רשת הביטחון מיותרת

כותרות הימים האחרונים באשר לצורך ברשת ביטחון לחוסכים לפנסיה נסמכות על הצהרות שונות המצוטטות בהרחבה וכמעט ללא סינון בתקשורת. מבלי להיכנס לשאלת הצורך במתן רשת ביטחון לחוסכים מנקודת מבט של מדיניות ציבורית, אני מבקש להאיר את הנושא מזווית שכמעט וטרם שמעתי התייחסות אליה - הזווית העובדתית. הנתונים המוצגים להלן זמינים כולם בחתכים שונים באתר האינטרנט של משרד האוצר.

החוסכים לפנסיה מקוטלגים בפועל לדורות של מוצרים פנסיוניים שונים על פי התקופה בה החלו לחסוך. פרט לנהנים מפנסיה תקציבית, שעל מצבם הדמיוני בהשוואה לחוסכים אחרים נכון להכביר מילים במאמר נפרד, אפשר לחלק את החוסכים באופן כללי לארבע קבוצות, אשר להערכתי רוב מוחלט של חוסכים נמנה עם אחת מהן.

קבוצה ראשונה כוללת חוסכים בקרנות הפנסיה הישנות או בפוליסות ביטוח ישנות, הנהנות מהצמדה ומתשואה מובטחת. בקבוצה שנייה חוסכים בקרן פנסיה חדשה, הנהנית מהגנה חלקית של אג"ח מיועדות, אך רוב כספה מושקע בשוק ההון. לקבוצה השלישית שייכים חוסכים בפוליסות ביטוח חדשות יחסית, "משתתפות ברווחים", ובקבוצה הרביעית חוסכים בקופת גמל.

תשואות אדירות

באיזה אפיקים מושקעים רוב החוסכים בגילאי 60 רובם המוחלט חוסך באמצעות קרן פנסיה ותיקה. התשואה של חוסך כזה השנה? צמוד 4%, דהיינו תשואה חיובית נומינלית של 8%-9%. נניח שחלק מציבור זה משלים את הפקדותיו בקרן הוותיקה בחיסכון באמצעות קופת גמל. בהנחה שהקופה צברה ותק של 10-15 שנים, התשואה השנתית הריאלית הממוצעת בה עד לסוף שנת 2007 היתה 5%-9% ובחמש השנים האחרונות מעל 10% בשנה!

גם אם הירידות הדרמטיות בשנת 2008 מחקו רבע מההשקעה בקופת הגמל, התשואה השנתית הממוצעת בתקופה זו היתה עדיין חיובית (כ-2% ריאלית בשנה), ובממוצע רב-שנתי, דומה לזו שבקרן הפנסיה הישנה.

ומה באשר לשאר החוסכים? הרוב הגדול של מי שבחר בפוליסות ביטוח משתתפות ברווחים, שהן מוצר חדש יחסית, רחוק לפחות 15 שנה מגיל הפנסיה. חוסך כזה נהנה בשנים האחרונות מתשואות שנתיות אדירות (במונחי חיסכון רב-שנתי), אשר חלקן קוזז השנה. חוסך שמחזיק בפוליסה מעל חמש שנים נהנה עדיין מתשואה ריאלית חיובית בממוצע רב-שנתי. חוסך שמחזיק בפוליסה פחות זמן שייך לאחת משתי קבוצות: או שהוא צעיר מאוד ורחוק עשרות שנים מהפנסיה, או שהפוליסה המשתתפת שלו משלימה חיסכון אחר וההפסד בה לא גבוה יחסית לסך החיסכון הפנסיוני.

השורה התחתונה

השורה התחתונה שייכת לפרופ' טברסקי וכהנמן, אשר הראו בעשרות מחקרים לאורך השנים שההנאה מרווח כספי מתגמדת לעומת הכאב הכרוך בהפסד כספי באותו גודל. לו היו החוסכים בקופות הגמל נהנים באופן עקבי מתשואה ריאלית של 3%-5% בכל שנה בעשרים השנים האחרונות, הם היו יכולים להרגיש עצמם בני מזל. העובדה שרוב החוסכים נהנו מתשואות פנומנליות בשנים האחרונות מתגמדת בעיניהם לעומת ההפסד אותו הם סופגים כעת, אף שהוא מביא אותם למצב דומה מאוד בראייה רב-שנתית.

אני מעריך כי מספר החוסכים בני 60 שצפויים להיפגע באמת, בראייה של תשואה רב-שנתית, עם יציאתם לפנסיה בשנים הקרובות, אפסי. הצורך ברשת ביטחון כזו או אחרת קיים אולי בהיבט הפסיכולוגי של הרגעת השוק (ולא לחינם הכלכלה נמנית עם מדעי החברה), אך העובדות מראות כי גם לאחר הטראומה של שנת 2008 אין כמעט חוסכים אשר חסכונותיהם הפנסיוניים הכוללים נפגעו, בראייה רב-שנתית, בצורה המצדיקה היחלצות לעזרתם על חשבון כלל משלמי המסים. *

ד"ר בועז ים הוא כלכלן ואקטואר. הוא מלמד ביטוח, מימון וניהול סיכונים במרכז הבינתחומי בהרצליה, במכללה האקדמית בנתניה ובמרכז האקדמי רופין