הטוהר והמידות

בפרשת רשות-המס היתה המשטרה, מנקודת מבט תקשורתית, זהירה יותר ומתונה. לא מסיבת-עיתונאים, לא קצינים מתראיינים, הודעה אחת כתובה ודי. ועדיין יש בפרשיה הרבה פולקלור ומעט ראיות

1 פרשת בנק הפועלים, שנודעה בזמנה כ"פועלים בשחור", פרצה בצווחות רמות, עם דציבלים מחרישי אוזניים. כמות העמודים, גודל הכותרות, הצבעים, יכלו לגרום לדלקת עיניים. היו שהסבירו לנו, שישראל בכלל איננה מדינה לאומית אלא מכבסה בינלאומית.

אחד העיתונאים, במאמץ להציל את הפרופורציה וליצוק מימדים סבירים, טען שמדובר באירוע סניפי בלבד, סניף 535, לא באירוע ארצי, לא כלל-בנקאי. שעה אחר-כך טילפן אליו גורם אכיפה בכיר. העיתונאי התכונן לקובלנת נעלב, נערך לוויכוח, אך למרבית הפתעתו זו היתה שיחת תודה על הצבת הסיפור במיקומו הראוי. גורמי האכיפה נבהלו מעצמם. לטענתם הם נבהלו מהתקשורת. מיותר להזכיר, ש"פועלים בשחור", שהחלה בדרגה תשע בסולם יחב"ל - הסתיימה בקושי בדרגה שתיים בסולם המשפט.

דבר דומה אירע לפרשת "הסוס הטרויאני". צאו ובדקו כמה ונגד מי הוגשו כתבי-אישום לעומת שלל המנהלים והבכירים שנעצרו אז.

שתי הפרשיות הללו היו שוות חקירה. הן חייבו חקירה. מותר אפילו להאמין שהן הניבו תשואות עתידיות, גם בשמירת החוק לאיסור הלבנת הון וגם בצמצום ריגול המחשבים והחדירה לתחום הפרט והעסק באמצעות תוכנה. אבל השאלה איננה רק שאלת טוהר-המידות אלא גם שאלת המידות הנכונות.

בפרשת רשות-המס היתה המשטרה, מנקודת מבט תקשורתית, זהירה יותר ומתונה. לא מסיבת-עיתונאים, לא קצינים מתראיינים, הודעה אחת כתובה ודי. ועדיין יש בפרשיה הרבה פולקלור ומעט ראיות.

ראש רשות המסים, ג'קי מצא, נבחר לתפקיד לאחר ששר האוצר דאז, אהוד אולמרט, נבלם בנסיונו להביא מועמד מבחוץ. התהליך שקדם לבחירתו הטבעית כלל התייעצות עם אנשים וגורמים רבים. היועץ המשפטי לממשלה אישר את המינוי. מצא נחשב לראש רשות חרוץ ותכליתי. העובדה ששני עסקנים רברבנים, כמו בבדיחה המפורסמת על הקוף והלביאה, מתרברבים שהם מינו אותו, לא הופכת אותו ללוקח שוחד. גם אם הוא התיר שלא כדין לאדונים קובי בן-גור ויורם קארשי להסתובב חופשי במסדרונות.

רואה החשבון קובי בן-גור, מקום 21 ברשימת הליכוד לכנסת, חשוד בקבלת שכר-טרחה על ארגון הנחה במס ובבחישות קדחתניות ופסולות ברשות.

יורם קארשי, אחיה של שולה זקן, שלפני שבועיים הוביל את טקס הדלקת נר ראשון בסניף ירושלים בהשתתפות צמרת הליכוד, נחקר בעבר בחשד למפקד פיקטיבי, זיופים והשתלת בוחרים מדומים. הפעם הוא חשוד שניסה להניע ולהתניע מינויים וקידומים ברשות המס.

חשדות כבדים לכאורה. חמורים לכאורה. אבל מכאן ועד ל"השתלטות ארגון-פשיעה על צמרת רשות המסים", יש קצת מרחק. בערך כפי ששחקני הכדורגל של הפועל באר-שבע "חברים בארגון פשע".

הגברת שולה זקן, שההאזנות לטלפון שלה לא הניבו חומר משמעותי, נעצרה ושוחררה. בחיפוש בביתה, כפי שפורסם אמש בערוץ 2, נתפס מוצג משפטי אחד: שלושה מנויים לאצטדיון טדי, למשחקי בית"ר ירושלים, שעליהם לטענתה שילמה בכספה.

בקיצור, חשוב לחקור, חובה לחקור, אבל במקצועיות, לא בדרמטיות. חשוב לדווח אבל לא לצרוח.

2 מפת העדיפות הלאומית עשויה כנראה מגומי. כל ממשלה משנה אותה והיא לא משתנה. חוזרת לקדמותה. ממשלת אולמרט-הירשזון החליטה השבוע לשנות את מפת העדיפות הלאומית כך, שהשקעה במרכז הארץ, בצמידות ליישובים ערבים ולחרדים, כמוה כהשקעה בנגב ובגליל. אזורים במרכז הארץ יהפכו לאזורי עדיפות אלף. למשל, כפר-קאסם יהיה לאזור מועדף. נציגי הנגב והגליל הקימו קול צעקה ובצדק. ערבים יש גם בנגב וגם בגליל בשפע. ואילו החרדים פזורים לאורכה ורוחבה של הארץ. לגבי דידם, יש יותר מקומות עבודה מאשר נכונות לעבודה.

מוזרות דרכי משרד ראש הממשלה ומשרד התמ"ת. באותה נשימה, וכדי להגביר את האבסורד, החליטה השבוע הממשלה להאריך את התקנה המעניקה הנחה משמעותית על רכישת קרקע בגליל. את ההחלטה הובילו המשנה לראש-הממשלה שמעון פרס ושר השיכון מאיר שטרית, כדי "לעודד התיישבות בגליל ולסייע לזוגות צעירים". יפה. אבל במה יעבדו מתיישבי הגליל הצעירים אם המפעלים יתרכזו במרכז? ייסעו יום-יום מחצור הגלילית לכפר-קאסם?

בשבוע שעבר הורה שר האוצר להוציא מהארון, לרענן, את תוכנית רכבת העמק, הגליל והנגב. הרכבת שתקרב את הדרום והצפון למרכז.

בימים אחרים עם הרכבים אחרים ניתן היה להאמין, שמתרקם כאן לפתע תכנון כולל, רב זרועי, שיד ימין יודעת בדיוק מה עושה יד שמאל. אבל במקרה זה, שתי הידיים ממחישות דיבורים, אך עושות מעט מעשים.

אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2