ביה"ד: שופרסל תפצה עובדת שפוטרה משום שלא נאמר לה שתחוייב ללבוש חצאית בעבודה

דחה את טענת שופרסל, לפיה היה זה מובן מאליו שהעובדת הייתה צריכה לדעת כי עליה להתאים את לבושה לסניף החרדי בבני-ברק

בית הדין לעבודה בת"א חייב את שופרסל לפצות עובדת שפוטרה, משום שלא נאמר לה לפני קבלתה לעבודה כי תחוייב ללבוש חצאית בעבודה, משום שהדבר הוביל למערכת יחסים עכורה ובעקבות זאת לפיטוריה, ומשום שהחברה הביאה נימוקים לא נכונים לפיטורי העובדת, שפגעו בשמה הטוב.

התובעת, לינדה מאיר, היא אופטומטריסטית שעבדה בשופרסל במשך כחודשיים. בתחילה עברה חפיפה בסניף ראשון-לציון, ולאחר מכן עברה לסניף בבני-ברק. לטענתה, פיטוריה היו שלא כדין, והיא הופלתה על רקע דתי, שכן במקומה התקבל לעבודה גבר דתי.

החברה טענה, כי ההחלטה על הפיטורין התקבלה בשל אי התאמה, אי קבלת מרות של הממונים עליה, יחס לא נאות ללקוחות והיעדר יכולת להשתלב בצוות העובדים.

בית הדין דחה את טענת החברה, לפיה היה זה מובן מאליו שמאיר הייתה צריכה לדעת כי עליה להתאים את לבושה לסניף החרדי. נקבע, כי במשא ומתן לקראת חוזה העסקתה של מאיר - היה על החברה לנהוג בתום לב ולגלות לה חובה זו, בייחוד כאשר מדובר בעובדת חילונית שלגביה מדובר בדרישה מהותית.

עם זאת, בית הדין דחה את הטענה כי פיטורי מאיר נגועים בהפלייה על רקע דתי. בית הדין שוכנע כי הגורם העיקרי לפיטורין היה מערכת יחסים מתוחה בין מאיר ומנהל הסניף שסבר שיש לה בעיות משמעת, כאשר עניין לבוש החצאית נתפס אצלו כביטוי לאי קבלת מרות. גורם משני לפיטורין היה מערכת יחסים מתוחה בין מאיר לעובדת אחרת.

בית הדין דחה את טענות החברה לגבי תלונות על מאיר מצד לקוחות. הוא הוסיף, כי קיים קשר הדוק בין הפרת חובת הגילוי על-ידי החברה ובין מערכת היחסים המתוחה שנוצרה בין מאיר למנהל, שכן לבישת החצאית היה גורם המתח המרכזי. מכאן נובע, כי הפרת חובת תום הלב על-ידי החברה היוותה את הגורם המרכזי למערכת היחסים המתוחה שנוצרה בין השניים והביאה לפיטורין.

כאמור, הפרה נוספת של חובת תום הלב יש בכך שהחברה טענה נימוק לא נכון לפיטורי מאיר (תלונות לקוחות).

בית הדין חייב את שופרסל לפצות את מאיר בסכום של שתי משכורות, 19 אלף שקל. (ע"ב 5620/03).