"אני מעדיפה לשחק בסרט ישראלי מאשר בסרט הוליוודי"

כך אומרת השחקנית אוליביה בונאמי הנחשבת לכוכבת עולה בשמי הקולנוע הצרפתי ומבקרת בישראל לרגל פסטיבל הקולנוע הצרפתי המתקיים בארץ זו השנה החמישית ; בונאמי מוחה על התרדדות תעשיית הקולנוע הנאלצת להישען על תקציבי תחנות הטלוויזיה

בגיל 36, אחרי למעלה מ-20 סרטים בהם השתתפה, עברה הכוכבת הצרפתייה אוליביה בונאמי חוויה קולנועית מטלטלת במיוחד: בסרט "MR 73", המבוסס על סיפור אמיתי, בונאמי מגלמת את ז'אסטין, שבילדותה הייתה עדה לרצח אכזרי של הוריה על-ידי פסיכופת. אחרי 25 שנה, כשהרוצח משתחרר מהכלא, ז'אסטין - הנמצאת בחודש התשיעי להריונה - חוששת לחייה ולחיי עוברה, ובצדק: הפסיכופת משלים פערים ועוקב אחריה, מחכה להזדמנות לסגור מעגל משפחתי. כמו בסרט, כך גם במציאות, ז'אסטין המקורית נשארה בחיים, ובונאמי נפגשה עמה אחרי שלב הפוסט-פרודקשן.

בראיון לתרבות "גלובס" בונאמי משחזרת: "פגשתי אותה אחרי שהסרט היה מוכן. היינו עצבניים כשהראינו לה את הסרט, כי זה מאוד טראומתי עבורה. היא אמרה שהסרט היה מאוד קרוב לסיפור שלה".

למה לא נפגשת איתה לפני כן?

"טוב שלא פגשתי אותה לפני כן, כי הייתי חייבת ליצור דמות שאינה העתק".

בונאמי מוסיפה ש"בשבילי זה מיוחד להראות את הצד של המשפחות של הנרצח, שבדרך-כלל מתעלמים מהן בסרטים. בדרך-כלל הדגש הוא על הרוצח, לא על המשפחות של הקורבנות".

בונאמי הגיעה בשבוע שעבר לישראל כחלק ממשלחת של אנשי קולנוע צרפתים, שחקנים ובימאים בעיקר, במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי, שמתקיים בישראל זו השנה החמישית. המשלחת אמורה להוות מעין טעימת היכרות עם נציגי הדור החדש של הקולנוע הצרפתי ועם סרטיהם החדשים. בונאמי היא הנציגה היחידה במשלחת ששני סרטים בהשתתפותה מציגים בפסטיבל: "פריז", סרטו החדש של סדריק קלאפיש, וכאמור "MR 73", אולי הסרט הטוב בפסטיבל, ואחד הסרטים הטובים שנוצרו בשנים האחרונות בצרפת, בו היא מופיעה בתפקיד ראשי לצד דניאל אוטיי.

השתתפותה בשני סרטים חדשים שעולים במקביל איננה מקרית. בונאמי נחשבת לאחת השחקניות האיכותיות בקולנוע הצרפתי, ומכיוון שכך היא מוצאת עצמה עסוקה רוב הזמן. לדבריה, היא משתתפת לפחות בסרט אחד בשנה. הביקור בישראל הוא עבורה הפוגה מעבודה על סרט חדש אשר מצטלם בימים אלה.

בונאמי מצטנעת: "אני לא כוכבת-על. אני לא אנג'לינה ג'ולי. יש לי את ההזדמנות להתפרנס ממשחק, לעומת שחקנים שנאלצים במקביל למלצר. אני לא, לי יש מזל".

ב-1995 שיחקה בונאמי לצדה של גווינת' פלאטרו בסרט "ג'נטלמן בפריז", אך תחושת הזוהר לא הטביעה בה את חותמה. בונאמי: "אין לי חלום לשחק בהוליווד. מעניין אותי לא פחות לשחק בסרט ישראלי. אני מעוניינת לשחק בכל סרט שהוא טוב. אם יום אחד זה יקרה - קריירה בהוליווד - אז זה פשוט יקרה".

מה ההסבר שלך לכך שהקולנוע הצרפתי המפואר ירד מגדולתו בעשורים האחרונים?

"הזמנים השתנו. בכל העולם זה השתנה, לא רק בצרפת, בגלל דרכי המימון לסרטים. תחנות הטלוויזיה הן שנותנות את רוב הכסף להפקה, הן משלמות הרבה כסף, ובגלל זה אי אפשר להתפרע. לא שהמפיקים הם אלה שמחליטים איזה סרטים ליצור, ויכולים לעשות מה שהם רוצים, אלא תחנות הטלוויזיה הן אלו שמזמינות סרטים שיתאימו לפורמט טלוויזיוני. הקולנוע כמדיום הוא משני. זה מאוד מסובך לעשות סרט בלי ערוץ טלוויזיה. המזל הוא שיש בצרפת אנשים שמנסים להילחם נגד השיטה הזו".

כשחקנית, במיוחד כמי שמחפשת תפקידי אופי, זה לא מקומם?

"אני בכל זאת מרגישה שהקולנוע הצרפתי כן קיים, יש לו נוכחות, יש לו מה להגיד. בשנות ה-50 היינו טובים בפילם נואר, ואחר-כך בימאים לא הצליחו לעשות את זה. והנה, בסרט 'MR 73', הבמאי אוליבייר מרשל, שסרטו הקודם 'תחנת משטרה 36' היה להיט גדול בצרפת, הצליח להחזיר לקולנוע את הפילם נואר. הוא אף חידש את הז'אנר".

במה מתבטא החידוש?

"זה מותחן שעוסק באנשים רגישים. הסרט מאוד עמוק וקודר. מאוד עוצמתי, אמוציונלי. מרשל הוא שוטר לשעבר, כך שהוא מכיר מקרוב את כל הסיפורים. הוא לקח את כל הסיפורים הקטנים, כל מה שהוא הכיר מהעבודה שלו, איך שהוא רואה את המשטרה, והרכיב סיפור אחד. הוא איש מאוד רגיש, וזה סרט מאוד רגיש. כבר מן ההתחלה אהבתי את הסרט, כי התסריט היה כתוב מעולה. שיחקתי ממש מהלב".