העליון: שטח בחניון שנרכש ע"י משרד יחוייב בתעריף ארנונה של משרד

דחה את הערעור שהגישו 12 בעלי משרדים בבניין "חלונות הסיטי" בחיפה כנגד העירייה ואחרים על תעריף חיובם בארנונה

בית המשפט העליון אישר היום (ד') את חיובי הארנונה שהטילה עיריית חיפה על בעלי משרדים בבניין "חלונות הסיטי", שבו גבתה העירייה תעריף משרדים גם על השטחים המשותפים בקומות הבניין וגם על החניות בחניון שרכשו בעלי המשרדים. בכך דחה בית המשפט העליון ערעור של 12 בעלי משרדים כנגד העירייה ואחרים על תעריף חיובם בארנונה.

הדיון המשפטי התרכז בשני נושאים עיקריים, האחד טענת בעלי המשרדים שאין לחשב את החלק היחסי בשטחים המשותפים בקומות המשרדים בבניין (דרכי גישה, שירותים ומעליות) בתעריף המוטל על המשרד והשני כי יש להטיל על בעלי המשרדים את התעריף הקבוע בצו לחניון בתשלום על פי החוק דהיינו שליש מהתעריף המוטל על המשרדים.

בית המשפט המחוזי דחה את רוב טענות בעלי המשרדים ועל כך הוגש הערעור לעליון. ביחס לשטחים המשותפים היו שלושת השופטים מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות תמימי דעים, כי יש להטיל על השטחים הללו את אותו תעריף הארנונה המוטל על המשרד. השופטת ארבל אומרת, כי אלה שטחים שזיכתם לשטח העיקר ברורה ואיננה שנויה במחלוקת ולא ניתן לסווגם כשטח עצמאי ונפרד מהשטח העיקרי. שטחים אלה הכרחיים לצורך השימוש בשטחים העיקריים ולא ניתן לצפות שהעירייה תסווג כל מעבר, שטח מדרגות ועוד בסיווג שונה ועל פי תכלית שונה.

בעניין חיוב הארנונה על שטחי החנייה בבניין נחלקו הדיעות. השופטת ארבל היתה בדיעה שיש לקבל את הערעור וכי יש להפחית את הארנונה בהתאם להגדרה של חניון. השופט מרים נאור איתה הסכימה השופטת אסתר חיות

היתה בדיעה כי בהתאם לצו הארנונה חניון מוגדר כמקום שהחנייה בו היא תמורת תשלום. בעלי המשרדים רכשו את החניות ולכן כאשר אדם רוכש מקום חניה והוא חונה במקום שבבעלותו לא ניתן לומר כי החנייה בו נעשית תמורת תשלום. את המונח תשלום יש לפרש על פי מבחן השכל הישר או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות. שימוש בכנס שנרכש איננו שימוש בתשלום. לכן החליטה השופטת שלא מדובר ב"חניון" לצורכי ארנונה.

בהמשך קובעת השופטת, כי הזיקה שבין השטחים הנילווים לרבות מקום החנייה לבין השטח העיקרי - המשרד היא ברורה, גם אם החניות אינן סמוכים פיזית לשטח העיקרי. הגדרתו של מקום חנייה בחוק התכנון והבנייה איננה מחייבת את סמיכותו הפיזית של מקום החנייה לנכס והיא איננה מחייבת את המסקנה כי כל מקום חנייה הוא בהכרח "חניון" לצורך ארנונה. החנייה מהווה כלי עזר לעיסקם של בעלי המשרדים ולכן יש לסווגו כחלק ממנו ולא בנפרד כשם שמסווגים הלובי ודרכי הגישה בבניין וזאת למרות שהם אינם סמוכים פיזית לשטח העיקרי.

לסיכומו של דבר אומרת השופטת נאור, כי מדובר למעשה בשטח נילווה הצמוד מהותית לשטח העיקרי ולא יחידה נפרדת ועצמאית המהווה חלק ממתקן רב תכליתי.

מקומות החנייה כמו שאר השטחים הנילווים מהווים כלי שרת למשרדים והם טפלים לשטח העיקרי. לכן לא ניתן לומר שהסיווג של העירייה בעניין איננו סביר. את בעלי המשרדים ייצגו עוה"ד עפרה אטיאס ויוסף לבנה ואת העירייה עוה"ד גלית אקרמן ליפשיץ. (עא 8838/02).