משחקים בבובות

ברחובות ניו-יורק וטוקיו, בסמטאות הונג-קונג ובשדרות היוקרתיות של פריז, מסתובבים טיפוסים מתוחכמים ושקולים, הנחשבים לאנשים בוגרים, בעלי משפחות ומשרות מסודרות (לעתים), שתשוקתם הגדולה היא לרכוש לעצמם בובות. רגע לפני שאתם מרימים גבה, נבהיר שלא מדובר בסתם בובות, כמו אלה שמוכרים בטויס אר אס, וגם לא ב"צעצועי מבוגרים", כשמם המכובס של אביזרי מין למיניהם, אלא ב"צעצועי מעצבים", השייכים לז'אנר חדש ומתפתח של תרבות אורבנית, שיש הקוראים לה אמנות אורבנית.

הצעצועים, רובם מיוצרים מוויניל, חומר תעשייתי עדין יותר מפלסטיק "רגיל", מגיעים בעיקר בסדרות מוגבלות וערכם עולה ככל שהם נדירים יותר, מצוירים ביד או "ותיקים" בז'אנר.

האספנים, אותם "מכורים" שיודעים בדיוק על מה מדובר, הם ברובם חיות אורבניות, חובבי אמנות מעודכנים, שוחרי תרבות המועדונים והברים, מביני עיצוב וסטייל, שידם משגת את סגנון החיים שהם מאחלים לעצמם. האנשים האלה הם לא כת, אבל כמו ילדי הריינבואו והשאנטי, יש בסגנון החיים שלהם רמזים לאהבה הזו. ככה זה אצל אמיר וקלייר פוגלמן, שהחליטו להמיר את התשוקה האישית שלהם בביזנס, ולהדביק אחרים, רבים ככל האפשר, בטרנד העולמי. לכן הקימו את אורבניקס, חנות וגלריה לאמנות אורבנית, שפתחה את דלתה ברחוב שינקין 45 בתל-אביב לפני שבוע בלבד.

בשנים האחרונות מצאו עצמם אמיר וקלייר - היא מעצבת וארט דירקטורית שמגיעה מתחום הפרסום, הוא שותף בחברה המייצר ריהוט מעוצב לאירועים יוקרתיים, ושניהם חובבי הטרנד האורבניסטי שהולך ותופס תאוצה בעולם - במסע אספנות בעקבות החיבה המשותפת שגילו לצעצועי מעצבים. הם למדו את מפת העולם הזעיר של בובות ויניל, שמגיעות בעיקר מהמזרח הרחוק אך יש להן קהילות ושבטים גם באמריקה ובאירופה; בחנו את דרכי הפעולה של חנויות הקונספט והגלריות המתמחות בתחום; יצרו קשרים עם אמנים, מעצבים ויצרנים, משווקים ובעלי זכויות יוצרים. את השנה האחרונה הקדישו ללימוד השוק המקומי, אחרי שבשלה בליבם ההחלטה להביא את הבשורה לארץ.

"בהתחלה סתם קנינו, לא ידענו שיש מאחורי זה עולם שלם", אומר אמיר, שמאז כבר מגלגל על שפתיו שמות כמו טוקידוקי, קיד רובוט, מייקל לאו ויושיטומו נארה, בלי להתבלבל בין דיזיינר למייקר, למובר ולשייקר. כשהוא מדבר, כמעט ניתן לראות מבעד לעיניו את סדרת גיבורי-העל של זה, יצורי האופל של ההוא, הטיפוסים החצופים, המצחיקים או המתקתקים של אחר. אלה שמגיעים בקופסאות "עיוורות" ואלה שאחריהם רצים בכל העולם כדי להשלים סדרה. אצלו בראש הם כבר מקוטלגים לפי ספקים, זמן המרדף אחר הזיכיון או החיבה האישית שהוא רוחש לכל בובה בסדרה (רבים מהפריטים בוויטרינה הראשית של החנות מגיעים מהאוסף הפרטי שלו ושל קלייר).

האמנות האורבנית לא מסתפקת בצעצועים, ביצורים ובבובות. רוב עיצוביה גולשים ישירות לתחום המרצ'נדייזינג הרחב וכוללים מלבד צעצועים, חולצות מודפסות, מחזיקי מפתחות, זיכרונות פלש, יומנים וגאדג'טים. אלה מגיעים בשלל גדלים ובקשת מחירים שנעה בין 50 ל-8,000 שקל (נכון להיום), ובמקרים מסוימים - לפי הדרישה שתיראה, ניתן יהיה למצוא במקום גם פריטי אספנות יקרים בהרבה.

"רצינו לפתוח מקום מגניב של vinyl toys, משהו שביפן, באמסטרדם או בארצות-הברית יכול לעמוד בזכות עצמו כעסק מצליח, כי שם יש תרבות שלמה סביב זה והתמכרות של אספנים. אבל אצלנו החלטנו לשלב גלריה וחנות, כי השוק עוד לא מכיר את זה ואי אפשר לדעת איזה קהל ייענה", אומר אמיר. כך הוא מסביר את השילוב המעניין בין פריטי האספנות האורבנית המובהקים לבין תערוכת אמני גרפיטי - תחום שונה אך משלים של אמנות אורבנית - שתיפתח במקום ב-5 ביוני, בהשתתפות "שלושת הטנורים" של נוף הגרפיטי התל אביבי: Know Hope, Zero Cent ו-Klone.

"האמנות האורבנית לא בוחלת במסחריות", הוא מבהיר, "להיפך. היא מטשטשת את הגבולות בין מה שנחשב לאמנותי ולמסחרי. אין הבחנה בין אמנים למעצבים ובין יצירות למוזיאון ליצירות מסחריות. אנחנו מצד אחד כמו חנות מוזיאון, עם קניינות מאוד מוקפדת, לפי קונספט ברור, ומצד שני אנחנו מציגים אמנות ממש, שנכנסה מהרחוב לגלריה".