פעילי ימין הודו בחסימת כביש; ביהמ"ש ביטל את האישום כי הופלו לעומת נאשמים אחרים

במאי 2005 התאספו 4 הנאשמים בצומת קציר, יחד עם עוד כ-40 איש, וחסמו את הכביש במחאה על תוכנית ההתנתקות. גם לאחר שמפקד תחנת עירון הודיע בכריזה שמדובר בהתקהלות אסורה, הם סירבו לפנות את הכביש עד שפונו בידי המשטרה. הארבעה, נעדרי עבר פלילי, הואשמו בהתקהלות אסורה, הכשלת שוטר ושימוש בדרך שלא כדין.

באמצעות עו"ד נפתלי ורצברגר הם טענו להגנה מן הצדק. לדבריהם, בקשתם לעיכוב הליכים נדחתה ע"י היועמ"ש, למרות שבקשה זהה שהגישו מפגינים אחרים באותו אירוע, שהואשמו בכתב אישום נפרד, התקבלה. "מדובר באירוע זהה ובאישומים זהים ואין נסיבות אישיות שיש בהן כדי להצדיק אבחנה בין שני כתבי האישום".

המדינה טענה כי שלושה מהנאשמים סירבו תחילה להזדהות, וכי שניים מהם הודו בבית המשפט ומשפטם עומד להסתיים בהחלטה שלא להרשיעם ולהטיל עליהם עבודות לתועלת הציבור. לכן, ביטול האישום נגד שני האחרים יביא לעיוות הצדק והשוויון בין הארבעה.

הטיית חסד

השופט משה גינות ציין כי בהלכת בורוביץ (פרשת קרטל הביטוח) ציין בית המשפט העליון כי "ייתכנו מקרים בהם גם כאשר התביעה פעלה בתום-לב, בכל זאת ייקבע שמדובר בחריגה ממתחם הסבירות המצדיקה התערבות בית המשפט - אם כי (מצב) כזה יהיה נדיר ביותר".

הוא קבע כי 3 תנאי הלכת בורוביץ להוכחת טענת הגנה מן הצדק מתקיימים. ראשית, "אינני רואה כי ההבדלים בין כתבי האישום, בגינם דחה היועמ"ש את בקשת הנאשמים, מצדיקים אבחנה מעין זו".

שנית, הפגמים בהחלטה פוגעים בחריפות בתחושת הצדק וההגינות. "מדובר במעידה חד-פעמית של הנאשמים, על רקע מצוקת אותם ימים קשים. הפגיעה בנאשמים ובזכויותיהם בעקבות פעולת הרשות, אף אם נעשתה בתום-לב, חמורה יותר (מהאינטרס להעמידם לדין) ועל כן יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיהם", קבע.

שלישית, "לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום". לכן, הסיק, "מדובר למעשה בהטיית חסד לנאשמים אחרים בהשוואה לנאשמים שבפניי, הקשורים לאותו מעשה פלילי, ויש בכך כדי לפגוע בעיקרון השוויון של החוק כלפי המפגינים באותה הפגנה". הוא התיר לשניים מהנאשמים לחזור בהם מהודאתם וביטל את כתב האישום. (ת.פ. 2040/05).