פרופ' ברנע: ההסכמים בין ישראל פרי ללקוחות הפנסיה הגרמנית היטיבו עימם

פרי, שעירער לעליון על הרשעתו בגניבת 320 מיליון מארק גרמני ועל גזר הדין ששלח אותו ל-12 שנות מאסר בפועל, מבקש לצרף את חוות-הדעת של הכלכלן אמיר ברנע במסגרת הערעור

הכרעת הדין המרשיעה של עו"ד ישראל פרי בפרשת הפנסיה הגרמנית מתעלמת מכך, שמבחינה כלכלית ההסכמים בין פרי לבין לקוחותיו היו הוגנים ואף היטיבו עימם. כך קובע הכלכלן הבכיר, פרופ' אמיר ברנע, בחוות-דעת שהגיש פרי לבית המשפט העליון והגיעה לידי "גלובס".

פרי עירער על הרשעתו בגניבת 320 מיליון מארק גרמני ועל גזר הדין ששלח אותו ל-12 שנות מאסר בפועל (ושביצועו עוכב). באמצעות עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט וישראל וולנרמן הוא טוען בערעור, כי הוא הורשע בגניבת כספם של 9,000 לקוחות, למרות שאיש מהם לא התלונן שכספו נגנב ולמרות שלא הוכח שהם לא הסכימו להעביר אליו את הכסף.

כן טען כי בית הדין לחוזים אחידים אישר את ההסכמים שלו עם הלקוחות וקבע שחיובי הפרמיות היו סבירים ובלתי מקפחים, וכי הם משקפים באופן נאות את הסיכון הביטוחי שפרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ישראל-מערב גרמניה (באמצעותו פעל) נטלו על עצמם.

כעת מבקש פרי מהעליון להתיר לו לצרף את חוות-הדעת של פרופ' ברנע, הקובעת אף היא שהפרמיות שנגבו משקפות את הסיכון שנטל, כלומר שפרי לא גנב כספים מלקוחותיו.

"הוגנת וכלכלית"

ברנע, שהסתייע באקטואר יצחק בלס, שייעץ לפרי בעת בניית תוכנית הפנסיה הגרמנית, טוען כי הכרעת הדין מתמקדת רק בתקינות הדרך בה נקבע החיוב מראש בגין פרמיות ביטוח החיים, אולם היא "נעדרת התייחסות כלכלית שהיא חיונית להבנת הצורך בחיוב מראש, שנגזר ממבנה עסקה מורכב ולא שגרתי".

המבנה המורכב, לפי ברנע, נובע מהמגבלות המוסדיות והשיווקיות שהוטלו על הליך מימוש הפנסיה ומהעובדה שרוב הלקוחות בחרו במסלול פנסיה בלא השקעה עצמית (אלא תוך קבלת אשראי לתשלום הפרמיות). "המבנה המיוחד יוצר מציאות לא שגרתית עם תוצאות העשויות, במבט לא מעמיק, להיראות בלתי סבירות", טוען ברנע.

לדבריו, בית המשפט הסתמך על מראה אי-הסבירות כהוכחה שללקוחות נגרם נזק, למרות שהעסקה מול הלקוחות היתה הוגנת וכלכלית. "לא מצאתי בהכרעת הדין בחינה כלכלית מפורטת של ההסכמים בין היזמים ללקוחות". לדעתו, "חיוב הלקוחות בהוצאות מראש היה סביר והוגן", בין היתר לאור סיכון האשראי שנטלו על עצמם היזמים.

גם תמחור התוכנית היה סביר והוגן, לפי ברנע. לדבריו, לכאורה חיוב הלקוח מראש בדמי ביטוח העולים על הסכום המבוטח נראה אבסורדי. ואולם, הוא מוסיף, גם שחרור מלא של הלקוח מכל תשלום, כולל פרמיית ביטוח, אינו שגרתי. כשהחיוב בפרמיה מראש נשען כולו על תקבולי הפנסיה, מדובר באפשרות ריאלית, מה גם שגיל המצטרפים היה גבוה וחלקם היו במצב בריאות בעייתי.

סכום וירטואלי

ברנע סבור כי בית המשפט שגה כשהגדיר את כל הסכום בו חויב הלקוח מראש בדמי ביטוח כנכס בידי המחייב (פרי). "קיים פער מהותי בין סכום החיוב לבין ערכו לצורך פירעון", פער ש"מספיק כדי להסיק שלא ניתן להגדיר את כל סכום החיוב כנכס, כפי שנקבע בהכרעת הדין. בקונטקסט הזה, קשה להבין את ההרשעה בגניבה, הנובעת מחיוב הלקוחות בפרמיות מראש".

עוד טוען ברנע, כי "ההתייחסות לחיוב כולו כנכס מופקד מתעלמת מכך שמרבית הסכום הוא וירטואלי (phantom asset). איני יודע אם יש תקדים להגדרה של phantom asset כנכס מופקד בר גניבה".

ברנע מציין כי אינו יודע מדוע פרי והארגון העדיפו להסתיר את העובדה שפרמיות הביטוח שולמו לחברה בשליטתו ולא לחברת ביטוח נפרדת, אולם ברור לו שהלקוחות רק הרוויחו מכך. "האם ללקוח חברת השכרת רכב איכפת אם בוצע ביטוח חיצוני? בפועל, סופקו שירותים אקוויוולנטים לביטוח חיצוני שייתכן ואף היטיבו עימם", ציין.

ברנע מדמה זאת למצב בו סוכן הביטוח מקבל מפירמה פרמיית ביטוח ובמקום להעבירה לחברת הביטוח, הוא מפקיד בפירמה את סכום הביטוח שתקבל במקרה שייגרם נזק. אם לא נגרם נזק, הסוכן מושך מהפירמה את הסכום בחזרה. מבחינת הפירמה, קובע ברנע, אין חשיבות לשאלה אם הפרמיה הועברה לחברת הביטוח או לא. מצבה דווקא עדיף, משום שהיא אינה תלוי בהסתייגויות של חברת הביטוח או בסולבנטיות שלה.

לדעתו, סעיף הפטור המשחרר שארים במקרה פטירה מתשלום החוב אקוויוולנטי להפקדת הסכום הנזק בפירמה. אולם "הכרעת הדין אינה בוחנת את המשמעות הכלכלית של הפטור אלא רק את נוסחו המילולי ובכך היא מחטיאה את בחינת הוגנות העסקה מנקודת ראות הלקוחות".

סעיף הפטור, לפיו ההלוואות נחשבות כמסולקות בעת פטירה, סבור ברנע, עדיף מבחינת הלקוח על סעיף ביטוח חיים בחוזה ביטוח סטנדרטי, לפיו תסלק חברת הביטוח את יתרת האשראי במקרה פטירה. זאת, משום שהראשון אינו תלוי בגורמי הפטירה או בסולבנטיות של מי מהצדדים לעסקה. (ע"פ 1784/08).