ביה"ד הארצי: למעביד אין אפשרות בלתי מוגבלת להעביר עובד לתפקיד אחר

ביטל העברת עיתונאי מרשת ב' לא', כיוון שהדבר נעשה באופן חד-צדדי ולא מידתי

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי בשאלת גבולות כוחותיו של מעסיק להעביר עובד מתפקיד אחד למשנהו, יש להתחשב גם באינטרס העובד, שכן הפררוגטיבה הניהולית אינה בלתי מוגבלת. לדבריו, מול אינטרס הלגיטימי של המעסיק, קיים האינטרס של העובד, שאף עליו יש לתת את הדעת. ביה"ד ציין כי קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות ובתום לב.

בפסק הדין קיבל בית הדין חלק מערעור של העיתונאי אהרון ויזנר, וביטל החלטה של רשות השידור להעבירו מרשת ב' לרשת א'. ביה"ד קבע כי ההחלטה להעביר את ויזנר היתה חד-צדדית, ועל פניה היא אינה סבירה ואינה מידתית. עם זאת, דחה בית הדין את תביעת ויזנר לשעות נוספות ולפיצוי בגין עגמת נפש.

ויזנר שימש מנהל "רשת מורשת" בקול ישראל. ב-2002 הושג הסדר לפיו ויזנר יסיים את תפקידו, יעבור לחטיבת החדשות כעורך ברשת ב' וישדר בה תוכנית שבועית. ב-2003 הוחלט על הוצאת תוכניות ל"חופשת קיץ", ובהן תוכניתו של ויזנר, שלא נכללה גם בתוכנית המשדרים לסתיו. לויזנר הוצע לשדר את תוכניתו ברשת א'. ויזנר הסכים בתנאי שהוא ימשיך להיות חלק מחטיבת החדשות ברשת ב', ואולם תנאי זה לא הוסכם. בנוסף, ברשת א' סירבו לשדר את התוכנית.

בתביעה ביקש ויזנר להורות על קיום ההסכם, תשלום שעות נוספות ופיצוי על עגמת נפש. בית הדין האזורי דחה את תביעתו והוא ערער.

בהחלטתו לבטל את העברת ויזנר מרשת ב' לרשת א', קבע שופט ביה"ד הארצי, שמואל צור - שבעמדתו תמך רוב ההרכב - כי השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה היו מקצועיים ונגעו להפיכת רשת ב' ל"רשת אקטואליה". החלטה כזו, נקבע, היא לגיטימית ונמצאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית. ואולם, צוין כי הרשות לא נתנה את דעתה למעמדו של ויזנר לפי הסכם המעבר.

צור ציין, כי הפררוגטיבה הניהולית משקפת את כוח המעסיק להכניס שינויים ולנייד עובדים ומהווה חלק מהסכם עבודה. ואולם, לדבריו, מעבר לאינטרס הלגיטימי של המעסיק, קיים האינטרס של העובד, שאף עליו יש לתת את הדעת. "עובד אינו פיגורת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה", נקבע.

השופט הוסיף, כי לעובד קיים אינטרס לממש את יכולותיו המקצועיות והאישיות ובתוך כך לממש את עצמו כאדם. לדבריו, לעובד קיים אינטרס לגיטימי שהמעסיק ינהג כלפיו בתום לב ובדרך מקובלת. (ע.ע. 674/05).