פרופ' כהנמן: העשירים סבורים שהם שמחים בחלקם יותר מן העניים - והם טועים

מתרגלים לנוחות

אולם, מתנגדי הטענה מצביעים על מגוון עשירים שלא חסר להם דבר מבחינה חומרית, שבכל זאת נתקפו דיכאון עמוק. הנוחות, כך אומים האחרונים, היא משהו שמתרגלים אליו ומפסיקים ליהנות ממנו. או-אז, עולות הדאגות האמיתיות לגבי מהות החיים וטעמם.

בשנים האחרונות התפרסמו בעולם מחקרים רבים המנסים להכריע בין שתי הגישות הפילוסופיות הללו. באופן לא מפתיע, הניב כל מחקר כזה תוצאות שונות; בחלק מהמחקרים עולה העושר כמרכיב חשוב בהסבר האושר, ובמחקרים אחרים נמצא כלל לא משמעותי.

השבוע מפרסם מגזין "סיינס" מחקר שמציע לפתור את הפלונטר בתחום. המחקר נערך בהובלת אחד החוקרים הבולטים ביותר של תחום הפסיכולוגיה של האושר, פרופ' דניאל כהנמן, ישראלי החי היום בפרינסטון וזכה לפני מספר שנים בפרס נובל לכלכלה עבור תרומתו למדע בתחום קבלת ההחלטות.

במחקר הנוכחי מעלים כהנמן ושותפיו לדיון כמה ממצאים סותרים ומסים לפשר ביניהם. ממצא אחד הוא שאם שואלים אנשים שאלה כמו "בסולם של 1-10, עד כמה אתה מאושר מחייך", העשירים נוטים בדרך כלל לתת לחייהם ציונים גבוהים יותר. כמו כן, כששואלים אדם "לו היית עשיר יותר, האם היית מאושר יותר", הרוב עונים בחיוב. בכל זאת, אם תבדוק את רמת מצב הרוח היומיומי של בני אדם, רוב הזמן לא תמצא הבדל משמעותי. מצב רוחם של עשירים ביומיום הוא טוב רק במעט ממצב רוחם של העניים.

כהנמן מעדיף להאמין למחקרי מצב הרוח, והוא גם מסביר מדוע. לדבריו, כאשר שואלים בני אדם "האם כסף יגרום לכם להיות מאושרים יותר", השאלה עצמה גורמת להם להתרכז באלמנט העושר ולשכוח נסיבות אחרות של החיים. הטיה זו מתרחשת גם כאשר שואלים על פרמטרים אחרים. אם, למשל, שואלים סטודנט "האם יותר דייטים יגרמו לך להיות מאושר", הרוב נוטים לענות "כן, בהחלט!". אם חוזרים אליהם מאוחר יותר ובודקים את מצב רוחם של אלה שמצב הדייטינג שלהם אכן השתפר, מוצאים שיפור גם במצב הרוח, אולם לא במידה שחזו הסטודנטים לגבי עצמם.

מה קורה כאשר שואלים לגבי שביעות רצונו באופן כללי? המוח האנושי, טוען כהנמן, מחפש במקרה זה אבני בוחן כמותיות. הפרמטרים שאנחנו מאתרים בדרך כלל הם "הצ'קליסט החברתי" - מצבנו הכלכלי, מצב בריאותנו, מצבנו הזוגי ומעמדנו החברתי. אמנם אנחנו מביאים בחשבון גם פרמטרים אישיים, כמו רגעים שמחים שחווינו לאחרונה ורמות הלחץ שבהן אנחנו נמצאים, אולם פרמטרים אלה מסובכים יותר למדידה ואמידה, ולכן בדרך כלל יינתן משקל רב יותר בתשובתנו למדדים הניתנים לכימות.

העשירים כועסים יותר

במחקר הנוכחי התבקשו הנבדקים להעריך כמה זמן מבלים האנשים הבאים במצב רוח רע: עשירים ועניים; בריאים וחולים; נשואים, גרושים, רווקים ואלמנים. במקביל, נלקחו דגימות של מצב רוח מאנשים שבאמת נמצאים באותם המצבים. נרשמו פערים עצומים בין ההערכות של "האדם מהרחוב" לגבי השפעתם של הפרמטרים המדידים על האושר, ובין ההשפעה שלהם עפ"י נתוני אמת.

"אנשים לא יודעים למדוד את האושר שלהם, כפי שמודדים גובה או משקל", אומר כהנמן. "כאשר מבקשים מהם לתת מספר, הם עושים הערכה המבוססת על המדדים הכמותיים הראשונים שעולים במוחם. הקשר בין המספר הזה לרמת מצב הרוח האמיתית שלהם הוא קלוש, ולעתים אינו קיים בכלל". לעתים, הקשר הוא אף הפוך מן המצופה, טוענים החוקרים. כך למשל, במחקר שבוצע לאחרונה נמצא כי דווקא אצל עשירים נמצאה בדגימת מצבי הרוח, שכיחות רבה יותר של מצבי רוח שליליים כמו כעס ועוינות.

מדוע לא נמצא קשר חזק יותר בין עושר לבין שמחת חיים יומיומית? כהנמן מציע כמה אפשרויות שעלו במחקרים קודמים. האחת היא, כפי שתואר לעיל, שאנחנו מתרגלים לנוחות הפיזית ולרמת החיים החדשה שלנו מהר מאוד, ולומדים לצפות ליותר. כך נותרת רמת האושר ללא שינוי. השנייה היא, כי האושר שלנו נובע פחות מהכסף עצמו ויותר מהשוואת מצבנו הכלכלי לאלה שסביבנו, וכאשר אנחנו "מתקדמים בחיים", אנחנו משווים את עצמנו לסביבתנו העשירה יותר.

עיסוקים מלחיצים

ההסבר השלישי הוא, שגם כשאנחנו מתעשרים, אנחנו נוטים בטעות שלא להפנות את משאבינו למוצרים ושירותים שאכן משפרים את מצב רוחנו. אנשים עשירים יותר מקדישים יותר זמן לעבודה, לתחביבים אקטיביים ולפעילויות צריכה (כלומר, שופינג), ופחות זמן לפעילויות פנאי פסיביות כמו בילוי עם חברים או צפייה בטלוויזיה. "הפעילויות האקטיביות אינן מהנות יותר, ומאידך הן מאופיינות ברמות גבוהות יותר של לחץ ומתח", הוא אומר.

"הבעיה עם הפרמטרים המדידים של האושר", מסכם כהנמן, "היא שהם משפיעים לא רק על שביעות הרצון המדווחת שלנו, אלא על האופן שבו אנחנו מנהלים בפועל את חיינו. בני אדם רודפים אחרי העושר ומשלמים על כך מחיר כבד, אך אינם באמת מגיעים כך למנוחה ולנחלה. למעשה, אשליית ה"צ'קליסט החברתי" עלולה לגרום לנו להפוך את חיינו במו ידינו למאושרים פחות".