מפעלי ים המלח מקבוצת כי"ל תשלם 100 אלף שקל פיצויים: "ניהלה מו"מ שלא בתום-לב"

השופטת יעל אחימן הגדירה את התנהלות מפעלי ים המלח כ"יהירה, מתנשאת ומזלזלת"

בית משפט השלום בת"א חייב את מפעלי ים המלח מקבוצת כיל שבשליטת משפחת עופר, לשלם פיצוי בסך 100 אלף שקל לחברה שביקשה לרכוש מגרש שבבעלות המפעלים, וזאת בשל ניהול מו"מ שלא בתום-לב. השופטת יעל אחימן הגדירה את התנהלות מפעלי ים המלח כ"יהירה, מתנשאת ומזלזלת".

חברת שאול גואטה ניהלה מו"מ עם המפעלים במשך כחודשיים, לרכישת מגרש בשטח כ-15 אלף מ"ר בעורף נמל אשדוד. מהשלב הראשון קבעה מפעלי ים המלח שתמורת המגרש תהיה 1.8 מיליון דולר, ומשכך המו"מ וטיוטות החוזים נגעו ליתר התנאים. לגואטה הובהר, שהעסקה כפופה לאישור דירקטוריון החברה. לבסוף הדירקטוריון סירב לאשר העסקה בנימוק שהמחיר נמוך מדי.

באמצעות עו"ד לימור ארד ממשרד אברהם ישראל טענה גואטה, שהתנהלות המפעלים היתה חסרת תום-לב, משום שפיצוץ העסקה בשל "תמורה לא הולמת" כביכול אינה הוגנת, משום שהתמורה הוכתבה עוד בראשית המו"מ לפי דרישתה החד-צדדית של מפעלי ים המלח עצמה.

המפעלים טענו מנגד, באמצעות משרד עדי קפלן ושות', שאישור הדירקטוריון היה תנאי מותנה שלא הבשיל, וממילא פרטים רבים וחיוניים להסכמה לא גובשו ונותרו במחלוקת. מטעם המפעלים העידו שלמה דרור, שהיה אז ראש מחלקת הסכמי מכירה ופרויקטים מיוחדים בחברה, ויהונתן שטיבל, ששימש ראש אגף פיתוח עסקים.

תמורה מוסכמת

השופטת אחימן ציינה שדרור ושטיבל "פעלו במהלכים מחושבים ומאורגנים, עקב בצד אגודל, לקראת מיצוי העסקה". נקבע, שהם יצרו כלפי גואטה מצג, לפיו הוא עבר את הסף הראשון והמשמעותי לקידום העסקה (בדיקת איתנותו הכלכלית וסיכום המחיר), ולכן המו"מ עבר לעורכי הדין של הצדדים שיתמקדו בהיבטים המשפטיים של העסקה.

השופטת הדגישה, ש"מגוון הנושאים והעניינים שנידונו במהלך המו"מ לא כלל את סכום התמורה. זו היתה מוסכמת על הצדדים מראשית המגעים". היא הוסיפה, שלמרות "היתלותם של שטיבל ודרור בפרטים הטכניים החסרים כביכול לצורך גיבוש ההסכם, האמינו השניים כי יש להאיץ את המו"מ נוכח סיומו החיובי הצפוי, באמצעות הקדמת אישור הדירקטוריון, אותו ראו כעניין פורמאלי בלבד". לדבריה, הדגשים בעדותם "נועדו לסלף את האופן שבו חוו את הדברים בזמן אמת ואין היא משקפת נכונה את תחושתם הסובייקטיבית".

המצג שהציגה מפעלי ים המלח התגלה בסופו של יום כבלתי תואם את המציאות, פסקה אחימן. אמנם לא ניתן לומר שמהלכי המפעלים נוהלו בזדון, אך "עם זאת, בהחלט נראית התנהלותה כיהירה ומתנשאת וככזו המזלזלת בשיקולי הציפייה של הצד שכנגד ומתעלמת מהנזקים שנגרמו לו". היא העמידה את סכום הפיצוי על מחצית מסכום התביעה, וחייבה את המפעלים גם ב-25 אלף שקל שכ"ט עו"ד. (ת.א. 59599/06).