הסתירה של השיח הימני

הימין הכלכלי בישראל טוען בעקביות שתי טענות. הראשונה היא, כי קביעת שכר מינימום מובילה למספר משמעותי של מובטלים. השנייה היא כי אין בישראל מספר משמעותי של אנשים, שאינם יכולים למצוא עבודה. הטענה השנייה סותרת, כמובן, את הטענה הראשונה. הלוא אם שכר מינימום כופה על מספר גדול של אנשים אבטלה, הרי שלא ניתן לומר, שבישראל, שבה קיים שכר מינימום, אין מספר גדול של אנשים שנכפית עליהם אבטלה.

הטענה הניאו-ליברלית, כי שכר מינימום מוביל לאבטלה, מנומקת בכך שלא כל אדם יכול להניב תוצר, שערכו לפחות כשכר המינימום. שכר המינימום הוא מראש גבוה יותר מתפוקתו השולית של העובד הכי בלתי מיומן, שהרי אחרת אין טעם בשכר המינימום. על אותם אנשים, שתפוקתם השולית נמוכה משכר המינימום, נגזרת למעשה אבטלה.

שכר מינימום אמנם מגדיל את השכר של אנשים שמייצרים לפחות תוצר השווה לשכר מינימום, ושבלי חוק שכר מינימום היו משתכרים פחות משכר מינימום בשל התחרות בשוק. אך אותם אנשים, שאינם מסוגלים לייצר תוצר בערכו של שכר המינימום, מודרים משוק העבודה. ההנחה, איפוא, היא שיש מספר רב של אנשים, הששים לעבוד, אלא שבשל מיומנות נמוכה תכפה עליהם אבטלה. הטענה השנייה, כי המובטלים פשוט אינם רוצים לעבוד, מושתתת על ההנחה הניאו-ליברלית, כי ב"שוק החופשי" רק היעדר אבטלה הוא שיווי משקל. בשוק תיתכן רק אבטלה חיכוכית - אבטלה זמנית של אנשים הנעים בין עבודה לעבודה.

כך גם אנשי "השוק החופשי" הסבירו את העובדה האמפירית, שהייתה אבטלה בשוק, בטענה כי מדובר באבטלה חיכוכית ובטווח הארוך היא תיפתר. על כך השיב להם קיינס, כי בטווח הארוך כולנו מתים. הטענה של אנשי השוק החופשי, שהאבטלה תיעלם מהשוק, מושתת על ההנחה הניאו-ליברלית, שאם יוותרו מובטלים, הרי שמחיר העבודה יירד, עד שלא יישארו מובטלים: אנשים שלא רוצים לעבוד במחיר השוק. אלא מאי? ההנחה שאין אבטלה בשוק מתפוגגת כאשר מדובר בשוק שיש בו שכר מינימום. אז מחיר העבודה אינו יכול לרדת אל מתחת לשכר המינימום, מה שמונע מהשוק לרפא לגמרי את בעיית האבטלה.

ולכן, מי שאוחז בטענה, ששכר מינימום מוביל לאבטלה כפויה של מספר גדול של אנשים, יסתור את עצמו, אם יאחז גם בטענה שבשוק שקיים בו חוק שכר מינימום (הגבוה ממחיר השוק), יש די והותר מקומות עבודה, ואין מספר גדול של מובטלים שהיו רוצים לעבוד. בישראל קיים חוק שכר מינימום, ולכן, על פי הניתוח הניאו-קלאסי הוא צפוי להוביל לאבטלה כפויה של אנשים, שגם אם מאוד ירצו לעבוד לא יוכלו לייצר תוצר הגבוה משכר המינימום.

למה, איפוא, בכל זאת אוחזים אנשים בימין הכלכלי בשתי הטענות גם יחד? ראשית, חלקם אוחזים בשתי הטענות הסותרות, כי הם אינם חושבים מספיק או פשוט טועים, בין ביודעין ובין שלא ביודעין. לטעות הזו קל לשרוד שכן היא מקדמת את הניצול והדיכוי המעמדי. שנית, חלקם אוחזים בשתי הטענות הסותרות, כי הם למעשה מצפים מהמובטלים לקבל עבודות בשכר נמוך משכר המינימום, מה שמהווה עבירה פלילית של המעביד.

הכותב הוא דוקטורנט באוניברסיטה העברית בפקולטה למשפטים