מכת הדימוסים

גיורא אילנד, למשל. אדם מוכשר, אלוף בדימוס, לוחם מן השורה הראשונה, רהוט בדיבורו, נחרץ במעשיו. ובכל זאת, יש פגם בכך שהוא מופיע בתקשורת בעניין המלחמה, או בכל עניין הקשור לצבא ולממשלה

גיורא אילנד, למשל. אדם מוכשר, אלוף בדימוס, לוחם מן השורה הראשונה, רהוט בדיבורו, נחרץ במעשיו. ובכל זאת, יש פגם בכך שהוא מופיע בתקשורת בעניין המלחמה, או בכל עניין הקשור לצבא ולממשלה.

שמעתי אותו לאחרונה אומר, כי נראה שהממשלה לא הכינה את המלחמה כראוי. האבחנה הזאת יכולה להיות מאד נכונה, אבל כאשר היא באה מפיו של אילנד, היא חשודה באינטרסנטיות. וכל-כך למה? מכיוון שאילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי, עד שבא אהוד אולמרט אל ראשות הממשלה, והחליט לוותר על שירותיו. מאז הופיע אילנד פעמים רבות בתקשורת, ומדבריו עולה תמונה של אדם שנורא לא אוהב את הדחתו בידי אולמרט, ולפיכך גם לא את המדיח.

אף אדם אינו אוהב את מי שפגע או הכאיב לו. אבל יש כאלה שמלקקים את הפצעים, וממשיכים בחייהם. ויש אחרים. כשאילנד מבקר את מהלכי הצבא והתנהלות הממשלה, האם הוא מדבר מתוך האינטלקט שלו, או מתוך מרירות? בדרך כלל, התהליך הוא, שהאינטלקט מגויס כדי לסייע למרירות. כלומר, מבטאים מחשבות ומלים הנשמעות מלומדות, אבל למעשה הן נובעות ממקום של חשבונאות.

אילנד אינו היחיד, לצערנו. ארבה של דימוסים פשט על מחוזות התקשורת שלנו. המלחמה מתארכת והולכת, ואיתה שעות השידור ועמודי העיתונים שצריך למלא. גנרלים בדימוס מהווים מצרך מבוקש, כי הם אמורים "לדעת מה קורה". מה, שכמובן, אינו נכון. הם לא יודעים יותר מצרכן התקשורת הממוצע.

מה שכן נכון, זה שהדימוסים, רובם ככולם, נושאים איתם מטען כזה או אחר. או שפוטרו, או שלא קיבלו את הדרגה שרצו, או שלא מונו לראשות המטה הכללי, או שלא עשו להם מסיבת סיום יפה. וגם להיפך, יש כאלה שהכל הלך להם נהדר, ולכן אין סיכוי שיאמרו, או אפילו יחשבו, באופן ביקורתי על הצבא או הממשלה. בכל מקרה, הם נגועים באינטרס כזה או אחר.

מה אני מציע? לא להזמין אותם? לגבי אנשים כמו אילנד, זה רצוי, כי הפצע שלו טרי, והוא קשור ישירות לאדם שמנהל את המלחמה. לגבי הדימוסים האחרים, זה כנראה לא ריאלי, כי מי ידבר כאשר כולם רוצים דיבורים? אבל לפחות שהמנחים והעורכים יזהירו את הציבור, כי לכל אחד מהדימוסים יש דעה, שלרוב היא דעה קדומה.

כך בונים נאמנות

בשארה, טיבי והשאר, למה לא תקחו דוגמא מנאמנות יהודי איראן למדינתם, כשביקרו את פעולת חיל-האוויר בכפר כנא?

או אולי שאנחנו ניקח דוגמא ונעשה אתכם נאמנים באותו האופן שהאיראנים בנו את נאמנות יהודיהם?