זו כפרתי

ערב יום הכיפורים תשס"ז פנינו לשורה של אישים מובילים בתחומי המשפט, הרגולציה וראיית החשבון ושאלנו על מה הם מתחרטים. לא הגבלנו את התשובה בצורה כלשהי. אפשר היה לדבר על אירועים מהעבר הקרוב והרחוק, על חלומות שלא התגשמו, על החלטות שגויות, על המדינה ועל אזרחיה, על החיים הפרטיים, על התחום המקצועי ועל החיבור ביניהם. הנה התשובות

רו"ח ג'קי מצא

שלא הייתי בבית

"למרות שבכל יום ראשון בבוקר אני קם ומבטיח לעצמי שהשבוע אגיע יום אחד הביתה מוקדם כדי להיות עם אשתי ובנותי, אני מגלה כל שבוע שהנה הגיע יום חמישי ושוב לא עמדתי בזה. מבחינתי, להגיע מוקדם הביתה לנס-ציונה פירושו להיות בבית ב-7 בערב, וזה אומר לצאת מהמשרד בירושלים בשעה 6. תמיד יש תירוצים: רפורמה, מלחמה, דיון בוועדת הכספים. חבל שאני לא מגיע לזה, גם מבחינת הבית וגם שטוב לנקות קצת את הראש מבחינת העבודה. אני מצטער מאוד על כך, ומקווה שהשנה אוכל לעמוד בהתחייבות האישית הזאת".

פרופ' גבריאלה שלו

שלא עזרתי במלחמה

"במישור הציבורי, אני מתחרטת שבחצי שנה שהייתי יו"ר מליאת רשות השידור לא הצלחתי להביא לשינוי שנדרש ברשות השידור הציבורית. למרות שאני מקדישה הרבה מזמני לצרכי ציבור, אני מצטערת שלא עשיתי די בתקופת המלחמה למען האנשים והאוכלוסיות שנפגעו. במישור האישי, אני מתחרטת שקראתי יותר מדי עיתונים ופחות מדי ספרים. אני כל החיים אוספת ספרים כדי לקרוא כשיהיה לי זמן, ובסוף לא מגיעה לזה".

רו"ח יהודה ברלב

שלא נפרדתי מנורמן

"קבעתי לי ככלל, שבנסיעות עסקיות לחו"ל תמיד אהיה בבית ביום שישי לקידוש בחיק המשפחה. שותפי באותם ימים היה נורמן פייט, לשעבר סגנו של בנימין זיגל האגדי, יהודי חם ושומר מצוות. בשנת 2000, בהיותי ברומניה, התבקשתי להגיע בדחיפות לקנדה. בשיחות טלפון עם נורמן החלטנו שאסע. הגעתי לארץ ביום שישי, ובמוצאי שבת הייתי שוב בשדה התעופה בדרכי למונטריאול. לא הספקתי לדבר עם נורמן בסוף השבוע. העבודה בקנדה התנהלה כשורה אך לבסוף הסתבר, כי יש צורך להישאר מספר ימים נוספים - כולל שבת. בהתייעצות עם נורמן ובנקיפות מצפון רבות החלטנו שאשאר. במוצאי שבת התקשרה אלי רעייתי נורית: נורמן נפטר יום קודם מדום לב. ביום ראשון חזרתי הישר ללוויה. בכל הטיסה חזרה עלו בי הרהורי חרטה: האם ההחלטות שקיבלתי היו נכונות, או אולי בהחלטות שונות הייתי זוכה להיפרד ממנו".

עו"ד אבי אלתר

שלא תמיד ניצחנו

"באותו מגוון מקרים בהם הלכנו לבית המשפט למרות שידענו שהקייס אינו ודאי והפסדנו, זה גורם לחרטה. נקטנו בהליך המשפטי משום שאין הרבה שופטים במיסים, ובכל בית משפט יש סיכוי שתיפול אצל שופט אחד או שניים, וקיווינו שאולי נצליח בכל זאת לשכנע את השופט הספציפי. הנזק במקרים הללו מבחינתנו היה בעיקר תדמיתי, כי אין זה ממנהג משרדנו להפסיד בקייס צודק. כדוגמא לכך אני יכול לציין את מקרה הארגון למימוש האמנה הסוציאלית ישראל-גרמניה. שם, למרות שדובר על קייס מיסויי צודק, הרי שבגלל הדעות הקדומות שהיו נגד הארגון ונגד ישראל פרי שעמד בראשו, צפינו שלא נזכה ליחס הוגן - וכך קרה".

עו"ד טלי ירון-אלדר

שלא חייתי בחו"ל

"אני מצטערת שלא מצאתי הזדמנות, בכל התפקידים שמילאתי, לחיות כמה שנים בחו"ל. הייתי רוצה ליהנות מעולם אחר לי ולילדי, שיראו שיש עולם אחר מחוץ למדינה. לא הייתי עוסקת במשפטים אלא בעסקים או בשירות ציבורי, למשל: להיות נציגת המכס באחת המדינות בחו"ל. באיזושהי הזדמנות היתה לי האפשרות לעשות זאת, אבל בעלי דאז מאוד לא רצה לנסוע. נכון שהיום יש לי את פעילות הנדל"ן הבינלאומית של ארזים, אבל זה לא לילדים, הם כבר לא יכולים ליהנות מזה".

עו"ד אילן בומבך

שלא שמרתי על לשוני

"כעורך דין שרוב עיסוקו בליטיגציה, אני משתמש כל הזמן בנשק הלשון, וכפי שכינה זאת ר' שלמה אבן גבירול: "קלשוני - לשוני". לכן אני מתנצל בפני כל מי שפגענו בו, בפני כל יריב שחטאתי כלפיו בלשון הרע, ברכילות, בשימוש לא נכון בנשק הלשון. אני כולל בזה גם את ראש הלשכה, שלמה כהן. צר לי שהוא התרגז על כל מיני צעדים שנקטתי, אבל היו אלו דברים שאני מאמין בהם עבור עורכי הדין. הייתי מאוד שמח אם היינו עושים זאת בהסכמה ואני מקווה שכך יהיה להבא".

עו"ד רם כספי

שלא תרמתי לשלום

"אני מצטער על כך שעד היום לא היתה לי ההזדמנות לתרום מיכולותיי לקידום המו"מ עם הפלשתינאים. בעיני זוהי המשימה החשובה והעליונה ביותר הניצבת כיום בפני מדינת ישראל והעם היהודי, והיא מהווה את המפתח והמסד להשגת הסדר שלום יציב ובר קיימא עם כל שכנינו. אני מבקש להבהיר, שאין לי שום שאיפות פוליטיות. כבר אמרתי בעבר, שאם אדרש לסייע במו"מ עם הפלשתינאים, אתייצב לשירות מילואים, אפקיד את המשרד בידיים אחרות ואחזור אחר כך למקומי".

עו"ד אודי ברזילי

שלא עזרנו לעולים

"במישור המקצועי אני מתחרט על חלק מהדברים שעשינו בוועדת רבינוביץ לרפורמה במס, ובמיוחד על חוסר ההתחשבות המספקת בעולים ובתושבים חוזרים. היה צריך ליצור מערכת שתעודד אותם הרבה יותר. רשויות המס מפרשות לחומרה את מה שנקבע בידי הוועדה, ומערימות קשיים מוגזמים על מי שרוצים לגור איתנו. במישור הפוליטי, כמי שהיה מועמד ברשימת קדימה לכנסת, אני מצטער שלא היה בכוחי להשפיע על הקמת ממשלת אחדות עם הליכוד ועם אביגדור ליברמן, דבר שהיה משנה את פני ההיסטוריה העכשווית שלנו. במישור האישי אני מתחרט שלא היה לי מספיק זמן עם חמשת ילדי. הייתי עסוק אמנם בדברים חשובים, אבל לא הערכתי שהדבר החשוב ביותר אלו הילדים. אני מתכוון לקבוע מראש חופשות שנתיות ולתת להן עדיפות, כך שאהיה עם הילדים ותו לא".

עו"ד ארנה לין

שלא מצאתי מספיק זמן

"אני מבקשת סליחה מכל מי שלא הצלחתי למצוא מספיק זמן ביממה כדי לטפל בתיק שלו/שלה, ומכל מי שחשב שלא הקדשתי לו/לה מספיק תשומת לב. זה לא נעשה מכוונה רעה, אלא מחוסר זמן ועומס עבודה, אני מבטיחה להשתדל יותר בשנה הבאה. סליחה גם מהקרובים אליי שהקדשתי להם פחות מדי זמן בגלל העבודה. אני מתנצלת גם בפני עצמי, שלא תמיד זכרתי שחיים רק פעם אחת וכדאי לחיות הכי טוב שאפשר".

משה טרי

שלא אכפנו מספיק

"אני מצטער על כך שאנחנו לא יכולים לעשות יותר אכיפה וביקורת, בגלל מחסור באמצעים ומשום ששינויי החקיקה אורכים זמן רב. כמי שבא משוק ההון ומכיר את המנטליות של העוסקים בו, ברור לי שחייבות להיות נוכחות מתמדת ואכיפה בלתי מתפשרת. לאט לאט אנחנו מגדילים את האמצעים, ואני יכול רק להצטער על כך שהשינויים הנדרשים לוקחים כל כך הרבה זמן".

ד"ר ירון זליכה

שלא לחצתי על נתניהו

"כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר, הוא החליט ביולי 2005 להוריד את המע"מ ל-15%. הוא רצה לשתף בהחלטה את כל בכירי האוצר, ולכן קבע ישיבה של הנהלת המשרד כדי לעדכן אותם. הפגישה נקבעה שבועיים קדימה, אבל אז היא נפלה בדיוק על היום שבו נתניהו התפטר וכך המהלך לא יצא אז לפועל. אני הייתי בין האנשים ששיכנעו את נתניהו להוריד את המע"מ, ובדיעבד אני מתחרט שלא לחצתי עליו לכנס את ישיבת ההנהלה מהר יותר, משום שכך איבדנו שנה עד שההורדה אכן התבצעה".