למען כבודך ושמך, סטף ורטהיימר

דבריו של סטף ורטהיימר השבוע הזכירו לי את הפרק של סיינפלד שבו חושד ג'רי שרופא השיניים שלו התגייר רק כדי שיוכל לספר בדיחות על יהודים.

ורטהיימר, איש רב פעלים ועתיר זכויות, התבטא, ובחריפות יחסית, נגד הצפת השוק בעורכי דין על חשבון "מקצועות נדרשים באמת". הוא גם אמר, כך קראתי, שהסטודנטים למשפטים "הופכים לבירוקרטים שמשגעים את המדינה". זה לא שהוא ממש טועה, אבל כשהדברים נאמרים בצורה כזו, על-ידי אדם שאינו עובד במקצוע, מתעוררת אצלי אי-נוחות קלה.

יורי גיא-רון, ראש לשכת עורכי הדין, מתבטא אף הוא, בכל הזדמנות, נגד הצפת המקצוע. השבוע עשה זאת, לא פחות ולא יותר, בטקס ההסמכה של עורכי הדין החדשים.

כשגיא-רון אומר שיש יותר מדי עורכי דין, הוא עושה זאת מטעמים של שמירה על מה שנשאר מכבוד המקצוע, יוקרתו ואיכותו. דבריו מכוונים בעיקר לבעלי השררה, חברי הממשלה ובית המחוקקים, מתוך תקווה שיפעלו להעלות את דרישות הכניסה למקצוע ואולי גם לצמצם את מספר הסטודנטים למשפטים.

הוא לא היחיד, יש לא מעט עיסוק בנושא בקרב עורכי הדין, וגם אני כתבתי משהו בסגנון לא מזמן. הבעיה היא שהמסר, המיועד למקבלי ההחלטות, מגיע גם לציבור הרחב, וכשחוזרים עליו בתקיפות, הוא מתעוות. מאבק נגד הצפת המקצוע נראה כמו מאבק נגד המקצוע והעוסקים בו.

לסטף ורטהיימר יש רק כוונות טובות. הוא רוצה לראות בישראל יותר מהנדסים, יותר אנשי תעשיה וטכנולוגיה. אני לא בטוח שאכפת לו אם אלה יבואו על חשבון כלכלנים, אנשי תקשורת, רואי חשבון או עורכי דין. העיקר שיבואו.

בכל זאת בחר להצטרף דווקא למערכה לצמצום מספר עורכי הדין והסטודנטים למשפטים. כשאיש עסקים, במיוחד רציני כמו ורטהיימר, אומר שיש יותר מדי עורכי דין ושהם משגעים את המדינה, זה מתפרש קצת אחרת. הוא הרי לא עוסק בטובת מקצוע עריכת הדין.

יכול להיות שאנחנו רגישים מדי, עורכי דין מעולם לא היו אהודים במיוחד, כפי שהתגובות לטור הזה ודאי יוכיחו. סטף ורטהיימר לא צריך לעבור בחינות לשכה כדי לספר בדיחות על עורכי דין אבל הייתי מעדיף שאת הביקורת על הצפת המקצוע ותוצאותיה ישאיר לעורכי הדין עצמם.

אז הנה, בשביל מר ורטהיימר: יש הרבה יותר מדי עורכי דין בישראל וזה לא טוב למקצוע ולמדינה. אמרנו.

גלעד ידין הוא עורך דין העוסק במשפט מסחרי ודיני טכנולוגיה