א) בשבוע שעבר אמרתי שאין אלוהים וקיבלתי כמה תגובות. הייתי מעוניין להתפלמס בסוגיה עוד קצת, ברשותכם. אני בא מהפוזיציה של הפרובוקציה. אין לי סיכוי לשכנע את המאמין שאין אלוהים, וזה גם לא מעניין אותי; שייתקע המאמין באמונתו. אני מנסה לדבר על לבם של אלה שלא סגורים על עצמם. כאלה שכמוני גדלו בעולם מלא ביראת אלוהים, וכמוני קלטו בשכלם הישר שזה פשוט לא יכול להיות, אבל עדיין קשה להם לחתוך, להחליט שאין אלוהים. לא שאלוהים מת או סתם לא רלבנטי: שאין ואף פעם לא היה. אליהם אני מדבר, ואליהם אני רוצה להפנות כמראה את הטיעונים שהופנו כלפיי. להראות להם שטיעוני המאמין חוזרים אליו. לכם, היושבים על הגדר, מופנה המאמר הזה.
רבים מהטיעונים בעד קיומו של אלוהים נעים סביב הרעיון שהיופי המרהיב של העולם והמורכבות הבלתי נתפסת של כל מרכיביו - מהחיידק עד לדוגמנית העל, מגבעול הדשא עד לכנף הנשר, מהג'וק עד למוצרט, מהאמבות עד גלקסיות - הם הם ההוכחה לקיומו של אלוהים. למה? כי לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות שכל זה קרה לבד, מעצמו.
אז נכון, אין חולק על כך שהעולם יפה ומורכב, אבל מה הקשר לאלוהים? אם כבר, אז כל היופי הזה הוא ההוכחה שמוכיחה בדיוק את ההפך: המורכבות המסחררת והבלתי סבירה של העולם שלנו, ושלנו עצמנו, כאילו זועקת לעברנו במיליוני קולות שפשוט לא יכול להיות שמישהו תכנן ועשה את זה. העולם הוא ההוכחה הכי טובה לזה שאין אלוהים. אתם ואני והפרעושים, אנחנו ההוכחה.
להגיד שמישהו תכנן וברא את הכל זה להקטין ולהעליב את היקום. להגיד שלאותו מישהו שברא את כל זה, כביכול, יש גם מטרה - זה כבר להקטין ולהעליב את האינטליגנציה. להוסיף ולהגיד שלא רק שמישהו תכנן הכול מאיזושהי סיבה עלומה, אלא שהוא גם ממש בחר בקבוצה מסוימת להיות הנבחרת, זה טירוף. להמשיך ולהאמין שאותו מישהו או משהו גם ימצא את הזמן לעזור לך למצוא חניה או למנוע ממך להחליק על קליפה של בננה, זה בלתי נתפס. בלתי נתפס שמישהו יכול להיות עד כדי כך מנותק מהמציאות.
איך אפשר להסתכל על העולם ולחיות בו, לעלות על ההימלאיה ולצלול בסיני, לראות פרח נפתח או סופה שוצפת, ללטף אישה או להיעקץ על-ידי יתוש, ואז להגיד לעצמך שמישהו או משהו עשה את כל זה בשביל סיבה כלשהי? בעיניי זה ממש להרוס את המסיבה הגדולה של הטבע, לגמד אותה.
ב) עוד דבר שמפריך את הטיעון של יפי העולם ומורכבותו, מלבד העולם, הוא הכיעור של הטיעון עצמו, שהוא כל-כך חד-ממדי: "זה יפה? זה מורכב? זה לא ברור? אז סימן שיש אלוהים".
בעיניי, יפים הרבה יותר הם הטיעונים וההסברים והכוחות האחרים לסיבותיו ולחוקיו ולדרכיו של העולם, גם אם חלקם נוסחו על-ידי מאמינים באל: הפוטוסינתזה, כוח הכבידה, תיאוריית היחסות, התרמודינמיקה, האבולוציה, הקוסמולוגיה, הפילוסופיה של שפינוזה, הטבלה המחזורית, חקר החלל - כל אלה ורבים אחרים יפים ומלאים ומרשימים הרבה יותר מכל סיפור על אלוהים בורא וכל יודע. כל הדרך הנהדרת הזו שבה אנו מתקדמים אט-אט מכיוונים שונים ומגוונים אל עבר ההבנה של העולם והחיים יכולה הייתה להיחסך מאיתנו אם היינו מקשיבים לאלה שאומרים שזה אלוהים וזו התשובה. זה תמיד היה הפתרון הכי קל.
אתן דוגמה: שמעתי לא מזמן ילדה דתייה שואלת את אמה למה ההר (המעשה התרחש מול הר) נמצא איפה שהוא נמצא. כי אלוהים רצה שהוא יעמוד פה, אמרה האם, ואני נעצבתי מאוד. איזה הסבר עצוב, דהוי ומעפן זה לתת לילד? לוחות טקטוניים, רעידות אדמה, הרי געש ועידני קרח הם הסבר כל-כך הרבה יותר עליז, צבעוני ומלא חיים.
אז בבקשה, אל תדברו איתי על יופי ומורכבות. היופי והמורכבות לא נמצאים באמונה. היופי האמיתי נמצא באתיאיזם. בעיניי, אמונה באלוהים היא דבר מסורבל ולא אסתטי. כל התלאות וההתנצלויות של המאמין, כל הסתירות הפנימיות, הפולחנים החוזרים על עצמם, האשמה הבלתי נגמרת, התלות, חוסר הידיעה, הפסיביות של החיים. המאמין סובל תמיד ממה שנראה כמו טחורים של הנפש. לעומתו, מתהלך האתיאיסט בעולם כמופת של שלווה ושל שלמות אלגנטית. אין אלוהים, אין שום כוח חיצוני לנו ועליון עלינו, מה שיש זה היש הנהדר הסובב ומקיף את הכול. אין דבר כזה כמו "ככה זה", אין דבר כזה כמו יש מאין, הכול זה תהליך, הכול תלוי בכול ומתרחש ומשתנה כל הזמן בכל מקום. יש מסתורין, ויש פחד, ויש דברים שעליהם אנו לא יודעים דבר ואין לנו את כל התשובות, אבל גם בחורים השחורים האלה לא אורב אלוהים עם מקל וגזר. ככה העולם הרבה יותר יפה ומעורר פליאה ושמחת חיים.
ג) בעצם, מה שעומד מאחורי טיעון היופי והמורכבות כהוכחה לקיומו של אלוהים זה הפחד והמסתורין בתשובות שאנחנו לא מצליחים לענות לשאלות שאנחנו בכלל לא יודעים לנסח. שם נמצא "אלוהים", בחושך.
אבל האמת היא, וכל מי שמאמין באלוהים צריך להביא אותה בחשבון, שטווח המחיה של מה שאתם קוראים לו אלוהים הולך ומצטמצם, כי אלוהים נמצא תמיד במקומות שאותם אתם, אנחנו, לא מבינים. שימו אינדיאני, מהשבט שנמצא לאחרונה באמזונס, בתוך מעלית, והוא יחזור ויספר שהוא ראה את אלוהים, ושזה דיבר אליו דרך הכפתור של האזעקה ואמר לו שצריך לצאת למלחמה בשבט השכן כי הם כופרים. אתה לא מבין איך נברא העולם וכשהברק מאיר והרעם מרעים אתה חושב שמישהו כועס עליך. אז אתה חושב שזה אלוהים. בסדר, פעם חשבו גם שכדור הארץ שטוח. זו הייתה טעות, בשתי הפעמים.
אלוהים נמצא בחושך, אבל אנו נושאים לפידים. אנחנו מאירים בתוך הגוף: אין שם אלוהים. אנחנו מאירים בתוך המוח: אין. בים, באוויר, ביבשה: אין. במולקולה: אין. בפלנטה: אין. לאט-לאט אנחנו סוגרים על הפינות החשוכות, ורק המאמינים עומדים שם כחומה. לא, הם אומרים, אל תאיר שם: שם זה אלוהים. וכשהאור נדלק ואלוהים לא שם הם אומרים שהוא במקום אחר.
פעם אלוהים היה בכול, עכשיו הוא לא יותר מרעיון חמקמק שרק התפלפלויות והפחדות משאירות אותו בחיים ומאפשרות לו מרחב מחיה, שרק הולך וקטן כל הזמן, מצטמק אל השאלה "אז למה?" אבל מי אמר שזו השאלה?
ד) עוד טיעון שחוזר על עצמו עד שגם הוא, כמו הטיעונים האחרים, מסתבך, מתבלבל ונופל: הטיעון האישי, הפסיכולוגיסטי. אלה שימצאו את סיבת הטיעון בך ובביוגרפיה שלך. זה הורג אותי בכל פעם מחדש.
הרי מה יש לנו פה: אנשים שמאמינים שמישהו או משהו ברא את העולם, ממש כך, שהוא סידר את הכוכבים ברקיע וצייר דוגמאות על כנפי הפרפרים, מישהו או משהו שיצר את טעם פלח התפוז ואת ריח צואת הסוס. הם מאמינים שאותו המשהו או המישהו נמצא מעל הזמן ובכל מקום מבפנים ומבחוץ, והוא יודע הכול, מה שהיה ומה שיהיה וכל זה, ועדיין יש לו זמן לעזור לך כשאתה חולה, אף שבעצם הוא זה שעשה אותך חולה, ולמה? אולי הוא עשה אותך חולה מסיבה טובה? אולי הוא רוצה שתפסיד יום עבודה כי באותו היום תהיה תאונת דרכים קטלנית ועשרים איש ימותו ואתה תינצל? או שאולי לא, ואולי בעצם הוא עשה אותך חולה כי אכלת ריבה אחרי בורקס, מה שאסור בתכלית האיסור, או שאולי בעצם אף פעם לא תדע את הסיבה? לך תדע, אז מה שבטוח בטוח: חובה לומר לו תודה, או בעצם סליחה, ועל הדרך לבקש בקשה.
אז תגידו לי אתם איך אנשים כאלה, שחיים את חייהם וחושבים את מחשבותיהם בצורה כל-כך משונה, מרשים לעצמם לחפש פגמים בביוגרפיה של כאלה שעיניהם פקוחות? או שגם את זה אלוהים - שלא קיים - ידע מראש שהם יעשו וסידר את הכול, מהכוכבים ועד למסלול הנסיעה של שליח "גלובס" ככה שייצא טוב? אולי זה בכלל הכול מבחן שאלוהים עורך להם?
איך אנשים כאלה עוד אומרים על האתיאיסט שהוא קיצוני או ילדותי? הדבר באמת נסתר מבינתי.
ה.היו גם הרבה מאוד אנשים בצד שלי. חלקם החמיאו לי על זה שאני אומר שהמלך עירום. הייתי מעוניין לתקן: אני לא אומר שהמלך עירום, אני אומר שאין מלך.
הרהור
איך אפשר לעלות על ההימלאיה ולצלול בסיני, ואז להגיד לעצמך שמישהו או משהו עשה את כל זה בשביל סיבה כלשהי
http://dror.notes.co.il