"פתאום יש לי זמן לצהריים עם הילדים. אני בטעינה מחדש"

הרמת המסך של מיכאל רולנט

מיכאל רולנט, 44, היה עד מארס האחרון נשיא קריאו ישראל, חברה אליה הצטרף לפני 11 שנה. קריאו מפתחת מערכות הדמיה דיגיטליות ויישומי תוכנה לאומנות גרפית, והיא נמכרה לפני שנה לקודאק תמורת 988 מיליון דולר. לפני כן היה איש פיתוח באופטרוטק, שלימים התמזגה עם אורבוט ויצרה את אורבוטק. יליד תל אביב, מתגורר בהוד השרון. בצבא שירת כקצין קשר בתותחנים. בעל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במנהל עסקים מלזלי קולג' שבבוסטון, ארה"ב. נשוי 17 שנה לאוסנת, מנהלת שיווק בחברת יבוא צעצועים בשם אלפיט טויס, ואב לשלושה: עומר (11), אסיף (בן 9) וקדם (בת 3).

* מיכאל רולנט, מה אתה עושה מאז שעזבת במארס את קריאו-קודאק?

"אני נמצא בתקופה של טעינה מחדש כבר חודש לפחות. העבודה שלי ב-11 השנים האחרונות הייתה מאוד אינטנסיבית בחו"ל ובישראל. בשנים שבהן עבדתי בישראל הייתי מגיע הביתה גם ב-23:00 בלילה די הרבה, כי ונקובר, שם ההנהלה הראשית של קריאו יושבת, מתעוררת רק ב-17:30 שעון ישראל. לכן החלטתי להיות עכשיו כמה חודשים עם המשפחה והילדים.

"אני חש פספוס גדול בכל מה שקשור לילדים, פספוס ותחושת החמצה גדולה, כך שיש לי היום הרבה מאוד חוסרים להשלים. אני כל כך נהנה מזה שפתאום יש לי זמן כל יום לאכול איתם צהריים, לשמוע סיפורים מבית הספר ולעשות איתם שיעורים. זו עבורי טעינה מחדש. זה ממכר. אני גם נהנה מאוד מחוסר המתח, מהעובדה שאין לי 100 אימיילים ביום, ובלי החשש הקבוע מימי ראשון הלחוצים והעמוסים, במיוחד אחרי סוף השבוע הארוך בחו"ל. ההתמקדות הזו בילדים ובמשפחה עושה לי טוב".

* זהו? פרשת מחיי הקריירה? מכאן והלאה חוגי מקרמה ואוריגאמי?

"האמת שלא הייתי רחוק מפרישה סופית. ההחלטה הראשונית שלי הייתה לא לחזור יותר לעבודה, אבל אוסנת אשתי הטילה וטו, אז אני מאמין שאתחום את החופשה הזו בשלושה-שישה חודשים בסופו של דבר. יש לי איזה ביזנס משפחתי בחו"ל שאני עוד צריך לטפל בו, חשבנו גם לנסוע לכמה שבועות בלי הילדים לחופשה, ויש עוד כמה דברים שאני רוצה להספיק. אני מאמין שלאחר מכן אחזור לתפקיד ניהולי בכיר בהובלת חברת היי טק. התחלתי לבדוק מספר כיוונים".

* הכיוון הוא היי-טק?

"היו לי כמה הצעות - גם בעבר וגם באחרונה - שאינן מתחום ההיי טק, אבל זה לא מדבר אליי. אני גם חושב שהיי טק זה משהו שאני מבין בו. מחוץ לתחומים האלה, אני לא יודע בדיוק איזה ערך מוסף יהיה לי ומה אוכל לתרום".

* 11 שנה בקריאו - הנפקה, מיזוגים, אופציות ובטח בונוסים. אי אפשר לדעת כמה אופציות מימשת, בניגוד לחברות ציבוריות אמריקניות, אבל... נו, אני מנסה לשאול כמה עשית?

"קריאו נהגה איתי בהגינות, וודאי שעשיתי יותר ממה שחשבתי שאעשה כשהצטרפתי לחברה".

* נשאל את זה אחרת: קודם אמרת שתכננת להפסיק לעבוד. יכולת מבחינה כספית לעשות את זה?

"כן".

* ב-2000 חזרת לישראל אחרי עשור בחו"ל. חשבת שכבר לא תשוב?

"לא, להיפך. תמיד היה לנו ברור שנחזור לארץ, למרות שכבר היינו שם 10 שנים והחברים בישראל התייאשו מאיתנו לגמרי. כשהילדים נולדו וגדלו זה כבר היה יותר ברור. בכל זאת, חסרו לנו חיי החברה והמשפחה שיש לנו בישראל.

"השיבה הייתה שילוב בין הרצון שלי לחזור ובין העובדה שבקריאו ישראל היו ‘שיהוקים', בעקבות רכישתה של חטיבת קדם הדפוס של סאיטקס. בכל זאת, החטיבה הייתה הגדולה וקריאו הקטנה והצעירה קנתה אותה והייתה, אני מניח, תחושה של עלבון מצד יוצאי סאיטקס.

"אשתי ואני ידענו שאנחנו רוצים לחזור לישראל, אבל הימים לא היו קלים מבחינה מוראלית וביטחונית בארץ. כשב-2000 שמענו על טנק שעומד בגילה שבירושלים ויורה, זה נשמע הזוי לחלוטין. אני זוכר שעלינו על המטוס לישראל, ראינו שאנחנו בסך הכל ארבע משפחות שנוסעות לישראל מתוך מטוס ענק של 300 מושבים. זו הייתה קריאת מציאות חזקה במיוחד ושאלנו את עצמנו אם זה הצעד הנכון, לשוב לארץ".

* ממה עוד אתה נהנה חוץ מהילדים?

"אני אוהב להיות בחוץ. התחלתי לפני כמה חודשים גם לרכוב על אופני שטח".

* אתה משתייך לקבוצות שקמות ב-5:00 בבוקר בשבת ונוסעות כך סתם 60 ק"מ לדרום?

"לא, אני מהקבוצה הגריאטרית. זו שנפגשת רק ב-8:30 בבוקר ומסמנת לה בית קפה שהיא רוצה להגיע אליו עם האופניים. זו בעיקר חוויה חברתית עם קבוצת אנשים שכולם חברים מהשכונה".

* התגעגעת לישראל, אבל בוא נבחן את זה. מה יקרה אם תקבל הצעת עבודה מפתה שתדרוש מגורים בחו"ל?

"אני אוותר בנימוס. תראי, כשעזבנו את ונקובר היא הייתה מדורגת שנה שלישית ברציפות, בראש רשימת המקומות עם איכות החיים הגבוהה בעולם. אבל אני כאן, היה לי מספיק בחו"ל".

* היכן החלה הקריירה שלך?

"באופטרוטק, מיד לאחר החתונה. התוכנית המקורית שלנו הייתה לנסוע לירח דבש של שלושה חודשים ורק אז להתחיל לעבוד, אבל אחת מהאורחות בחתונה הייתה מנהלת כוח האדם של אופטרוטק. היא שאלה אותי מה אני מתכנן לעשות אחרי התואר, ואמרתי לה שאני עוד לא מתעסק בזה מאחר שאני נוסע עכשיו לשלושה חודשים. היא אמרה לי שזה ממש חבל כי דווקא יש לה משרה מצוינת בפיתוח. שאלתי אותה אם יחכו לי והיא אמרה שלא בטוח. ואז אוסנת אשתי שאלה אותה: ‘מתי מתראיינים? מחר?' ופסקה: ‘אין בעיה, הוא יגיע'. הגעתי, וירח הדבש בן שלושת החודשים לא יצא כבר אל הפועל.

"באופטרוטק עבדתי בפיתוח המכונה החדשה של החברה. ההתקנות הראשונות היו אצל לקוחות כמו יבמ, טייקו ואחרים, והיינו נוסעים ללקוחות מסביב לעולם ללוות את ההתקנות. ב-1995 עזבתי את בוסטון ועברתי לעבוד בוונקובר, בקריאו. עמוס מיכלסון, המנכ"ל, הרים טלפון שנה קודם, נפגשנו ועברנו לגור שם" (ראו גם מסגרת נפרדת).

* איך היו השנים הראשונות בקריאו? אז עוד חברה קטנה עם עתיד לא ברור.

"עמוס קרא לי לקריאו כדי להקים את ארגון ההפצה והתמיכה בלקוחות שלה.

"בשני הרבעונים הראשונים לא מכרנו כלום והיינו בלחץ מאוד גדול, כי בכלל לא ידענו אם נוכל להגיע לאנשהו. היו אז לכל החברה מכירות של פחות מ-6 מיליון דולר. אבל החברה צמחה בקצב אדיר, ושמונה שנים אחרי כן כבר מכרנו ביותר מ-650 מיליון דולר לשנה. זה היה תענוג אדיר לגדול עם חברה כמו קריאו. רצנו קדימה כמו מטורפים".

* יש משהו, לא מבחינת קריירה, שאתה מצטער עליו?

"אולי על כך שלא לקחתי יותר דברים מאבי. הוא היה אדם כל כך צנוע, שרק כשהוא נפטר בשנה שעברה שמענו עליו כל מיני דברים שבכלל לא ידענו עליהם. אבי, פליקס, הקים את המעבדה לבדיקות גזים בדם (המודינמיקה) בבית החולים תל השומר, שהייתה צמודה למכון הלב. הוא המציא שם שיטות חדשניות לקבלת תמונת מצב על החולה, תוך בדיקת מסיסות של גזים בדם.

"אבי היה ידען בצורה בלתי רגילה. הוא היה האינטרנט שלי, הגוגל שלי, הרבה לפני שהעידן הזה בכלל התחיל. על כל דבר ששאלתי אותו הוא ידע לענות, ואם לא, היה פותח ספר ומיד חוזר אליי עם תשובה. הוא ידע שבע שפות על בוריין והיה למדן בלתי נלאה. אני טיפוס מאוד שונה ממנו. אני מרגיש את זה מאוד עכשיו, כשהילדים שואלים אותי כל מיני שאלות ואני לא יודע לענות עליהן ואומר להם ‘בואו נבדוק באינטרנט'. הם אומרים לי ‘סבא היה יודע'. וזה נכון".

* אחד הדברים שקריאו התפרסמה בהם הוא התרבות הארגונית המיוחדת שלה - ניהול "נטול סמכות" בו כל עובד יכול להטיל וטו ולכולם יש גישה למידע חסוי, ואפילו מקבלים חשבון הוצאות פתוח. איך עובדים עם זה בפועל, מעבר לסיסמאות היפות?

"בהתחלה, זה קשה לשבת בישיבה ולדעת שאתה רק עוד קול אחד ולא מנהל האופרציה, אבל עובדי קריאו התייחסו באחריות לעניין הזה. הרי אם עובד מטיל וטו, האחריות להכרעה עוברת אליו וזה סיפור לא פשוט. אני חושב שהעובדה שהאינפורמציה הייתה שקופה וזמינה לכולם, סייעה מאוד לתחושה של העובדים ועוררה אצלם אחריות גדולה".

* האמנת במודל כזה כששמעת עליו טרם הצטרפותך? עד כמה שזכור לי, יוחאי ריכטר למשל לא דגל בשיטה הזו באופטרוטק, וזה מה שהכרת עד אז.

"כשפגשתי את עמוס בפעם הראשונה הוא סיפר לי על התרבות הניהולית של קריאו, איך כל אחד הוא כמו מנהל. אנחנו הרי גדלנו באותם המקומות, חשבתי לעצמי, בצבא ובאופטרוטק. איך זה יכול להיות? נסעתי מתוך תחושה שאין דבר כזה במציאות. אבל עובדה שהיה, וזה עבד לא רע.

"אגב, לקראת הסוף, עוד טרם הרכישה על ידי קודאק, שינינו קצת את המודל. היה לו Down Side מאוד גדול, שכן התהליך כולו היה ארוך ויכול היה לקחת זמן רב מאוד. לכן, שינינו אותו כך שלא כל ההחלטות צריכות להתקבל בקונצנזוס, וכמו כן יצרנו לוח זמנים לסגירת החלטות, כדי שלא יהיה תסכול ואפשר יהיה לרוץ קדימה. אין ספק שקריאו כבר לא הייתה סטארט אפ קטן, איזה גוף אינטימי שיכול להרשות לעצמו שכל האינפורמציה תעבור לכולם. זה לוקח זמן רב ולכן השתנינו".

* זו גם בין כה לא בדיוק התרבות הניהולית בה דוגל אנטוניו פרז, יו"ר ומנכ"ל קודאק, שהיא חברה של 8 מיליארד דולר.

"לא, וזה הגיוני כי היא מעסיקה כמעט 60 אלף עובדים בכל העולם. קודאק עובדת, מטבע הדברים, בשיטה האמריקנית בה האחריות של כל אחד מוגדרת לתחום צר, מתוך מחשבה שאם כולם יעשו את התפקיד שלהם כמו שצריך, הכל יהיה בסדר. לא כולם חייבים לראות את התמונה המלאה".

* מתסכל? נשמע כמו שיטה טיילורית כמעט.

"אולי. אולי שיטה פורדית... אבל ברצינות, אני חושב שחלק מהעניין הוא שקודאק לא באה מעולם ההיי-טק במקור, אבל היא בשנים האחרונות נכנסת אליו. אצלנו בקריאו ישראל נוצר מצב של מידור, תחושה שלא עוברת מספיק אינפורמציה לעובדים ואין העצמה שלהם. הייתי אומר שקריאו אולי הגזימה לצד אחד, סאיטקס לצד שני וקודאק לצד שלישי. אני עדיין חושב שאנשים ועבודת צוות הם הדרך של חברה לנצח".

* שאלה היפותטית: אם קודאק לא הייתה רוכשת את קריאו, היית נשאר?

"אני מניח שכן. בעקבות הרכישה היו צריכים לקרות אצלנו שינויים שהם מובנים לי, כי היא חברה ענקית. עבורי ברמה האישית, השינויים היו צעד לאחור בקריירה. לפני כן הייתי במרכז הליבה של קריאו, מקבל החלטות, ופתאום הפכתי להיות דרג ביניים בלבד בחברה, כמעט דרג מבצע. לא הייתי שותף עוד לאסטרטגיה ותכנון, לפחות לא במידה בה הייתי מעורב קודם לכן, ולכן זה היה נכון עבורי ללכת.

"אבל זה רק ברמה האישית שלי, כמי שהיה נשיא החברה. בתמונה הכוללת, קודאק מאוד מאמינה בקריאו ומשקיעה עשרות מיליוני דולרים לשנה בפיתוח שלנו, בהיקף שהוא גדול ב-25% מהתקציב שהיה לי ב-2001 למשל. מרבית מנועי הצמיחה של קריאו מפותחים כאן בישראל ו-50% מההכנסות מקורן בארץ. זה הכל כחול לבן, זה תענוג".

* שמת לב, אני מניחה, שאתה מתייחס לקריאו עדיין בגוף ראשון רבים - "אנחנו", "שלנו".

"נכון, זה פרק ארוך ומשמעותי מאוד בחיי. גם היום אני עדיין מדבר שלוש פעמים ביום עם העבודה. זה היה הבית שלי. בכלל, את רוב חברי ההנהלה אני גייסתי, כך שהם אנשי טעמי וסגנוני וחלקם חברים שלי".

מאיפה קיבל רם אורן את ההשראה ל"פיתוי"?

מיכאל רולנט מספר: "כשעבדתי באופטרוטק גרנו בבוסטון, ושימשתי בתפקיד של מנהל שירות בחוף המזרחי. יום אחד התקשר אליי עמוס מיכלסון, מנכ"ל קריאו. שמענו אחד על השני עוד קודם, גם מאופטרוטק, אבל לא עבדנו יחד. הוא הציע לי לעבור לוונקובר, שם היו המשרדים הראשיים של קריאו. אז היא הייתה חברה עם פחות מ-200 איש - עדיין סטארט אפ, אבל כבר די גדול.

"השיחה הראשונה בינינו הייתה ב-1994, ומאחר שאשתי הייתה בהריון עם בני הראשון, החלטנו לחכות עד 1995. מכל מקום, נסעתי להתראיין בוונקובר יחד עם אוסנת, וכך יצא שהקריירה שלי הניבה עוד קריירה, רק יותר מפורסמת. הסופר רם אורן הוא חמי, ולצורך הנסיעה ביקשנו ממנו לבוא ולשמור על בני הקטן, עומר, בבוסטון, כדי שאוכל להתראיין. בזמן שהוא ישב בבית שלנו בבוסטון הוא כתב את הספר הראשון שלו, ‘פיתוי', על המחשב הביתי".

* אתה קורא את הספרים של אורן לפני הפרסום? מחווה דעה?

"הספרים של רמי התחילו כמו מפעל משפחתי. את הטיוטה הראשונה כולנו קראנו והעלנו עוד רעיונות. יחד עם זאת, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, אז לפעמים חשבנו למשל שיש ספרים שלא כדאי להוציא, והוא הלך על זה והם היו לרבי מכר. אגב, על עטיפת הספר השלישי, ‘אות קין', מצולם הבן שלי עומר כתינוק שיוצא מהלהבות ואני מחזיק אותו. הכל מאוד משפחתי".

* אתה נוהג להתייעץ איתו בנוגע לקריירה שלך?

"בהחלט. זה תענוג להתחבט איתו בבעיות. הוא אדם מדהים. כזה, שכמה שהוא עובד קשה בכלל לא מרגישים את זה מסביבו. הוא איש שיווק בחסד ובוודאי שאני משתף אותו בדברים, כמו גם בהחלטה לעזוב את קודאק".

* חשבת גם לכתוב ספרים בעצמך?

"אולי, אבל אני לא יכול עם כזו תחרות בבית. מה, אני משוגע?!".