה אתית".

בהקדמה אתה כותב כי סוגיית האתיקה בעסקים הפכה לרלבנטית בעקבות שערוריות כמו אנרון, וורלדקום, בנק ברינגס, או הבנק למסחר בישראל, וכי בארצות הברית ובאירופה נעשה רבות להגברת המודעות לנושא. רק בישראל, אתה כותב, כמעט שלא נעשה דבר מלבד תשלום מס שפתיים. למה?

"הסופרים שלנו כותבים על יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חרדים וחילונים, על השואה ועל הדור השני לשואה, אבל כמעט אף אחד לא כותב על אתיקה בעסקים או בממשל. ואחר כך מתפלאים שהמצב כל-כך גרוע. בכל מקום בעולם אנשי הרוח עומדים בראש המחנה הנלחם נגד השחיתות, חוץ מאשר בישראל. אולי בעולם יש התעניינות מפני שהמצב גרוע, אבל פה המצב כל-כך גרוע שאפילו אין ניצנים של התעניינות בנושא".

ואם מדברים על המשבר הנוכחי, קורי סבור שבישראל טומנים את הראש בחול. "לא מקובל עלי מה שטוענים אנשי כלכלה בכירים שקריסה כמו בארצות הברית לא יכולה לקרות בישראל. קודם כול, הכלכלה בישראל פחות אתית מאשר בארצות הברית, המשק בארץ יותר ריכוזי ורובו נמצא בידי כמה אילי הון, המשטר שלנו יותר ניאו ליברלי, הפערים בארץ יותר גדולים מאשר בארצות הברית המכבידה את עולה על אילי ההון. יש חבירה בלתי נסבלת בין הון, שלטון ופקידי ממשל שחלקם עוברים לעבוד בהון אחרי שטיפלו בו ביד נדיבה, חלק ניכר מהתקשורת מצויה בידי אילי ההון ומתעלמת מתופעות מדאיגות. הממשל התאגידי בארץ הרבה יותר גרוע, אין קרנות אתיות, אין בנקים קהילתיים, מצב האקולוגיה בשפל חסר תקדים, ואין אכיפה, כנופיות הפשע עושות בארץ ככל העולה על רוחן והמשטרה קצרה ידה מלהושיע, חלק ניכר מהפוליטיקים מושחתים, וכל זאת על רקע הסכנות של חיזבאללה, חמאס, איראן, ומדיניות רווחה שפשטה את הרגל".

איך כמעט כולנו נדפקים

14 שנים עבד קורי באלביט, ומילא תפקידים בכירים בתעשיית ההיי-טק. מאז 1987 הוא עובד כעצמאי בתחום מיזוגים ורכישות בינלאומיות ("זה חשף אותי למאות דילמות אתיות"). לפני כעשר שנים התחיל לחקור את הנושא. את עבודת הדוקטורט שלו, על עושק בעלי מניות המיעוט, עשה באוניברסיטת CNAM בפריז. בארץ, לטענתו, אף מוסד אקדמי לא הביע עניין בנושא. הדוקטורט הוביל לשני ספרי מחקר נוספים בתחום, שתורגמו גם לאנגלית, זכו לתהודה רבה, גם בזכות פרשת אנרון שאותה ניבא כמעט במדויק, והפכו את קורי למרצה מבוקש. לא, לא בארץ.

אלביט מייצרת נשק. יש משלח יד פחות אתי מזה?

"עד שהתחלתי לעסוק בנושא בצורה אקדמית, לא חשבתי שניתן לראות את העובדה שמכרנו מערכות נשק אלקטרוניות כמעשה לא אתי. ראיתי בעבודתי באלביט תרומה לביטחון המדינה; ברוב התקופה שלי באלביט היוו המכירות למשרד הביטחון למעלה ממחצית המכירות הכלליות. רוב היצוא היה לארצות הברית, ולא ראיתי בעיה אתית בכך שאנחנו מייצאים נשק לבעלת ברית שלנו. אבל כן, אחד הקריטריונים המרכזיים של הקרנות האתיות הוא לא להשקיע בתעשיות הנשק".

הסטודנטים לא שאלו על זה?

"לאף סטודנט ישראלי מעולם לא היו השגות בנושא. בצרפת היו לי סטודנטים שראו בזה טעם לפגם, ואפילו צביעות. אני מודע שזאת בעיה, אבל זה רק מחזק את הטיעון שלי שאין איש עסקים שהוא אתי במאה אחוזים. עם זאת, הרצון הנלוז של אנשי עסקים או של פוליטיקאים לא אתיים לצייר את כולם כפושעים מבחינה אתית, וכך להקל על עצמם, לא מקובל עליי. יש הבדל גדול בין מי שנוסע 120 קמ"ש באוטוסטרדה בלי לסכן אחרים לבין מי שנוסע באותה מהירות בתוך שכונת מגורים. בשני המקרים זו עבירה על החוק, אבל יש הבדל ערכי ברור".

תסביר את העניין עם בעלי מניות המיעוט.

"בעל מניות מיעוט הוא כל מי שאין לו שליטה בחברה. אם אתה רוצה או לא רוצה אתה בעל מניות מיעוט - הרי כל קופות הגמל והפנסיה מושקעות במניות. טענתי שבעלי מניות מיעוט בחברות לא אתיות תמיד מפסידים את השקעתם. אם החברה בקשיים, לבעלי השליטה יש מידע פנים והם יכולים למכור מניות רגע לפני המפולת או, במקרה הפוך, לרכוש רגע לפני פריצה. לבעלי מניות מיעוט אין המידע הזה. השיטה הזו משתכללת עם כלים כמו בק-דייטינג וכדומה. בהרבה מאוד מקרים, בעלי השליטה בחברות לא אתיות מפילים את המחיר ומייאשים את בעלי מניות המיעוט כדי לקנות את המניה בזול".

נהדר.

"אני הראשון בעולם שכתב ספרים ושעשה דוקטורט בנושא. ויש מאות מיליונים של אנשים כאלה שמושקעים בעשרות מיליארדים של דולרים. הדרך הקלה ביותר להתעשר היא עושק של בעלי מניות מיעוט".

"בעלי השליטה עושים מה שהם רוצים", הוא טוען, "הם הרי שולטים במועצת המנהלים. זה לא שאני מטיל ספק חלילה ביושרה של דירקטורים חיצוניים, אבל דירקטור עם דעות עצמאיות לא ימצא את עצמו בשום דירקטוריון. אם הוא ילך עם בעלי השליטה, מובטחת לו פרנסה בעשרות דירקטוריונים, לכל החיים. הייתי מצפה שדירקטור חיצוני יהיה נציגם של בעלי מניות המיעוט; הלקוחות, הספקים, ואפילו הנושים, שלא לדבר על נציגי ציבור, למשל בחברות מזהמות הפוגעות בסביבה, ששייכת לכולנו".

לשנות את שוק ההון

הוא מציע להקים מועצה מפקחת שתכלול נציגים של כל בעלי העניין; עובדים, לקוחות, ספקים ועד האזרחים, ושתהיה לה נציגות בכל דירקטוריון. העובדה שלבעלי השליטה לא תהיה שליטה מלאה תקשה במעט, אם אפשר להתנבא, על היוזמה הזו שלו. עוד המלצות: "שקופות גמל ישקיעו רק באיגרות חוב ממשלתיות עם ביטחון מלא. זה היה פעם וצריך לחזור לזה. שלא ישקיעו בבורסה סתם. הם הרי לא יודעים מה יכול לקרות. כנ"ל בנושא קרנות הנאמנות. פעם הייתה חומה סינית. היום השליטה בגופים שמנהלים את קרנות הנאמנות והפנסיה רופפת".

"כל הנושא של גרעין השליטה מוטעה מיסודו", הוא אומר. "היום אתה יכול לשלוט בחברה עם 10% או 20%, ואלה עם ה-80% הם בעלי מניות מיעוט. בעלי השליטה מאורגנים בבלוק, משיגים רוב באסיפה שמאפשר להם למנות דירקטוריון ומנכ"ל. את שאר השמונים אחוזים קשה מאוד לאגד. רוב המניות הן מניות בלי שם, שאתה קונה באמצעות הבנק, הן לא על שמך ואתה לא יכול לבוא לאסיפת בעלי המניות".

אתה מציע לשנות את המבנה של שוק ההון.

"אני מסתכל על האינטרסים של כל בעלי העניין, לא רק של בעלי השליטה שרצים למקסם את הרווח. גם של לקוחות וספקים, ומנסה למצוא את נקודת האיזון".

נקודת האיזון האתית?

"והרווחית. אין שום הבדל. יש סינרגיזם מוחלט בין שני הדברים. ראה את האיש העשיר בעולם, וורן באפט, להערכתי איש העסקים הכי אתי, וראה את סטף ורטהיימר שהוא איש העסקים הכי עשיר בישראל, וגם הכי אתי".

הכי אתי?

"צריך להיזהר מהגישה שכולם רמאים וגנבים ולחפש מתחת לאדמה אם כל בעל הון עשה פעם משהו לא אתי. היית מצפה אולי מבאפט שישקיע רק בחברות אקולוגיות, אבל לי מספיק שהוא עושה את עסקיו בצורה אתית, לא משחק משחקים פיננסיים על מנת לייפות את מחיר המניה. ובכל מקרה, בדיוק בשביל זה אני מציע להקים את מכון האתיקה שייתן רייטינג לחברות, כמו שיש רייטינג לאשראי ולהשקעות. אני לא רוצה להיות השופט של דברים כאלה".

יש דוגמאות בעולם לדבר כזה?

"לא, אבל קרנות אתיות הן צעד בכיוון הנכון למכון כזה. בארצות הברית יש 2.2 טריליון דולר שמושקעים בקרנות כאלה. 13% מההשקעות בבורסה הן דרך קרנות אתיות. זה הענף הפיננסי שגדל הכי מהר והתשואה שלהן לא פחותה משל הקרנות האחרות".

מדד מעלה זה הכיוון?

"קרנות אתיות צריכות להיות נשלטות על-ידי גופים שלא קשורים בחברות שבהן הן משקיעות. מעלה ממומנת על-ידי חברות והיא נותנת עליהן את המדד. האם חברה תמשיך לממן את מעלה אם זו תכריז שהחברה לא אתית?"

קשה לראות מכון אתיקה כזה קורם עור וגידים. אז אם רוצים לבנות חברה אתית יותר, מה עושים?

"הבעיה הראשונה היא לשנות את התפיסה: העיקר הוא לא מקסום הרווח. אם היית רוצה למקסם את הרווח, היית צריך לתת לעובדים משכורת אפס ולגבות מהלקוחות מחיר אין-סופי. את זה אתה לא עושה, צריך לתת שכר הוגן ולספק מוצרים טובים. אתה לא יכול למקסם רווח בלי מחיר. ברור שמי שממקסם את הרווח מגדיל את הסיכון. צריך למצוא את האיזון בין כל מחזיקי העניין, אחרת הכול מתפוצץ".

"עיקרון שני, פשוט מאוד: שמרנות פיננסית. בלי מינופים לא הגיוניים. להיות פחות יצירתי. היצירתיות הביאה עלינו את אנרון. הייתי מצפה, במיוחד מבנקים, להיות הרבה יותר שמרניים. בנק צריך להיות האורים והתומים של השמרנות. את היצירתיות תשקיע בשיווק. תן דרור לאגרסיות מול המתחרים, לא מול הלקוחות".

חולם בספרדית

יעקב קורי נולד בקהיר ב-1944, ומתגורר כיום בחיפה. הוא נשוי לרותי, מורה בגמלאות, ואב לשלושה ילדים: יוסי, 37, דוקטור לארכיטקטורה (בעל המשרד גאוטקטורה לארכיטקטורה סביבתית); אמיר, 34, עורך דין, עובד ביאהו!, שירלי, 29, בוגרת מדעי המחשב ומסיימת לימודי MBA, עובדת בהיי-טק.

אף שהוא עוסק בעושק בעלי עניין, במנהלים גנבים, בבעלי שליטה מושחתים, בפוליטיקאים חלקלקים ובסביבה עסקית ואתית מקולקלת, וגם פעיל בעמותת אומ"ץ של העיתונאי אריה אבנרי, קשה לומר שהוא נותן לזה להשפיע על מצב רוחו. קורי הוא אדם חייכן ואופטימי, שצריך להתאמץ מאוד כדי להעכיר את רוחו. בערב ההשקה שנערך לכבוד ספרו בבית ציוני אמריקה בתל אביב הוא התגלה כמרצה בחסד. פוליטיקאים הוזמנו, אבל אף אחד לא בא. באותו ערב דיבר גם גד פרופר, מנכ"ל אסם וחבר קרוב, שהגדיר את קורי, בהומור, כסמן שמאלי קיצוני שדרישותיו האתיות רחוקות מהמציאות. גם קורי מעיד על עצמו שהוא מעדיף להציב אמות מידה גבוהות מאשר להתפשר.

האיש מנוי לשני תיאטרונים, לסינמטק, לחוג למוזיקה קאמרית, לתזמורת הסימפונית חיפה ולערבי שירה עם אפי נצר. אבל הכי הוא אוהב ללמוד שפות.הוא שולט בעשר שפות ברמה טובה, ויכול להסתדר עם ארבעים נוספות. הוא למד פורטוגזית בשביל לקרוא את אמאדו, ספרדית בשביל סרוונטס, איטלקית בשביל מורביה וגרמנית בשביל גתה. בשביל איבסן הוא למד נורבגית, ויידיש בשביל ההורים של אשתו. טוב, וגם בשביל שלום עליכם. כחיפאי, ניצל את מלחמת לבנון השנייה ובין אזעקה לנפילה למד לבד רוסית, ערבית ויוונית כדי לקרוא את טולסטוי, מחפוז וקזאנצקיס.

והשפה הכי יפה?

"האהובה עליי ביותר היא לדינו. את הספר הראשון שלי בלדינו קראתי כשהייתי בן 17: רומיאו ויוליה בתרגום חופשי של ספורטא מסלוניקי מלפני מאה שנה, בכתב רש"י. בחיים לא צחקתי כל-כך הרבה".

הוא גם שלח ידו בכתיבה ספרותית. היצירה הראשונה שלו הייתה מחזה. הבעיה: הוא נמשך עשר שעות. "אחרי הונאה אתית גדולה שכתוצאה ממנה אני ואלפי בעלי מניות מיעוט אחרים איבדנו את כספנו, ישבתי בגינה להירגע וקראתי את האודיסיאה. ככל שקראתי מצאתי עוד ועוד מקבילות בין מה שקרה לי לבין הומרוס. התיישבתי לכתוב. במשך 18 ימים כתבתי יום ולילה".

בשיתוף עם עמליה אייל הוא קיצר את המחזה, שנקרא "בחירתה של נלי". "אני חושב שיעל אבקסיס יכלה לגלם בצורה מופתית את נלי", הוא אומר. שום תיאטרון בישראל לא היה מוכן להעלות גם את הגרסה המקוצרת. המחזה עובד לרומן, אבל ההוצאות הגדולות סירבו לפרסם את האודיסיאה האתית של איש העסקים. הספר פורסם בהוצאה הקטנה "בימת קדם" ב-2001, תחת הכותרת "הישמרו מדורון יווני". יש להניח שלא שמעתם עליו.

מהפוליטיקה לעסקים ובחזרה

קצת מבאס שכל השמות בספר בדויים. אין קרקפות תלויות בין העמודים.

"גם חבר שלי, שראה את הספר, התאכזב שאין בו שמות. זו הייתה בחירה - הספר תוקף את הנושא של אתיקה בעסקים, גם בישראל, בצורה גנרית. לא מעניין אותי לתקוף חברה ספציפית. חוץ מזה, אין לי זמן ובטח שלא עניין להעביר את השנים הבאות בתביעות דיבה".

אתה כותב שמה שהכי משפיע זו הנהגה אתית.

"מה שאני ממליץ זה שישקיעו רק בחברות אתיות. מי שלא יודע אם החברה אתית, שלא ישקיע. פשוט מאוד".

מה על האווירה בישראל?

"האקלים לא אתי וקשה מאוד לאיש העסקים האתי להתחרות במצב כזה. ראיתי גם ראיתי אנשים, עמיתים, חברים, קולגות, שהיו מאוד אתיים, והתקרנפו. הפכו להיות לא אתיים. מול הלקוחות, העובדים, הספקים".

מה בא קודם, הממשלה שהושחתה והשחיתה את העסקים או תאוות הבצע שהשחיתה את הממשלה?

"העובדה שהיום יכולים לזרום בצורה חופשית מהשוק הציבורי, מהממשלה ומהצבא, לשוק הפרטי - זה מזמין חוסר אתיקה ושחיתות. כבר לא צריך לשחד אף אחד. אני בטוח שעברנו את השלב שבו אתה אומר לאלוף, קח את ההזמנה ובעוד שנה תהיה מנכ"ל. מספיק שהם רואים את התקדימים של האלופים שהיו לפניהם. לדעתי, צריך לעשות לפחות חמש שנים תקופת צינון".

ומה יעשו האלופים, הרמטכ"לים, וכמוהם גם הממונים על השכר, אנשי רשויות המסים וכדומה?

"שיהיו משרתי ציבור לכל חייהם. כמו ששופטים שפורשים לא חוזרים להיות עורכי דין ומקבלים פנסיה לכל החיים. זה יעלה למשק הרבה פחות מאשר לתת להם לעבוד בשוק הפרטי".

"הבעיה העיקרית היא בעיה פוליטית, ואין לה פתרון במערכת שכולה ניאו-ליברלית. עם זאת, יכול להיות שאם הקודקודים יהיו אתיים יהיה אפשר גם במסגרת המפלגות לשנות דברים. אני מאמין בהנהגה. אם ההנהגה אתית, הכול אחרת. אבל קשה להאמין שזה יקרה".

"הייתה לי בעיה למי להצביע בכל הבחירות האחרונות", הוא אומר. "הצבעתי לשינוי שהיו בעד המעמד הבינוני, אבל בתקופתם המעמד הבינוני נשחק הכי הרבה. בבחירות הקודמות הצבעתי לעוזי דיין".

אה, זה אתה.

"חיפשתי מישהו אתי, והוא היחידי שהלך על הטיקט".

"דמוקרטיה אמיתית היא שלטון שבו טוב לכולם, לא שלטון שבו כל אחד יכול לצעוק שלא טוב לו. אפשר להתבטא בצורה חופשית, אבל מה זה עוזר אם אני יכול להתבטא ולא יכול להשפיע? תמיד הייתה פה שחיתות, גם בתקופת מפא"י השלטון היה מוטה, אבל גם כשהייתה שחיתות, זה היה מוטה כלפי 20%-30% מהאוכלוסייה. הרוב נעשק, זה נכון, אבל לפחות ההטייה הייתה לטובת הקיבוצים שתרמו משהו למדינה וישבו על הגבולות, או לטובת ההסתדרות, שהקימה את התעשייה. פעם זה היה מוטה לטובת 19%, היום לטובת 19 משפחות, זה הוביל אותנו לאוליגרכיה".

קדימה למהפכה!

"אני בעד דרכים אתיות לשינוי. אני מאמין שבסביבה עסקית אחרת 19 המשפחות יכולות להרים את נס האתיקה. אני לא נגדן, אני נגד הריכוזיות, ההפרטה - שבמקום שתהיה טובה לכולם היא טובה רק למיעוט המקבל את נכסי המדינה במחיר נמוך, ואחר כך אלה שהיו אחראים על ההפרטה עוד הולכים לעבוד עבור הארגונים האלה".

מה הייתה נקודת ההתחלה של ההידרדרות?

"הייתי אומר שזה התחיל ברצח רבין. הקצוות נהיו הרבה יותר משוננים. וזה יצר אווירה של כל ד'אלים גבר, גם - ואולי בעיקר - אצל המאוכזבים שאמרו 'ממילא הכול אבוד, אז אכול ושתה כי מחר נמות. נאכל במסעדות הכי טובות, נקנה בבוטיקים הכי יקרים'. אז גם התחלתי לפעול, קצת לפני רצח רבין. המגמות הרי התחילו קודם, אבל זו הייתה נקודת השבר".

כך היה בפוליטיקה. ומה בביזנס?

"אני חושב שנקודת השבר מבחינת עולם העסקים היא משבר המניות הבנקאיות בשנות השמונים. עצם העובדה שלא עשו שום דבר למנהלי הבנקים ואף אחד לא ישב בבית סוהר ונתן את הדין - פתח את הפתח לכך שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. תסתכל על חפציבה - עוד מעט יונה יהפוך לגיבור לאומי. עסקת הטיעון שלו מגוחכת. במדינה מתוקנת הוא צריך היה לשבת עשרים שנה בכלא".

"האשם הוא השלטון שיש לנו בעשור האחרון, שביבי היה היוזם שלו, אבל ברק לא פחות ואולמרט כמובן. אין פה הבדל בין המפלגות, כולם ניאו ליברלים".

ושרון?

"ודאי וודאי שהיה ניאו ליברלי, אבל לשרון לפחות היו מעלות. הוא היה גיבור ישראל. האחרים אפילו זה לא. אל תבין אותי לא נכון, זה שהיית גיבור לא אומר שמותר לגנוב, כמו דיין שגנב עתיקות, אבל פעם לפחות היו גם מעלות".

"יש דרך אחרת, מה ששטיגליץ קורא הדרך השלישית. לשם אני רוצה שישראל תצעד: רגולציה מסוימת וחופש פעולה מסוים. למצוא את האיזון. אני בעד הרמוניה".

קורי גם מציע לבצע סקרינינג אתי למועמדים למשרות ניהול. כמו שעורכים מבחנים פסיכומטריים ובודקים נאמנות, כך צריך גם לבדוק יושרה. חצי יום של מבחנים, לא צריך יותר.

"אני מנסה לקדם את זה עשר שנים", הוא אומר, "ולא מצליח - אף חברה לא מוכנה לשמוע. פניתי לעשרות חברות, בנקים, אבל כלום. אני רק אדם אחד, וכמוני יש מעט מאוד. אנחנו מיעוט שבמיעוט שבמיעוט".

אולי הם מעדיפים את הלא אתיים? הם יכולים להביא יותר כסף.

"בהתנהלות העסקית האישית שלי תמיד הייתי אתי. ומה אומר לך, הצלחתי לא רע". **

drorfo@gmail.com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988