ביהמ"ש: כשערב הלך לעולמו - חייבים יורשיו לפרוע במקומו את החוב שנוצר במהלך חייו

השופט אברהם אליקים קובע כי הגם שהערבות פוקעת במות הערב - הרי החוב שכבר היה קיים, לא מת עמו

"שתי השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה בתיק זה הן: האם הופכת האלמנה (והיורשת) של ערב, לערבה במקומו לחובות להם ערב או שמא הערבות מתבטלת יחד עם מותו של הערב? והאם ניתן לחייב יורשת של חייב שעזבונו חולק לשאת בחובות בהם חב המנוח לפני פטירתו ובאילו תנאים ייעשה הדבר?". אלה שתי השאלות, שעמדו בבסיס פסק דין חדש, שיצא אתמול תחת ידיו של שופט בית משפט השלום בחיפה, אברהם אליקים. היה זה בתביעתה של ש.א פרומט סחר ושרותים (1994) בע"מ נגד לאה שוורץ. האחרונה, אלמנתו ויורשתו היחידה של המנוח מרסל שוורץ ז"ל, שערב כלפי חברת פרומט לחובות של חברה אחרת, נתבעה "במקום" בעלה המנוח. אלא שהתובעת הקפידה להגיש את תביעתה נגדה רק בגין חוב, שנוצר טרם פטירתו של המנוח, וזאת על אף שחובה של החברה-הנערבת גדל עוד לאחר פטירתו.

אף כי בראשית פסק הדין ציין אליקים ש"עילת התביעה כנגד הנתבעת מבוססת על עובדת היותה אלמנתו של המנוח", הרי לאמיתו של דבר, נראה שעילת התביעה התבססה על עובדת היות האלמנה יורשתו היחידה של המנוח, וכי אותה עילה הייתה נטענת כלפי כל יורש אחר, גם אם לא היה מדובר באלמנתו של הערב, שהלך לעולמו. באמצעות עו"ד טל רונן, טענה האלמנה להגנתה, כי מאחר שהערבות היא התחייבות אישית, הפוקעת במות הערב, ומאחר שהיא-עצמה לא חתמה כערבה לחובות הנתבעים, יש לדחות את התביעה נגדה.

אליקים קיבל, אמנם, את הטענה, שלפיה הערבות פוקעת עם מותו של הערב, זאת מכוח דיני הערבות, אך קבע, כי על-פי דיני הירושה, חוב שנוצר עוד טרם פטירת המנוח, גם אם מקורו בערבות שניתנה על-ידו, הופך להיות חובו של העיזבון או חובם של היורשים, לפי העניין. הוא הזכיר את זאת, שמטרת הערבות היא להגן על הנושה או על מעניק האשראי, אך גם את זאת שהתיקונים, שהוכנסו בשנים האחרונות בחוק הערבות, נועדו להגן על הערבים. מן ההוראה בחוק הערבות, שלפיה כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, רשאי ערב להודיע לנערב אודות ביטול ערבותו, לימד אליקים, כי "אין לכפות המשך קיום ערבות על ערב כאשר אין הוא רוצה בכך ובלבד שהחיוב הנערב עוד לא נוצר".

ואם כך בחייו של הערב, קל וחומר, כך אליקים, כאשר נמנע מן הערב להמשיך ולהיות ערב בשל פטירתו. "הקשר החוזי בגינו נוצרה החבות נפסק ואם מקור הערבות בהתחייבות יש לראות במועד פטירתו של המנוח כמועד בו מתבטלת הערבות לגבי חיוב שטרם נוצר". כך, אליקים קבע, כי ערבותו של המנוח התבטלה במועד פטירתו.

בכך לא הקיץ הקץ על התביעה. "פקיעת הערבות אינה מאפשרת תביעה מכח אותה ערבות כנגד אלמנת המנוח או כנגד כל אדם אחר", פתח אליקים, "אך חשוב לזכור כי פקיעת הערבות אינה מבטלת את חוב העבר. לו היה הערב בחיים וערבות הייתה מתבטלת בשל הודעתו, ניתן היה לדרוש ממנו את פירעון חוב הערב עד למועד הודעתו". הוא קבע, כי החובות, שהיו נחלתו של אדם שנפטר בעת מותו, הינם חלק מעיזבונו ועוברים ליורשיו. וכך, "המוות שהביא לפקיעת הערבות מעבירנו מדיני הערבות לדיני הירושה", מיקם אליקים את השאלה המשפטית מעתה ואילך.

בחוק הירושה קיימות מספר הוראות, המסדירות את דינם של חובות שהותיר המנוח. לצד זאת, שחובות אלה יש לשלם מתוך נכסי העיזבון, מבחין החוק בין מצב, שבו העיזבון חולק ליורשים לאחר שפורסמה הזמנה לנושים להודיע על קיומו של חוב המנוח כלפיהם, לבין מצב, שבו העיזבון חולק ללא פרסום הזמנה כזו. הוא מבחין בין מצב, שבו בעת חלוקת העיזבון ידעו היורשים אודות קיומו של החוב לבין מצב הפוך. לעניין התביעה שבפניו קבע אליקים, כי העיזבון כולו כבר נמסר לידי האלמנה, היורשת היחידה. עוד הוא קבע, כי טרם מסירתו לידיה של העיזבון, לא פורסמה הזמנה כלשהי לנושים. הוא דחה את טענתה, שלפיה פרסומה של הודעה אודות הגשת הבקשה לצו ירושה משמשת גם כהזמנה לנושים להודיע אודות חובות של המנוח כלפיהם.

משכך הוא קבע, לא נותר לאליקים אלא להחיל על המקרה את הוראת החוק, הקובעת שבמקרה שכזה על יורש יחיד לשאת בחובות המנוח, וזאת עד לשוויו של העיזבון. אותו החוק קובע עוד, כי במקרה כזה הוכחת שוויו של העיזבון מוטלת על היורש. אליקים קבע, כי שוורץ לא עמדה בנטל זה וכי הוא השתכנע, כי שוויו של העיזבון היה גבוה משיעורו של החוב הנתבע. לפיכך, הוא חייב את שוורץ לשלם לחברת פרומט את מלוא סכום החוב, שחב לה המנוח בעת פטירתו (ת"א 13227/04).