1. זה אחד ההסכמים החשובים ביותר שנחתמו במדינת ישראל מיום הקמתה. הסכם שנותן לכולנו פנים טובות יותר, ותקווה לחזון ראוי. אבל זו רק חצי עבודה.
ההסכם הזה מיועד להתחיל מהלך של סדר חדש בהתנהלות המתעללת והנמשכת של השירות הציבורי, מעסיקים והסתדרות, בקבוצת העובדים הכי חלשה במשק. מיליון עובדות ועובדים, שלאורך זמן, לא תהיה עוד זקנתם עלובה ונזקקת.
עכשיו צריך להבטיח שההסכם הזה לא ילך בדרכם של עשרות ומאות הסכמים וחוקים לפניו, שהמדינה, ממשלות, ארגונים יציגים וחברי כנסת מתהדרים בהם, אבל הם לא מיושמים כראוי; שהרי באין אכיפה, הם נזרקים לביוב ההיסטוריה.
2. החולשה הגדולה של ההסכם ההיסטורי מהיום היא שושביני ההסכם - ההסתדרות, לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים והממשלה שהתחייבה לקבל את ההסדר - שהתפשרו דווקא על גבה של האוכלוסייה הכי חלשה: העובדים המועסקים בענפי השירותים למיניהם, יותר מחצי מיליון עובדי שמירה, אבטחה, ניקיון, חקלאות, הסעדה בחצרות מפעלים, מטפלי קשישים, ילדים ומאותגרים ועוד. מדובר בעובדים המועסקים באמצעות חברות כוח אדם, שמתמודדות במכרזים, מציעות מחירי הפסד וגורפות רווחים בדרכים נלוזות מכיסי העובדים (ישבת על כיסא - תשלם קנס של יום עבודה, איחרת דקה - תשלם יומיים עבודה). העובדים הללו, עם כמה קבוצות אחרות, מפוטרים מעבודתם בכל תשעה חודשים, ומגויסים מחדש אחרי חודש-חודשיים.
ברגע שעופר עיני, גיורא ברוש, אוריאל לין, רוני בר-און ואחרים החליטו שההפרשה לפנסיה תחל רק אחרי תשעה חודשי עבודה, הם נתנו לחצי המיליון הללו ליפול בחור הגדול של הרשת. זה לא ראוי. זה לא נאה. זו חזירות לכל דבר ועניין.
הדבר הראשון שיש לתקן בהסכם נוגעת למועד התחלת ההפרשה לפנסיה. לקצר את תשעת החודשים לארבעה ואפילו שלושה חודשים. לעובד תובטח פנסיה בכבוד, ובהזדמנות הזו אפשר יהיה לרפא את המורסה שבפיטורים וגיוס מחדש, שכן במקרה של קיצור הזמן לא ישתלם למעסיקים לפטר עובד, שהרי אז עלויות הגיוס הופכות כבדות יחסית.
3. יש להבטיח את כספי הפנסיה. הואיל וההסכם מתקשר לנושא שכר וגמל, חייבת להיות בהירות מי צריך לקבל את האחריות על כך שהפנסיה אכן משולמת. יש להבטיח שהכסף יעבור מדי חודש בחודשו, שהמעסיק לא יצבור בקופתו כספי פנסיה של העובדים ולעולם לא ייקח מהם הלוואות. יש ליצור צוות משותף, אוצר, תמ"ת, מעסיקים, הסתדרות, ביטוח לאומי - שיבחן את דרכי האכיפה והבקרה של היישום.
4. עיקר העיקרים: אכיפה. ושוב פעם: אכיפה.
לפני כחודש פורסמו המלצות וועדת ההיגוי לאכיפת חוקי העבודה. בוועדה, שבראשה עמד אלי פז, סמנכ"ל בכיר בתמ"ת, ישבו אנשי האוצר, התמ"ת, המעסיקים וההסתדרות. הוועדה עסקה באכיפת חוקי העבודה הקיימים: חוק שכר מינימום, חוק חופשה שנתית, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק דמי מחלה ועוד. לרשימה הזו אפשר בהחלט להוסיף את נושא חובת הפנסיה לכל עובד.
5. ועדת פז יצרה תפיסת אכיפה חדשה, שיש בה מרכיב המוכר ממדינות העולם, של "אכיפה עצמית". ברגע שיש הבנה מלאה בין ארגוני עובדים למעבידים, הממשלה הופכת להיות צד פסיבי. כשיש הסכמה בין מעבידים ועובדים, יש עניין משולב שהדברים יתבצעו. לארגונים יש מחויבות, מתוך אינטרסים שלהם. המעבידים דואגים לשוויון עלויות , והעובדים, באמצעות ההסתדרות, ידאגו לשוויון זכויות לכל העובדים.
להלן קיצור הצעות צוות ההיגוי של פז: הקמת מערכת מידע שבה יוכלו אנשים להתלונן על אי- עמידה בדרישות החוק וההסכם; מסלול הסברה, משולב לארגונים, עובדים, מעבידים וממשלה להסברת חוקים באופן ברור גם ברוסית, ערבית ואמהרית; פנס מאיר חזק על האוכלוסייה הדפוקה ביותר, תוך קביעת אחריות גם של מזמין השירות. לא עוד אחריות בלעדית של חברות כוח האדם המזלזלות בעובדים החלשים, אלא גם אחריות המוטלת על הארגון שהעובדים מועסקים תחת כנפיו; האכיפה המעשית: הטלת קנסות כספיים כבדים על כל מעביד המפר הוראה מהוראות חוקי עבודה וצוו הרחבה.
עכשיו מתחילים ייסורי החקיקה, ואחריהם ייסורי ההעברה בכנסת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.