לא מלחחים דבש

בדרך כלל אנחנו מתעלמים ממנה וחושבים שהיא חלק מעולם הצינון והשפעת, אבל לדלקת הסימפונות (ברונכיטיס) שגורמת לייצור מוגבר של ליחה, יש מקום של כבוד בפנתיאון החולי * כל מה שרציתם לדעת על המחלה עם השם הכי פולני שיש

ברונכיטיס" נשמעת כמו מחלה של סבתות פולניות, משהו שעבר מן העולם כשעברנו למדינה שאין בה כמעט חורף, והתוודענו לאנטיביוטיקה ולמפזר חום. האמת היא שכולנו מכירים את הברונכיטיס, אם כי לא כולנו יודעים לתת לה את השם הזה. בדרך כלל אנחנו מתעלמים ממנה, רואים בה חלק מעולם הצינון והשפעת ולא אלמנט נפרד, אף שכזו היא.

ברונכיטיס נקראת בעברית "דלקת הסימפונות". הסימפונות הן דרכי הנשימה המובילות מקנה הנשימה אל תחילת הריאות. דלקת הסימפונות היא מסוכנת רק במקרים הקשים ביותר שלה. היא נוצרת כאשר יש גירוי של דרכי האוויר עד כדי יצירת ליחה בכמות גדולה. ליחה בסימפונות היא דבר נורמלי, אך בדרך כלל יש רק מעט ממנה ולכן היא מסולקת בבליעה. ליחה בכמויות גדולות בדרך כלל מעידה על כך שמשהו לא בסדר במערכת הנשימה, ואולי זו דלקת סימפונות.

הכיח שאחרי

כמעט כל אחד סבל בחייו לפחות פעם אחת מדלקת סימפונות, אם כי לא כולם ידעו זאת. בדרך כלל מתייחסים אליה כתופעת לוואי של משהו אחר. כך למשל, אם אחרי הצטננות או שפעת אתם ממשיכים להשתעל שיעול רטוב ומלא כיח, הנמשך כמה שבועות ומתלווה אליו תחושה כללית של מחלה שעדיין לא נרפאה כליל - חולשה, חום קל, כאב גרון ו/או כאבים בחזה, יש סיכויים טובים שחליתם בדלקת סימפונות. מה שקרה הוא שאותו וירוס או חיידק שיצר את הצינון, התיישב בדרכי הנשימה והניסיון לסלקו גורם לסימפטומים של המחלה כפי שתוארו. בדרך כלל, בדרגות הקלות של המחלה, הבעיה עוברת מעצמה תוך כמה שבועות, ולכן רוב החולים מתייחסים אליה כ"תהליך החלמה מהצינון" ולא יודעים שמדובר במחלה בפני עצמה. ילדים וקשישים רגישים יותר למחלה.

פעמים רבות קשה לחולה להבחין האם יש לו דלקת סימפונות או שמא סינוסיטיס, דלקת בתעלות האף. גם הסינוסיטיס מאופיינת בעודף ליחה, שמקורה אמנם בתעלות האף ולא בריאות, אך גם היא מגיעה אל הגרון. הליחה שמתאספת בגרון גורמת לשיעול רטוב ולצידה מופיעים גם הסימנים האחרים כמו חולשה או חום, ולכן קל להתבלבל.

בלבול נוסף יכול להיווצר בין דלקת סימפונות לאסטמה. ברונכיטיס זיהומית היא תגובה דלקתית של הסימפונות לגורם מזהם (חיידק, וירוס ושאר מיקרואורגניזמים), בעוד אסטמה היא תגובה דלקתית של הסימפונות על רקע אלרגי בדרך כלל. לעיתים, ברונכיט חוזרת יכולה להפוך לאסטמה, כשהמערכת החיסונית איך-שהוא הופכת לרגישה מידי ומתחילה להגיב כשאין צורך בתגובה.

גורם משמעותי נפוץ נוסף לדלקת הסימפונות הוא חשיפה לגורמים כימיים המגרים את הריאות. הנפוץ מביניהם הוא עשן סיגריות, ודלקת הסימפונות היא מחלת מעשנים נפוצה ביותר. כמעט כל המעשנים הסדירים חולים בה ברמה זו או אחרת. גם חשיפה למזהמים סביבתיים כמו למשל במגורים באזור בו האוויר מאוד מזוהם או עבודה עם כימיקלים שאיפים, יכולה לגרום לדלקת סימפונות.

בריאות, הסימפונות מכוסות באיברונים דקיקים דמויי-שיער (הנקראים באנגלית cillia ובעברית ריסים, כמו ריסי העין), אשר מנקים את הסימפונות על ידי הזזת הליחה למעלה והחוצה. המערכת הזו נקראת ה"דרגנוע הסיסי-כיחי", ואתם יכולים לדמיין אותה כעין מדרגות נעות אשר מעלות את הכיח החוצה, עד למקום שניתן לסלקו בשיעול. אצל מעשנים רבים, הדגרנוע הסיסי-כיחי פגוע. העישון גורם לשיתוק של הריסים ולעיכוב ההסעה החוצה של הליחה. ככל שעובר הזמן מצטברת עוד ליחה שמהווה קרקע מזון מצוינת לצמיחת החיידקים בדרכי הנשימה, קרי, להחמרת הברונכיטיס.

לפעמים מעשנים בגמילה מרגישים שהם מפיקים תוך כדי הגמילה הרבה יותר ליחה מקודם, ועלולים להניח בטעות שמשהו בתהליך הגמילה השתבש. למעשה, ההיפך הוא הנכון. אם הנגמל הוא בר מזל, הריסים הפגועים משתקמים עכשיו ושבים לעבוד, והם מוציאים ליחה שבמשך שנים ישבה על הריאות, הפריעה לנשימה והעלתה את הסיכון לזיהום. הסילוק של הליחה הזו, על ידי הריסים ואחר כך בשיעול, הוא חלק מההליך ההחלמה. הוא עלול להימשך אפילו שנה אחרי שהפסקתם לעשן. לעיתים דלקת סימפונות עלולה גם להיגרם כתוצאה מצרבת, לה הקדשנו לא מזמן כתבה בפני עצמה. החומצה העולה מן הקיבה מגרה את דרכי הנשימה וגורמת לדלקת.

לפעמים הגוף אינו מצליח להתאושש מן הדלקת באופן מלא לאורך זמן רב, ואז אומרים שנוצרה דלקת סימפונות כרונית. דלקת כזו מאופיינת בשיעול רטוב (עם ליחה) שאינו מרפה לאורך זמן, לצד קשיים בנשימה וחולשה כללית. בדרך כלל אדם מוגדר כחולה בדלקת סימפונות כרונית אם הוא משתעל ברוב הימים במשך לפחות שלושה חודשים בשנה ובמשך שנתיים רצוף. כלומר, אם מחלת החורף שלכם נמשכת שלושה חודשים, יכול להיות שאתם סובלים מדלקת סימפונות כרונית. הגורם העיקרי לדלקת סימפונות כרונית הוא עישון. חישבו על זה - רוב המעשנים הקבועים משתעלים כל יום במשך שנים, וכמעט תמיד קמים בבוקר עם צורך עז לנקות את הגרון מליחה. כ-9-14 מיליון אמריקנים סובלים מדלקת סימפונות כרונית בשנה, כלומר כ-3%-4% מהאוכלוסייה. בישראל סביר להניח שהשכיחות דומה.

בניגוד לדלקת הסימפונות האקוטית (זמנית), אשר בדרך כלל חולפת מעצמה, דלקת סימפונות כרונית היא מחלה רצינית, משמעותית, המחייבת ניהול ומעקב. לעיתים היא עלולה להוביל לדלקת ריאות ולעיתים לאסטמה (כפי שציינו לעיל), ולעיתים היא מעידה על מחלה חמורה יותר - כשל כלשהו של המערכת החיסונית, הימצאות חיידק או וירוס, לייפת כיסית ("סיסטיק פיברוסיס") ואחרים.

במקרים הבאים יש לפנות לרופא: אם לסימני דלקת הסימפונות מתלווה חום הנמשך שלושה ימים או חום מעל 39 מעלות; אם אתם מרגישים קוצר נשימה; אם הכיח הוא ירקרק או צהבהב במקום שקוף או אפרפר, או אם אתם פולטים דם בשיעול; אם אתם משתעלים במשך יותר משישה שבועות רצוף; אם יש לכם בנוסף לדלקת גם היסטוריה של בעיות בריאות (אסטמה או נפחת, שהיא מחלה המאופיינת בהתרחבות של נאדיות האוויר המחזיקים את האוויר בריאות) או מחלת לב כרונית (הסיכון שהדלקת תחריף אצל חולי הלב שגופם רגיש יחסית, הוא גבוה יותר).

אם אתם סובלים ממקרים חוזרים ונשנים של דלקת סימפונות, ספרו זאת לרופא. הוא יוכל לבדוק אם אתם עובדים בסביבה המגרה את הריאות, האם התיישב לכם בריאות חיידק שניתן לגרש באמצעות אנטיביוטיקה, ואולי ישכנע אתכם להפסיק לעשן.

להתחסן ולמנוע

האבחון של דלקת סימפונות מתחיל בבדיקה פשוטה של סטטוסקופ כדי לשמוע אם אתם נושמים כהלכה. כמו כן, ייתכן ותתבקשו לנשוף לתוך מד נשיפה (ספירומטר) אשר מודד את נפח האוויר שאתם מצליחים להוציא מהריאות ואת מהירות הזרימה של הנשיפה המאומצת. בדיקה זו בדרך כלל נועדה לשלול אסטמה או נפחת. אם יש בעיה בתפקודי הנשימה, ייתכן שתתבקשו לתת מעט מהכיח שלכם לבדיקת מעבדה, בה יבחנו אם יש בו חיידקים או וירוסים שעלולים לגרום לדלקת. כמו כן, ייתכן ותעברו צילום ריאות, כדי לבדוק עד כמה הן מלאות בהפרשות.

כשדלקת הסימפונות מופיעה אחרי צינון, סביר שמקורה נגיפי, אך ייתכן שמקורה חיידקי. אם המקור הוא חיידקי ניתן לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה. אם המקור הוא נגיפי לא נהוג לתת טיפול כל עוד המצב אינו חוזר על עצמו. במקום זאת מומלץ לנוח ולשתות הרבה. המחלה תימשך בדרך כלל שבוע או שבועיים.

אם השיעול מקשה עליכם מאוד להירדם בלילה, אפשר לקחת תרופה נגד שיעול. השתדלו לקחת את מינימום התרופה האפשרי, שכן השיעול עוזר לכם להוציא את הליחה מהריאות ולנקות אותם. עדיף להיוועץ עם רופא בנטילת תרופה נגד שיעול, משום שקיימים כמה סוגי שיעולים וכמה סוגי תרופות המותאמות לכל שיעול. כדאי לקבל את הטיפול הנכון. אוויר חם ולח מרגיע את השיעול ומרכך את הליחה באופן המקל על הסילוק שלה. ניתן להשתמש במאייד כדי לפזר אוויר לח וחם, אך היו בטוחים שאתם מנקים את המאייד לעיתים תדירות והיטב על פי הוראות היצרן, כדי שלא יצטברו בו חיידקים או פטריות שיחדרו אל הריאות שלכם.

אם אתם סובלים מחום גבוה או כאבים, ניתן להשתמש בתרופות מתאימות לשיכוך כאבים והורדת חום. בזמן המחלה מומלץ להימנע ממפגש עם מזהמים כמו חומרים נדיפים מדבק, דלק או צבע, זיהום ממכוניות או תוצרי שריפה של מפעלים (בעיקר פחמן חד חמצני), אבקות המתפזרות באוויר, עשן סיגריות וכדומה.

אם יש לכם דלקת סימפונות כרונית חמורה, ייתכן שתטופלו בסטרואידים להפחתת הדלקת. בעבר הלא רחוק היו הרופאים רושמים לעיתים אנטיביוטיקה כטיפול מונע, כדי לוודא כי לא תהפכו בית גידול לזיהום משני, גרוע מן הראשון. היום הטיפול הזה פחות נהוג, אם כי הוא רלוונטי במקרים מעטים ומסוכנים מאוד.

אם אתם לוקים בדלקת הסימפונות לעיתים קרובות, (אך עדיין לא סובלים מדלקת כרונית), מומלץ לנקוט בכמה צעדי מניעה. מלבד הפסקת עישון והימנעות ככל האפשר מחשיפה לגורמים מזהמים. אם אתם בני 55 ומעלה או סובלים מגורמים אחרים המחלישים את הגוף כגון מחלת לב, מחלת ריאות או סוכרת, מומלץ להקדים תרופה למכה, כלומר להתחסן נגד דלקת ריאות. קיימים חיסונים שונים למבוגרים, לילדים ולתינוקות. כמו כן מומלץ להתחסן נגד שפעת, שעלולה כאמור להיות גורם מקדים לדלקת סימפונות. "

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם

צרו איתנו קשר *5988