הרכבת משיבה לייצוגית נגדה בגין השביתה: אין לחייב מעביד בגין נזקי שביתה שגרמו עובדיו

טוענת כי אין כל עילת תביעה כלפיה, כיוון שמעשי העובדים הם שגרמו לנזק הנטען - ואילו היא לא הפרה את מחוייבותה ללקוחותיה

רכבת ישראל טוענת כי אין לחייבה בגין נזקי שביתה שגרמו עובדיה. לדבריה, אין בפסיקה ולו מקרה אחד בו חויב המעביד בגין נזקי שביתה שגרמו עובדיו. הרכבת מבקשת, לכן, לדחות את התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית שהגישו נגדה נוסעים בהיקף של 30 מיליון שקל בדרישה לפצותם על עוגמת הנפש והנזקים שנגרמו להם מעיצומי הפתע שנקט ועד עובדי הרכבת בבוקר ה-30 באפריל השנה. התובעים ביקשו גם כי הרכבת תשיב את דמי הכרטיס ששילמו עבור הנסיעה באותו בוקר.

בעקבות העיצומים בהם נקט ועד עובדי הרכבת, הופסקה תנועת הרכבות למשך זמן בלתי ידוע ונוסעים רבים שכבר היו במהלך הנסיעה הורדו מהרכבות ונאלצו ללכת בסמוך לפסי המסילה. נוסעים אחרים עוכבו במשך שעות והגיעו למחוז חפצם באיחור ניכר. לפי כתב התביעה, הרכבת הודתה באחריותה לשיבושים בתנועת הרכבות ואף הציעה לפצות את ציבור הנוסעים בכרטיס נסיעה חינם.

בתגובתה לתביעה טוענת הרכבת כי אין כל עילת תביעה כלפיה, כיוון שמעשי העובדים הם שגרמו לנזק הנטען, ואילו היא לא הפרה את מחוייבותה כלפי לקוחותיה. לדבריה, היא לא יכלה לצפות את השביתה ולא התקיימו יסודות עוולת הרשלנות מצידה. בנוסף נטען, כי השביתה קשורה ליחסי עובד-מעביד ולא ליחסים בין הרכבת ללקוחותיה, ולכן לא מתקיים התנאי המקדמי להגשת תביעה ייצוגית. "שעה שעובד מבקש לגרום נזק למעבידו באמצעות שביתות ועיצומים, אין מקום לדבר על תביעה כייצוגית כנגד המעביד ככלי להרתעה", נטען.

הרכבת גם טוענת, כי התביעה צריכה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי לדון בה. לדבריה, הנוסעים צריכים להגיש את תביעתם לבג"ץ או לביהמ"ש לעניינים מינהליים. זאת, כיוון שהם למעשה חולקים על גובה הפיצוי שקבע מנכ"ל הרכבת (כרטיס נסיעה חינם), ובכך למעשה חולקים על אופן הפעלת סמכותו, סבירותה וחוקיותה. (ת.א. 1694/07).