רק נדמה לכם שזה בחינם

שיווק במאה ה-21 עובד על מסרים פשוטים. בעולם הטכנולוגיה זה מתמצה בשניים, או שזה חדש, משהו שלא נראה בעבר, ולכן אתה חייב את זה, או שזו גרסה חדשה של משהו ישן, ולכן אתה בוודאי חייב את זה.

בטכנולוגיה, חדש נתפס תמיד כיותר טוב, עדכני, מהיר, אמין. לא מפתיע שכשטים או'ריילי התחיל לדבר על Web 2.0, גרסה חדשה של הרשת הישנה, תפס המושג והתפשט כאש בשדה קוצים. אבל חדש, אפילו בטכנולוגיה, אינו תמיד יותר טוב ובוודאי לא יותר טוב לכולם.

כשאנחנו חושבים על Web 2.0, אנחנו חושבים על מעבר מהתייחסות לרשת כאמצעי לחיפוש והצגת מידע לשימושים המדגישים אינטראקטיביות ושיתוף. אנחנו חושבים על בלוגים ועל ויקיפדיה. על יוטיוב ומייספייס. על אבולוציה של הרשת, על קידמה. אנחנו לא חושבים, בדרך כלל, על המחיר שאנחנו משלמים. ואנחנו משלמים. לא בדולרים או שקלים, אלא במטבע של המאה ה-21, מידע.

לרשת החברתית הגדולה בעולם, מייספייס, נרשמים יותר מ-150 משתמשים חדשים בכל דקה. אתר הוידיאו של גוגל, יוטיוב, ייצר בשנה שעברה כמות תעבורה דומה לכמות התעבורה שייצרה האינטרנט כולה בשנת 2000. יותר מ-120 מיליון בני אדם ברחבי העולם כותבים בלוגים. חברות ואנשים פרטיים משקיעים משאבים אדירים ב- Web 2.0, כסף ומאמץ. אין פה אלטרואיזם, התמורה מצדיקה את ההשקעה הגדולה.

שם המשחק הוא שיפור יחס המרה באמצעות פרסום ממוקד התנהגות. מידע מדויק ומפורט עלינו, על ההעדפות שלנו ושל החברים שלנו, מה אנחנו עושים, מתי, איך והיכן, מוביל לפרסום ממוקד יותר המוביל לאחוזים גבוהים יותר של לחיצות ורכישות למודעה. וזה שווה הרבה כסף למפרסמים. יישומי Web 2.0 מעודדים אותנו לעשות יותר, הרבה יותר. כשאנחנו עושים הרבה יותר אנחנו חושפים הרבה יותר. המידע נאסף, נשמר, מקוטלג, מפולח ומנותח.

הבעיה היא אובדן שליטה על המידע. התחושה היא שאנו עומדים חסרי אונים כשפרטי חיינו מזינים מערכת חסרת פנים, ללא כל שליטה על הפרטים הנאספים ומוחזקים, ועל השימוש שנעשה בהם. תחושה זו אינה בלתי מבוססת. חברות המבוססות על פרסום ממוקד התנהגות מתייחסות לשיטות איסוף וניתוח המידע כסוד מסחרי, הן נסתרות אפילו מפני המפרסמים עצמם.

אי אפשר אפילו לסמוך על מדיניות פרטיות והבטחות בנושא כאשר איננו יודעים לאן יגיע המידע בסופו של דבר. שיתופי פעולה ומיזוגים בין חברות הם עניין שכיח בשוק הטכנולוגיה. אלה מובילים להעברת מידע בין גופים ואיחוד מאגרי מידע. פריצות למאגרים ודליפות מידע גם הן אינן תופעות שוליות בשוק הזה.

אתרי Web 2.0 נותנים ערך אמיתי וגם סיפוק והנאה למאות מיליוני בני אדם. במובנים רבים הם מהווים באמת אבולוציה של הרשת וגם קידמה. ולמען הסר ספק, אני בעד. רק בפעם הבאה שאנחנו כותבים בבלוג, מעלים תמונה לרשת חברתית או ממלאים פרטים אישיים, כדאי לזכור שברשת, גם לחינם יש מחיר.

גלעד ידין הוא עורך דין העוסק במשפט מסחרי ודיני טכנולוגיה