גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

זה כאילו קרה רק אתמול

8 מנכ"לים ויו"רים, קצינים במיל' שלחמו תחת אש תופת, זוכרים כל פרט מהקרבות הקשים ההם, "החוויה המכוננת" של חייהם, ובעיקר את החברים שלא שבו. מלחמות יום-כיפור, שלום הגליל, וכעת בצפון, נדמה שזו אותה מלחמה ורק השם משתנה. ויש מי שחש שהמחיר היה מופרז אם לא הצלחנו לייצר שינוי > איתי רום

1. נדב פלטי, מנכ"ל דורי-מדיה:

"דור שלם עבר, ואני זוכר כל פרט"

"קצת לפני המלחמה הייתי הסגן של גוני הרניק ז"ל, בסיירת גולני. היינו אמורים להשתחרר ב-6 ביוני 1982. כשיצאנו לחופשת שחרור, משה קפלינסקי שהיום הוא סגן הרמטכ"ל, החליף את גוני בפיקוד. בדיוק שבוע לפני המלחמה התחתנתי, וירדתי לירח-דבש באילת. לא ידעתי בכלל שהמלחמה פרצה, כי הייתי במועדון הים-התיכון. הייתי אמור לנסוע עם גוני לטיול בארצות-הברית, אבל כשביום השחרור עליתי למעלה, והבנתי שיש מלחמה ואין שחרור, הגעתי בדרכים-לא-דרכים לאזור נבטיה, עם סיום הקרב על הבופור, שבו השתתפה הסיירת. קפלינסקי נפצע בדרך ליעד, וגוני שהחליף אותו נהרג על הבופור.

"המח"ט הודיע לי בקשר, שמעכשיו אני מפקד הסיירת. שמעתי כל מיני אמירות ציניות, כמו 'מה אתה רוצה שיכתבו בעיתונים, שבוע אחרי שהתחתן, נהרג בלבנון?'. לקחתי נשק וחגור של חיילים שנהרגו בקרב, ואיכשהו גיבשנו את המערכת. היינו צריכים להיכנס מיד להילחם בנבטיה, שהייתה ידועה כקן-צרעות. היה מאוד לא נעים עם כל ההרוגים, כל מה שקרה לסיירת, אבל המשכתי לפקד עליה שלושה חודשים, עד שקפלינסקי החלים, ואז שוחררתי.

"יש זיכרון שתופס אותי עד היום: כשהוכרזה הפסקת-אש אחרי שבוע הלחימה הראשון, שהיו בו הרבה פצועים והרוגים, היינו פשוט רעבים. כשהגיעו חבילות מהבית, התנפלנו על האוכל בהיסטריה. הזיכרונות היותר מסובכים וקשים הם של החיילים שהיו איתי ושנהרגו. עבר מאז דור שלם, אבל זה כאילו היה אתמול: אני זוכר כל פרט, כל שנייה. איך נהרגו, מי שהיה לידי בנגמ"ש, איך עשינו פינויים, ואיך המסוק הסורי הופיע בדיוק מלפנינו בעיקול.

"מתוקף תפקידי אני נוסע המון בעולם ומוצא את עצמי במטוסים. קורה לי הרבה פעמים שאני פתאום תופס את עצמי וחושב על דברים: אני מסתכל אחורה ונזכר בחברים שנהרגו, במשפחות השכולות, שואל את עצמי אם אני בסדר או לא בסדר, אם הרמתי להן טלפון בפסח האחרון, עושה דין וחשבון. זה קורה לי כל הזמן, ואני בטוח שלא רק לי. אני שומר על קשר שוטף עם חלק מהמשפחות של החיילים שהיו איתי בסיירת עד היום". "

2. גיורא ענבר, יו"ר ניו-פארם:

"מה שעושה תמיד מבוסס על העבר שלך"

"אני אלך איתך ישר ללבנון. יש לי בעיה, כי כל ה-25 שנה האחרונות שלי בצה"ל מורכבות מזיכרונות, מלבנון בעיקר. אני רוצה דווקא להעלות ממדפי הזיכרון אירוע חיובי יחסית: בראשית 1980, אני מפקד סיירת גולני, אנחנו מבצעים פשיטה על מאהל מחבלים בוואדי חצביה. מטרת הפעולה הייתה לחסל חוליית מחבלים שהשתתפה בפיגוע בקיבוץ משגב-עם. המאהל נמצא כ-20 קילומטר בעומק השטח הלבנוני. אנחנו מבצעים את הפעולה, ובמהלכה מצליחים להרוג 12 מחבלים, לחסל את המאהל על כל המחבלים שיושבים בו, ולחזור לשטחינו עם אור ראשון ללא נפגעים. במחלקת ההיסטוריה של הצבא המבצע הזה נקרא 'מבצע ורדה'.

אחריי מונה למפקד סיירת גולני, גוני הרניק ז"ל, שנהרג בבופור. אני במלחמת לבנון הייתי מפקד שלד"ג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון - וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים.

חלק מהיכולת לסיים פעולות כאלה ללא נפגעים קשור בתכנון ובהכנות. היחידות האלה, ככל שהן מיוחדות ועם רמה גבוהה של כוח-אדם, מגיעות לאיכות מאוד גבוהה בתכנון, במשמעת המבצעית, באמצעים שמתאימים לאותה פעולה. אני לא רוצה לרמוז חלילה שהיום אין יחידות כל-כך טובות, ושהן לא מוכנות כל-כך, נהפוך הוא, אני חושב שכל הזמן הדור משתבח, אבל כדי שהפעולות יצליחו צריך להשקיע המון בהכנות, זו המון מקצוענות - וצריך גם מזל. מזל הוא טוב תמיד. הוא טוב בעסקים, הוא טוב במלחמות, ולשמחתי אני זוכר גם שתי דוגמאות שבהן גם המזל שיחק לנו. היום אני עוסק במלחמות אחרות, למשל בעולם העסקים, אבל תמיד מה שאתה עושה מבוסס על העבר שלך". "

3. אלי דוד, מנכ"ל יפנאוטו:

"תחושה מאוד דומה לעכשיו, פשוט דז'ה-וו"

"סיימתי קורס קצינים בגולני חודשיים לפני מלחמת שלום הגליל, והתמניתי למפקד מחלקת המרגמות בגדוד 51, שעליו פיקד גבי אשכנזי. נכנסנו ללבנון ב ציר המרכזי שעבר דרך הבופור ורמת נבטיה. מטרת האוגדה שלנו הייתה לפתוח את הציר המרכזי לכיוון כביש ביירות-דמשק. בדרך נלחמנו במחבלים בכל מיני מקטעים לאורך הדרך. הגדוד סבל אבידות קשות, הייתה עלייה על שדה-מוקשים. מצאתי את עצמי הרבה מאוד בסכנת חיים. הסיטואציה הקריטית ביותר הייתה בחודש השני למלחמה, כשנלחמנו בגבעות שמעל מנצוריה. הייתה עלינו הרעשה ארטילרית כבדה מאוד, היו הרבה מאוד נפגעים, ומלבד מחבלים נתקלנו גם בחיילי הקומנדו הסורי, שהתבצרו בפאתי העיר וירו עלינו.

"אספר לך סיפור שמעולם לא פתחתי אותו, אפילו בקרב החיילים שלי. במהלך הלחימה התברר שאחד החיילים במחלקה נפצע, וכשהודיעו לי הוא כבר היה די מרוחק. לקחתי איתי חיילים מהמחלקה ויצאנו לחלץ את הבחור, שנמצא בשטח שהיה חשוף לירי. לאחר שנפתחה עלינו אש של צלפים סורים, שאלתי את עצמי כמה פעמים 'נו, מתי יפגעו גם בי?'. אחרי כמה ניסיונות הגענו אל הבחור, שהיה פצוע קשה, ומשכנו אותו למקום יותר מוגן, והבאנו אותו לבית-חולים-שדה. חלק מהחיילים שעזרו לי נפגעו בעצמם.

"את הבחור עצמו ביקרתי אחר-כך בבית-חולים, והוא התאושש. כשתפסתי טרמפים לרמב"ם, ופתאום נחשפתי לזה שבחיפה אנשים מבלים וחיים כרגיל כשאנחנו נלחמים שם בגבעות, זו הייתה הרגשה מאוד משונה. אבל כבחור צעיר הרגשתי שזו מלחמת חובה כדי לייצר שקט בצפון. מאוד דומה לעכשיו, פשוט דז'ה-וו.

"בדיעבד, המחיר ששילמנו היה מופרז ביחס לעובדה שלא הצלחנו לייצר שינוי בלבנון, אבל אז הייתה תמימות. מה שקורה היום מעלה אצלי זיכרונות ומחשבות, ואפילו שהייתי בין אלה שבצורה עקיפה שילמו את המחיר, תחושת התסכול מול המתרחש בגבול הצפוני היא אותה תחושה - שצריך ליצור שינוי. עברו 24 שנה, ולא השתנו הרבה מאוד דברים בתחושה". "

4. דן ללוז, יו"ר מגדל שוקי-הון:

"יצאנו בשיטת על החיים ועל המוות"

"ב-1988, בתגובה ל'ליל הגלשונים', התקיים מבצע 'כחול וחום' שבו הרבה מאוד חיילים, על בסיס חטיבת גולני, נכנסו דרך אוניות של חיל הים לנועיימי בפאתי ביירות, ליד שדה התעופה. המטרה הייתה להגיע לבתי המחבלים ולבונקר של ארגון אחמד ג'יבריל, שהחדיר את הגלשון לקריית-שמונה, ולא אגיד 'לעשות שמח' אבל לפגוע כמה שיותר, להכאיב ולחרב כמה שאפשר.

"כשהחיילים הגיעו, החלו חילופי אש עם המחבלים. אני הייתי טייס מסוקי קרב, וחיכיתי שיקראו לי אם העסק מסתבך. באמצע הלילה הוזנקנו לסייע לחלץ פצועים ואת המג"ד אמיר מיטל, שנהרג במטח הראשון. שעה וחצי היינו שם, מסייעים לכוחותינו באש תחת איום של טילי קרקע-אוויר והרבה מאוד ירי מהקרקע. האזור שרץ מחבלים בקנה-מידה מטורף.

"חזרנו לישראל, וזמן קצר אחר-כך הוזנקנו שוב. ארבעה חיילים איבדו את הכוח הראשי ונשארו בשטח. ניסינו ליצור איתם קשר, ללא הצלחה. נגמר הדלק, וחזרנו לישראל בתחושה שהסיפור נגמר הכי רע שאפשר. בבוקר הוזנקנו שוב, ארבעה מסוקים. יצרנו קשר עם החיילים, והתברר שהם מתחבאים סביב אזור המבצע ששרץ מחבלים, ומבקשים חילוץ. במשך שעה וחצי היינו בסכנת חיים קיצונית, הרבה מעבר למה שאפשר לצפות. כל הזמן יורים עליך, ומסוק הוא מאוד פגיע. כדור במקום הלא-נכון, והוא נופל כמו ברווז.

"יצרנו קשר עם הכוח, שהתחבא בין השיחים כ-400 מטר מהבתים של נועיימי. חיל האוויר עזר לנו עם פצצות, ועשו אנדרלמוסיה שלמה, כדי שהמחבלים לא יסתכלו עלינו כל הזמן. בסוף, הצלחנו לנחות ליד הכוח, החיילים נתלו על המגלשיים ויצאנו בשיטת 'על החיים ועל המוות'. זה הצליח. זרקנו את החיילים למים ליד אוניית חיל הים שמשתה אותם, ובשאריות הדלק נחתנו ליד ראש-הנקרה. כשהיינו בפנים חטפנו הרבה צרורות ופגיעות במסוק, אבל לא הפילו אותו. אין ספק ששרדנו במזל. מכיוון שהם כבר פגעו במסוק, אז הסטה של 20 סנטימטר לכאן או לכאן, הייתה יכולה לפגוע במקומות הרגישים, והמסוק היה נוחת באותו רגע". "

5. אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס:

"דברים שמספקים תובנות ונשארים לכל החיים"

"במלחמת יום-כיפור הייתי סרן בקבע, קצין קשר של חטיבת גולני. פעמיים טיפסנו לכיבוש החרמון, ב-8 וב-22 באוקטובר. מפקד החטיבה באותה תקופה היה אל"מ אמיר דרורי ז"ל, ועצם ההשתתפות האישית שלי בהליכה ברגל 11 שעות, בתוך התהליך של כיבוש החרמון, היא מהדברים היותר מיוחדים וקשים, שנשארים איתם בזיכרון לאורך שנים. בקרב השני החטיבה טיפסה ברגל ממג'דל-שמס לחרמון, עם שלושה גדודים. זה היה בסמוך למועד הכרזת הפסקת-האש עם הסורים, כך שזו הייתה ההזדמנות האחרונה להחזיר את החרמון לידינו.

"ניהלנו את הקרב הקשה הזה פנים-אל-פנים, ואת החוויה של אותם הקרבות שמרתי לכל אורך הדרך. הייתי בחוליית הפיקוד של מפקד החטיבה, ומאחר שהוא נפצע, והמג"ד יודק'ה פלד נפצע, עליי ועל קצין האג"ם הוטל כל ניהול הקרב והלחימה. היו גם מראות קשים. שני מטרים ממני המח"ט חטף כדור והייתי צריך לדאוג לפנות אותו.

"כשאני מסתכל היום אחורה, אין ספק שזה היה אחד הדברים היותר מעצבים שלי. זה מתבטא גם בניהול של החיים האזרחיים ובחברה. ברור שזה מה שמעצב לך את יכולת הניהול, את התפיסה, הגישה, משהו שמספק לך הרבה מאוד תובנות. אלה דברים שנשארים לכל החיים". "

6. אבי צור, מנכ"ל מרצדס:

"ינקנו שקיות סוכר כדי לקבל אנרגיה"

"התחלתי את מלחמת שלום הגליל כמפקד-מחלקה, וסיימתי אותה כמפקד-פלוגה. היינו קבוצת אנשים מאוד קרובה, וכשהגענו לגדודים כקצינים נפרדנו ונכנסנו למלחמה כל אחד ממקום אחר. היחידה שלי חטפה את כל ההפגזות מהבופור, והחברים שלי נלחמו על כיבוש הבופור. אני זוכר, שחברנו מתחת לבופור ושזו הייתה פגישה מאוד מרגשת. היינו הראשונים שנכנסו עם חטיבה 188 לכפר סיל מעל ביירות. זה היה המקום הראשון שסבלנו בו מהרוגים בגדוד.

"יש דברים שמדחיקים ושהם עולים מדי פעם באזכרות או בכל מיני פגישות של החבר'ה. יש דברים שמשויכים לסיטואציות כאלה ואחרות. אני זוכר למשל את הנושא של אוכל. כשנכנסנו, הלוגיסטיקה לא הייתה הכי מאורגנת, ורצנו קדימה בלי שום מערכת תומכת מאחור. אני זוכר כל מיני ארוחות מעניינות שהיינו מערבבים בהן את הכול. עד היום כשאני רואה מנת תירס זה מזכיר לי, או השימוש שעשינו בשקיות סוכר כדי לקבל קצת אנרגיות. עכשיו, אני בשדה-תעופה ורואה שקיות סוכר, וזה מזכיר לי איך הייתי יונק שם עוד כמה לגימות של אנרגיה.

"זיכרון אחר הוא דווקא מהיום שיצאתי הביתה, חודשיים אחרי תחילת המלחמה. הלכתי על שפת הים, ונשמעה שריקה של מציל, מיד עשיתי שם פזצט"א שכולם הסתכלו עליי. אימי, עפרה מאירסון, הייתה באותו זמן מהמתנגדות הגדולות למלחמה. בתקופה ששהינו בביירות סביב שדה התעופה, שהייתה מאוד ארוכה ומעייפת, היו לי פקפוקים לגבי ההצדקה שבנוכחותנו שם. הייתה תחושה שיש איזו התלהמות מצד הרמטכ"ל, הליכה עם איזה ראש קשה. אחרי זה, זה קצת מצחיק, אימי נישאה לרפול, ויצא לי לדבר איתו בדיעבד.

"בתקופה ההיא הרגשתי, שבאיזשהו שלב איבדנו את הדרך תוך כדי הריצה. השיחות איתו לא שינו את דעתי. הוא בא ממקום אחר, הייתה לו ראייה של הדברים בשחור-לבן, היה לו מאוד ברור שיש כאן סוג של עם שמבין רק כוח, ושצריך להרחיק אותם כמה שיותר מהגבולות שלנו. אני מאוד מעריך אותו בדיעבד על נחישותו, אבל לא ממש הסכמנו אחד עם השני בקטע הזה". "

7. ארז מלצר, מנכ"ל אפריקה-ישראל הנכנס

"התחתנו בהפסקת-אש ועד היום לא יצאנו לירח-דבש"

"ב-1982 קבעתי את מועד החתונה שלי. חודש וחצי לפני החתונה פרצה מלחמת שלום הגליל. בתקופת המלחמה גויסתי לשלושה-ארבעה חודשים, ואת ההזמנה לחתונה אשתי שלחה לי ליחידה הצבאית וכתבה שם: 'בתקווה שתצליח בכלל להגיע'. הייתי אז מפקד-גדוד שריון, והיינו ממוקמים בתוך לבנון, מול הגבול הסורי. לא ידעתי אם אצליח להשתחרר, אבל שבוע לפני החתונה הייתה הפסקת-אש ראשונה, ובסופו של דבר הצלחתי להגיע. החתונה הייתה בערב, ולמחרת בשבע בבוקר כבר חזרתי ללבנון. שבוע-שבועיים אחר-כך נכנסה הפסקת-אש שנייה, ויכולתי להשתחרר. אבל עד היום לא היה לי ירח-דבש.

זיכרון אחר שלי הוא מימי האינתיפאדה הראשונה, שבה נפצעתי ממש בשבוע הראשון שלה. אני זוכר, שמצאנו את עצמנו מול כמויות של מאות אנשים חמושים בכל הכלים, ועמדנו למעשה בפעם הראשונה, כשעוד לא פותחה אפילו צורת ההתמודדות מול היחידות האלה. מגובה של בניין בן שלוש קומות זרקו בלוק על החזה שלי. הפרטים פחות חשובים בעיניי, אבל זו הייתה חוויה מעניינת ומאתגרת.

באינתיפאדה גם הבנתי בפעם הראשונה את המשמעות שמאחורי ניהול גלובלי של ארגונים גדולים. כל מג"ד שריון גדל על זה, שכמג"ד הוא יכול לשלוט עד רמת הטנק הבודד. אתה רואה מה היחידות הבודדות שלך עושות. באינתיפאדה הראשונה אתה מוצא את עצמך פתאום כשאף אחד מהחיילים שלך לא מאומן בלוחמה בשטח בנוי, או בעימותים מול אזרחים וילדים. השטח שאתה אחראי עליו גדול מאוד, וברוב המקרים אתה ללא יכולת להיות בקשר מיידי עם הכלי הבודד. אתה לא יודע איך המפקד הבודד ינהג באירוע של זריקת אבנים על-ידי ילד בן עשר.

"כאן נכנסה כל התפיסה של ניהול מוכוון משימה, והאצלת הרבה מאוד סמכויות. היום אני כבר הרבה מאוד שנים מנהל חברות גדולות, ופועל מול אלפי אנשים בכל רחבי העולם - ואתה בסופו של דבר לא יודע איך כל מנהל בודד יתמודד מול כל לקוח, כי אתה לא נמצא שם, וכאן באה לידי ביטוי תרבות האצלת הסמכויות שהיא חלק מהתפיסה. לימים, התפיסה הזו עזרה לי בתפקידיי כמפקד-חטיבה, וזה ממש רלבנטי גם לעולם הניהולי העסקי".

8. יוסי אנגליסטר, מנכ"ל אליאנס:

"33 שנה אחרי, והתמונות חרותות עמוק בראש"

"במלחמת יום-כיפור הייתי במחלקת סיור ג'יפים של גדוד שריון ברמת-הגולן. גייסו אותי בשעות אחר-הצהריים, הגעתי לימ"ח, ובדרך שמעתי את הדי ההתפוצצויות מעל רמת-הגולן וראיתי את פטריות העשן. אף אחד לא ידע מה קורה, הייתה אי-ודאות גדולה, וכשהגענו לימ"ח בשעות הערב היו שמועות שמצבנו מאוד קשה, ובלגן נורא. כל טנק שהצליח להזדווד עלה לרמה, ואחר-כך בשעות הלילה המאוחרות גם שמעתי שנתקלו במארבים, והיה מצב ממש לא נעים. הייתה תחושה של סכנה קיומית.

"לצערי, הגדוד שלי הושמד ממש בימים הראשונים של המלחמה, ואנחנו במחלקת הסיור התחברנו לפלוגת הסיור של החטיבה. כשהגדוד הושמד הייתה מועקה קשה מאוד, אבל לא הייתה ברירה אלא להמשיך. אחרי זה היו עוד כמה ימים של לחימה קשה, ואז גם שמענו בקשר על כל היתקלות שהייתה בין פלוגה של טנקים לבין הכוחות הסורים. רפול היה אז מפקד האוגדה, ובאיזשהו שלב שמעו אותו אומר בקשר 'תחזיקו מעמד עוד זמן קצר'. זה היה מין רגע של משבר כזה, תחושה, שאם לא היינו מחזיקים מעמד, הם היו שועטים פנימה.

"לשמחתנו, הקערה התהפכה. הסורים התחילו לסגת, הטנקים זינבו אחריהם ואנחנו נסענו אחרי הטנקים. עברנו את קונייטרה ונכנסנו לתוך השטח הסורי, ולאט-לאט העמקנו שם וראינו את הפגיעות שהיו בטנקים שלהם ובטנקים שלנו. זו הייתה הרגשה מאוד-מאוד קשה. לקח משהו כמו עשרה ימים עד שראינו שהמצב הרבה יותר טוב, עד כדי כך שאפילו העבירו חלק מהכוחות שלנו לסיוע בדרום.

"התמונות שאני מספר עליהן נראות מבחינתי כאילו זה קרה אתמול. אני זוכר, שמדי פעם היינו צריכים לעשות סיורים, או שהיו שולחים אותנו לאתר טנקים שנפגעו, ולראות אם יש בהם שרידים של חיילים שלנו או גופות שצריך לחלץ. ראיתי מחזות לא קלים. 30 וכמה שנים אחרי, התמונות האלה חרותות אצלי עמוק בראש". "

עוד כתבות

הורים לילדים שגילם עד שלוש יקבלו החל מתלוש השכר הקרוב תוספת של נקודות זיכוי / אילוסטרציה: Shutterstock

הטבת המס הגדולה שהבטיחה הממשלה נכנסה לתוקף. מה יקרה לנטו שלכם?

הורים לילדים שגילם עד שלוש יקבלו החל מתלוש השכר הקרוב תוספת של נקודות זיכוי, אשר תגדיל להם את ההכנסה הפנויה ● ואולם, מומחים טוענים כי הטבת המס לא תשפיע על מי שבאמת זקוק לה

חרדים בלשכת הגיוס / צילום: מיטב ודובר צה''ל

בג"ץ: לעצור תשלומים לישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים החל מה-1 באפריל

בג"ץ הוציא את צו הביניים בשל היעדר מקור חוקי להעברת התשלומים ● וכעת, מיום שני הקרוב יופסק התקצוב לתלמידי ישיבות שחייבים בגיוס ● השופטים אימצו עמדה מחמירה מזו של היועמ"שית ● התנועה לאיכות השלטון: "צו הביניים הזה מהווה צעד תקדימי בדרך לשוויון, וציבור המשרתים מודה לבית המשפט על החלטתו החשובה"

מתחם חזית הים בחיפה / הדמיה: מן-שנער-יעד אדריכלים

נסגר המכרז הראשון של רמ"י בחזית הים בחיפה: כמה תשלם הזוכה?

יורו ישראל זכתה במכרז של רמ"י על קרקע של 23 דונם, להקמת 500 יחידות דיור ושטחי מסחר באחד מהמתחמים המסקרנים בישראל ● החברה תשלם על הקרקע, הסמוכה לבית החולים רמב"ם בחיפה, כ-205 מיליון שקל כולל הוצאות פיתוח

בנק ההשקעות ג'יי. פי מורגן / צילום: Reuters, Mike Segar

האסטרטג של הבנק הגדול בעולם: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו"

בבנק ג'יי פי מורגן שוב מזהירים מפני ירידות בשווקים, למרות שהתחזיות שלהם לא פוגעות כבר שנתיים וחצי ● האם הפעם התחזיות שלהם יתממשו? ומה הם ממליצים למשקיעים?

צילומים: נועם מושקוביץ-דוברות הכנסת, אייל רדושיצקי, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

כועסים על היציאה לפגרה, אבל הבעיה עמוקה מזה

הבנקים כביכול תחת אש, אבל לא צפויים לספוג ריקושטים כבדים ● פגרת הכנסת מעוררת ביקורת, אבל לא היא הבעיה ● והטעם לפגם בפרס על צילום העיתונות ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

קבינט המלחמה. ללא נשים במוקד קבלת ההחלטות / צילום: קובי גדעון-לע''מ

המלחמה חושפת את אוכלוסיית הנשים לסיכונים חריגים. איך אפשר להתמודד איתם?

מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה משמעותיות ● הפעם, בשיתוף שדולת הנשים, על האתגרים שמציבה המלחמה בפני נשים ● נשים סובלות יותר מהיעדר ביטחון אישי וכלכלי - ובכל זאת הן לא נמצאות במוקד קבלת ההחלטות

הפגנה הקוראת לשוויון בנטל. בלי נתונים מסולפים / צילום: שב״פ sha_b_p@

אותה אוזלת היד מאפשרת למגזר גדול לא לשאת בנטל וחונקת אותנו בפקקים

משבר הגיוס הוא משבר המטרו: שניהם יחד הוא אותו כישלון תשתיות ענק, של התחבורה המקרטעת פה ושל יסודות המדינה המתפוררים אחרי 76 שנותיה ● הסטטוס קוו מת. הגיע הזמן להיפרד מפתרונות הישראבלוף

מנות במחתרת התאילנדית / צילום: דניה ויינר

אחת המסעדות התאילנדיות הטובות בישראל מסתתרת בכלל בחצר של בית

עגלת קפה שמגישה מאפה פיסטוק נדיר, מרכז הוליסטי שגם הציניקנים יתמסרו לו, מיזם אמנות נשי ומסעדה שאפשר למצוא בה בננה לוטי משובחת ● יום בפרדס חנה כרכור

דם אברמוב בקמפיין בנק הפועלים / צילום: צילום מסך

בלי אסקפיזם ועם לוחם בשיקום, הפרסומת של בנק הפועלים היא הזכורה ביותר

פרסומת הבנק, שבה מככב הלוחם הפצוע אדם אברמוב, היא גם המושקעת ביותר עם כ–1.6 מיליון שקל ● מדירוג הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה עולה כי השבוע התברגו שתי פרסומות חדשות: מנורה מבטחים וטאצ' ● הפרסומת של ביטוח 9 היא האהודה ביותר גם השבוע

אייל בן סימון, מנכ''ל הפניקס / צילום: יחצ ענבל מרמרי

ביום האחרון לפני הפקיעה: מנכ"ל הפניקס אייל בן סימון מכר מניות

מנכ"ל הפניקס וסמנכ"ל הכספים שלו מימשו יחד 170 אלף אופציות במחיר של 37.48 שקל למניה ● המימוש בוצע יום לאחר שהחברה דיווחה על תוצאותיה הכספיות לשנת 2023, רווח של 1.1 מיליארד שקל המשקף תשואה להון של 10.5%

איציק וייץ, מנכ''ל קבוצת קרסו מוטורס / צילום: אלעד גוטמן

המספרים חושפים: כך הפך מותג בנזין סיני אלמוני למכרה הזהב של קבוצת קרסו

הכתבה הזו היתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● מהדוח השנתי של יבואנית הרכב עולה כי המותג צ'רי, שמכירותיו זינקו ב-2023, הקפיץ את נתח השוק שלה וסייע לה להציג רווח מכובד בתקופה קשה ● אבל ל"אסטרטגיה הסינית" הזו, שמשנה בצורה משמעותית את הפוקוס העסקי של הקבוצה, יש מחיר - ובראשו דריסת מותגים ותיקים

קרן כהן חזון, מנכ''לית ובעלת השליטה בתורפז / צילום: ששון משה

תורפז רוכשת יצרני חומרי טעם בלגית-גרמנית תמורת 48 מיליון דולר

תורפז צפויה לרכוש את קבוצת קלאריס & ווילך באמצעות חברת הבת שלה - פיט ● החברה מייצרת חומרי הגלם היחודיים לתחום הבשר והאפייה ומחזור המכירות שלה הסתכם ב-35.1 מיליון דולר ב-2023

קבוצת רוכבי אופניים עם טל ברודי. מימין: ריבה פרידמן בורוביק / צילום: דבורין תקשורת

מקבוצות אופניים ועד קבלת פנים בחזרה לבית: הארגון שמלווה מפונים במלחמה

מאז פרוץ המלחמה מלווה ארגון "הרוח הישראלית" אלפי משפחות של מפונים, ואף גייס תרומות בהיקף של 2.5 מיליון שקל ● מ"מ המנכ"לית, ריבה פרידמן בורוביק: "האתגר הגדול הוא שיקום הקהילות"

דובר צה''ל, תא''ל דניאל הגרי / צילום: דובר צה''ל

דובר צה"ל: בכיר בחמאס חוסל בביה"ח שיפא

נזק נגרם לחצר בית בשלומי אחרי רצף אזעקות בגליל המערבי • דיווח: ישראל תקפה אזור פעילות של חיזבאללה בדמשק, 2 נפצעו • בית הדין בהאג הורה לישראל להכניס סיוע לעזה ללא הגבלה • מוקדם יותר: פצוע בינוני בפיגוע ירי בכביש 90 מצפון ליריחו • עדכונים שוטפים

מבצע לתשלום חלקי על דירה על הנייר / צילום: דרור מרמור

מספר הדירות שנרכשות רק עולה, אז למה נתוני המשכנתאות נמוכים?

נתוני המשכנתאות החדשות שניטלו ממשיכים לדשדש כבר כמה חודשים, למרות העלייה ברכישת דירות ● האם מבצעי הקבלנים המאפשרים לשלם רק 10% בתשלום הראשון ואת היתר במסירה, יתבטאו במשכנתאות בעוד שנתיים־שלוש?

צילום: ap, AP23024601572019_e5rllq

וול סטריט סגרה את הרבעון הראשון הטוב ביותר מאז 2019; מדד S&P 500 שבר שיא חדש

שיא חדש גם לדאו ג'ונס ● סיכום הרבעון הראשון באירופה: השווקים עלו בכ-7% ● בלומברג: "שוק הקקאו קורס", וולס פארגו: "עליית המחיר תגולגל אל הצרכנים" ● מייסד בורסת הקריפטו FTX נידון ל-25 שנות מאסר ● הצמיחה בארה"ב עמדה על 3.4%, יותר מהצפוי ● ג'יי.פי מורגן: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו" ● מחר "יום שישי הטוב" אין מסחר בוול סטריט ובמדינות רבות אחרות

המדינה החדשה שמצטרפת להליך נגד ישראל בהאג

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: רוב האמריקאים מתנגדים להמשך המלחמה, הממשלה הצרפתית מצהירה שלא סיפקה נשק לישראל מאז ה-7 באוקטובר, ואירלנד מצטרפת לתביעה נגד ישראל בהאג ● כותרות העיתונים בעולם 

חיילים צרפתים מפטרלים בפריז / צילום: Reuters, Benoit Tessier

באירופה מתכוננים לאירוויזיון ואולימפיאדה תחת חשש כבד מחטיפות ופיגועים

אירוויזיון במאלמו, אליפות היורו בגרמניה ואולימפיאדה בפריז: שורת האירועים ההמוניים באירופה הקיץ, במקביל למלחמה בעזה והסיכון הגבוה לטרור איסלמי, מעלים את הכוננות בה לשיאים חדשים ● האמצעים שעל הפרק: שימוש ברחפנים והחזרת הנוכחות המשטרתית בגבולות

חצי שעה של השראה. ערן גפן בשיחה עם ינון קוסטיקה / צילום: עומר הכהן, מנחם רייס

המייסד של החברה בעלת הצמיחה המהירה בעולם מגלה את הסוד

הסטארט-אפ הראשון שהקימו נמכר למיקרוסופט, חברת אבטחת הענן שלהם מכניסה 350 מיליון דולר בשנה, ורק החודש הם עשו עסקת ענק נוספת ● ינון קוסטיקה, שותף-מייסד ב-Wiz, בשיחה עם ערן גפן על הדרך שלו ושל שותפיו, שהתחילה על האוטובוס בדרך לבקו"ם, הרגע שבו הבינו איך הם הופכים את השוק והטריק שמאפשר להם לעבוד בצוות ● חצי שעה שלה השראה

ייצור השבבים / צילום: Shutterstock, Golubovy

חברות השבבים הישראליות שמשלמות על הקשחת הכללים

ביטול רכישת חברת שבבים ישראלים על ידי הענקית האמריקאית קוואלקום מתווספת לנסיגת אינטל מרכישת טאואר אשתקד ● לפי מומחים, מדובר במגמה מתעצמת של הקשחת העמדות מצד רגולטורים בעולם ● "חברות צריכות להתחיל לחשוב מראש על אלטרנטיבות", הם אומרים