דדי ואיזי בורוביץ' לא לבד: שותפות עסקית בין אחים מביאה עמה, בדרך-כלל, גם סכסוכים משפחתיים

לפעמים הסכסוך מתחיל כבר בקרב מייסדי העסק, כמו במקרה ארומה, לפעמים הוא נסב סביב הירושה, כמו במשפחת אייזנברג, ולפעמים הוא פורץ בדורות הבאים, כשלניהול מצטרפים החתנים והנכדים, כמו במקרה טמפו ; האם אפשר בכלל למנוע את התופעה?

מאז קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו - ועד ימינו, נודעים סכסוכים בין אחים בעוצמתם הרגשית העזה. כשסכסוכים כאלה קורים במשפחות עתירות ממון ונכסים, נוצרת דרמה עתירת אמוציות. כל צד משוכנע שבידיו הצדק, כל צד מגדיר את רגשותיו כ"כעס ואכזבה מזה שאחי יכול היה לעשות לי דבר כזה, אחרי כל מה שאני עשיתי בשבילו", וכל צד גם משוכנע ש"לאח שלי הכסף חשוב יותר מהיחסים איתי ומהמשפחה". כל אח גם מוכן להישבע שהוא עצמו אינו גורם הסכסוך, אלא רק הצד שמגיב מחוסר ברירה.

נושא סכסוכי האחים עלה השבוע לכותרות בסכסוך המתוקשר בין איזי ודדי בורוביץ', בעלי כנפיים , ארקיע ואל-על - לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמה על הסכום שישלם דדי לאיזי על אחזקותיו בכנפיים.

הבורוביצ'ים לא לבד. הם ממשיכים שורה ארוכה ביותר של סכסוכים בין אחים, שבין הידועים בהם התחוללו במשפחות ספרא, יוחננוף, קרסו, אייזנברג, הגיסים היורשים של טמפו - משה פודהורצר וז'ק בר, רויכמן, שרבט, ויסוצקי, זוגלובק, לובינסקי, סטימצקי, האחים שפע, בעלי רשת ארומה, וזבלדוביץ'.

ולמרות כל סכסוכי האחים הידועים בעבר, הסכסוך במשפחת בורוביץ', הוא לכאורה מפתיע, בגלל יחסי הקרבה בין התאומים. הסכסוך השתקף בשתי הודעות בלתי מתואמות לבורסה: איזי טען שדדי מכשיל את העסקה, ואילו דדי טען שהכול בסדר. האם הסכסוך ביניהם מפתיע? מומחים שהתנסו בפיצולים משפחתיים בעצמם או ייעצו לאחים מסוכסכים, אומרים שסכסוך כזה מצוי אינהרנטית בכל משפחה ששולטת ומנהלת יחד עסקים, גם אם הוא חבוי מתחת לפני השטח. הוא פשוט מחכה להזדמנות המסכסכת כדי לצאת לאור ולפגוע לא רק במשפחה, אלא גם בחברה.

התקלות בדור השלישי

איך קורה שלמרות המחירים הכבדים, הסכסוכים בין אחים בעסקים בכל זאת לא נמנעים? אחד מעורכי הדין הבכירים בישראל, שמעביר חלק לא מבוטל מזמנו בהסדרת סכסוכים בין משפחות האצולה העסקית, אומר ל"גלובס", כי המאפיין הכללי של סכסוכים משפחתיים הוא שרבים מהם מתחילים בדור השלישי, עקב ריבוי אינטרסים והקושי לשלב את כולם בעסק.

"חלק גדול מהסכסוכים גם נובע מחתנים שמצטרפים למשפחה", אומר עורך הדין. "הבעלים והנשים של האחים והאחיות, היורשים, אינם בעלי מחויבות רגשית עמוקה זה לזה כמו האחים עצמם. זה מה שקרה בסיפור לובינסקי - כי הצטרף החתן חמי אלמוג שנשוי לבת של פנחס זכאי, וכך גם בסכסוך טמפו שהיה בין הבעלים של בנותיו של מייסד טמפו, משה פודהורצר וז'ק בר. בעלים מצטרפים הם כר נוח לסכסוכים כי כל חתן מכניס רעיונות לאשתו. גם בסיפור זוגלובק היה החתן, ראובן משכית, שהפך למנהל, כשבחברה נוצר סכסוך שהביא להפרדת הבעלות במשפחה".

הוא מסכם ואומר כי "יש משפט באנגלית שאומר: 'דור ראשון מייסד, דור שני בונה ודור שלישי הורס'. הדור הראשון מתחיל עם הסבא המיתולוגי שהקים את העסק, כמו רקנאטי וקרסו וכמו במשפחת דנקנר. ואז, מגיע הדור השני ובונה. וכשמגיע הדור השלישי, לכל בן יש כבר חתנים וכלות ויש לו ילדים-נכדים. יש יותר מדי אנשים שמעורבים בסיפור, אי אפשר לשלב את כולם בניהול וחלק רוצים לממש.

"במקרים רבים אנחנו רואים שהחיכוכים מתחילים דווקא בדברים הקטנים. הקנאה היא בחוסר שוויוניות, למרות שלכולם יש הרבה כסף: למה הבן הזה משולב בעסק ואחר לא, למה הוא נוסע לחו"ל ואני עובד קשה בעסק, למה הוא נוסע באוטו כזה מפואר ואני באוטו אחר.

"במשפחת קרסו פתרו את הבעיה בכך שברגע האחרון הוציאו את החברה לניהול חיצוני, ובסוף גם הגיעו למכניזם פנימי ביניהם להסדרת היחסים בין בני המשפחה בחברה. במשפחת דנקנר, שמואל לגמרי התאדה מהעסק כשנוחי עצמו ידע לממש כשמניות התקשורת בשיא והצליח להשתלט על איי.די.בי, בהשתלטות שאפשר לכתוב עליה תסריט לסרט".

קבוצת דנקנר, שנוסדה ב-1957 והפכה אחת מקבוצות העסקים הגדולות במדינה. בסוף העשור הקודם, התגלעו במשפחה סכסוכים ומחלוקות, שאיימו ליצור קרע ונתק בין חלקיה. ב-1998 נוצר עימות על השליטה בחברות בין שמואל דנקנר, מהדור המייסד, לבין נוחי דנקנר, האישיות הדומיננטית בדור הממשיך. במסיבת עיתונאים מתוקשרת ניסו להשקיט במשהו את אותן שמועות, אך רק ארבע שנים לאחר מכן התבהרו הדברים. זה קרה בעסקת הענק, שבה הועברה השליטה בחברת המלח והכימיקלים לידי חברת ארלן, בהחזקתם אז של שניים מהמייסדים, שמואל דנקנר ואברהם דנקנר. היחידה שהביעה אז התנגדות להשלמת העסקה הייתה לאה דנקנר, והיא הסירה את התנגדותה בסופו של דבר.

בסכסוך שהתעורר בין יורשי דוד לובינסקי, התוצאה הייתה סיכום על פיצול עסקי הקבוצה. יורשי לובינסקי, משפחות זכאי ומנור, החליטו לפצל את העסקים כך שעסקי הרכב של הקבוצה ינוהלו על-ידי יצחק מנור, ועסקי הנדל"ן והשקעות נוספות ינוהלו על-ידי פנחס זכאי. באשר לבנק איגוד, הודיעו המשפחות כי האחריות הניהולית ממשיכה להיות משותפת.

יריב שפע, אחיו של סהר שפע, מבעלי ארומה, תבע אותו בתביעה אישית על 20 מיליון שקל, לאחר שהאחרון אולץ לשלם קנס כספי כיוון שכינה אישה בעת ויכוח "כתם שחור, אישה שחורה ונחותה".

בסכסוך מתוקשר אחר, שהתרחש ב-2005 בין בעלי השליטה בחברת המתכות צינומטל, נפרשה מסכת שדומה יותר למה שאירע במשפחת בורוביץ', שכן הסכסוך לא נגע לירושה אלא לעסקים המשותפים.

"המקרה של הבורוביצ'ים הוא חריג יחסית. אלה שני אחים שהולכים יחד הרבה שנים והיית מצפה שגם קונפליקט ביניהם הם יסגרו בתיאום. אבל אז אתה מוצא שתי הודעות לבורסה, שבהן איזי אומר שדדי לא עמד בהתחייבות ודדי אומר שהכול בסדר. זה אומר שהיה פה שבר שמעיד על כך שזה הרבה יותר מאי הסכמה; שמדובר במטען שהולך הרבה זמן אחורה, של אי עמידה בציפיות בין שני אחים שעברו דרך ארוכה, כולל אפילו קלאבמרקט, וזו פעם ראשונה שאתה רואה אותם מכבסים כביסה מלוכלכת בכיכר העיר".

מומחים נגד לכלוכים

אז איך בכל זאת מונעים את כיבוס הכביסה המלוכלכת בכיכרות העיר המודרניות - כלי התקשורת, ההודעות לבורסה ובתי המשפט? יש מי שהחליטו להימנע מהלכלוך על-ידי הפרדת המשפחה והעסק. במשפחות לא מעטות, בהן המבורגר (ביטוח הראל ) ופרופר (אסם ), החליטו למנוע מראש את הצרות במשפחה, באמצעות החלטה אסטרטגית שמונעת שילובם של הבנים בעסק, כך שהדור השני רק מרוויח מהבעלות בלי להיות מעורב ניהולית כלל.

יש גם מי שהצליחו ליצור פרידה עסקית הגונה, תוך שמירה על קירבה משפחתית. רעיה שטראוס, שנפרדה מאחיה מיכאל ומהמשפחה כשיצאה מהשותפות בחברת שטראוס-עלית בשנת 2004, עשתה את זה בצורה חברית מאוד, שהשאירה את בני המשפחה בקשר חם, במפגשים מלאי אהבה כבימים עברו, בהשתתפותם של בני הדור השני, השלישי והרביעי.

שטראוס משוכנעת שזה לא קרה במקרה, אלא מתוך כך ששני הצדדים ידעו בוודאות לכל אורך הדרך, שהמשפחה והקשר ביניהם חשובים בהרבה מהחברה ומהכסף. מיכאל שטראוס אומר ל"גלובס", כי הדרך בה נפרד מאחותו בחברה, כשרעיה הייתה נגד יציאתה של שטראוס לבורסה, "קשורה לחינוך מהבית ותכנון מראש של מה עלול לקרות, והיערכות לו.

"אני חושב שבין אחים מותר להתווכח, מותר לחשוב עסקית אחרת, אבל זה לא אומר שצריך לריב. חוץ מזה, טיפלנו מראש באפשרות שזה לא יקרה: היה לנו ייעוץ משפחתי כבר 20 שנה לפני כן, מאז שהתעורר ויכוח ביני לבין רעיה באמצע שנות ה-80 סתם ככה באיזו ישיבה. החלטנו להביא מומחה שהוא כמו מומחה לזוגיות, רק שהמומחיות שלו היא לחברות משפחתיות. מאז, כל התהליכים בתוך המשפחה מנוהלים בצורה מסודרת עם מומחים שאחראים על נושא המשפחה, על הסכמים והסדרים, כשהכול מאוד ברור, בהיר, מסודר ולא פחות חשוב מזה - הכול על השולחן, גם ביחס לדור השלישי והרביעי".

נאמנות נגד מאבק ירושה

אחד ממקרי הסכסוך המוכרים קשור בעיזבונו של המיליארדר שאול אייזנברג, שמת ב-1997 בגיל 76 והותיר אחריו נכסים בשווי כחצי מיליארד דולר בישראל, בסין, ביפאן, בדרום-קוריאה, בפנמה ובבריטניה. עוד בטרם הסתיימה השבעה, פרץ סכסוך בין האלמנה לאה, ארבע מבנותיה ובעלה של אחת הבנות שנפטרה, לבין בנה של לאה, ארווין אייזנברג. עותק הצוואה המקורי שהותיר אייזנברג נעלם, ונמצא רק צילום שלו, שלפיו ארווין יקבל 80% מעיזבון אביו, ואילו אמו ואחיותיו ויורשיהן יתחלקו בשארית בלבד. ארווין לא הסכים לשנות את מה שאביו קבע, והדבר גרם לקרע בינו לבין אמו ואחיותיו.

לאחר מאבק משפטי שנמשך כמעט שנתיים, הגיעו בני המשפחה לפשרה, לפיה ארבע מהבנות יקבלו כל אחת כ-5% משווי העיזבון. יתרת העיזבון חולקה כך שכ-45% ממנה קיבלו האם והבת אמלי פורמן, ואילו ארווין קיבל 55%.

כדי להימנע מסכסוכים כאלה, יוצרות היום משפחות רבות פתרון עוקף ירושה, כך שלאחר מות ההורים ילדיהם ויורשיהם לא יפתחו במלחמה וירוויחו את כספם על חשבון הרס משפחתם. הדרך היא נאמנויות, שמשפחות כמו רוקפלר, ברונפמן, הילטון, רפפורט, דלאל ואריסון מנהלות את כספן באמצעותן, כגוף זר - במקרים רבים מדובר במוסד כספי גדול בישראל או בעולם, המקבל את הנכסים ומחזיק בהם לטובת הנהנים, שהם לרוב בני משפחה של יוצר הנאמנות. לנאמנים ניתן שיקול דעת לגבי ניהול הרכוש המשפחתי.

אבל הסכסוך במשפחת זבלדוביץ', מוכיח שמכשיר הנאמנות אינו יכול למנוע לחלוטין סכסוכי ירושה. ב-2004 פרץ סכסוך ירושה קשה בין איש העסקים חיים (פויו) זבלדוביץ' לאחותו רבקה בלדגרין, על ירושת אביהם, שלמה זבלדוביץ'. האב הוריש לילדיו הון שהוערך ברבע מיליארד דולר, שאותם חילק שווה בשווה בין האחים והפקיד בנאמנויות שרשומות בליכטנשטיין ובגיברלטר. עקב כך, אפשר היה להוציא את הכספים רק לפי החלטה של הנאמנים המופקדים עליהם, כך שכשאחד האחים רצה לבצע השקעה, כדי לבצעה היה עליו לקבל את אישור הנאמנים.

בלדגרין טענה כי הנאמנים מאשרים להוציא כסף מהקרנות להשקעות, לפי בקשות של אחיה וללא תיאום עמה. מנגד טען זבלדוביץ' כי הוא קיבל עדיפות על פני אחותו בכל הקשור לכספי הירושה, ועל כן אינו מפר את תנאי הנאמנות. הסכסוך, שתואר על-ידי מקורבים כ"מלחמת עולם", הסתיים בפשרה, לפיה פוצלה הירושה. זבלדוביץ' קיבל, על-פי הערכות, 150-200 מיליון דולר מהנאמנויות, בעוד רבקה נאלצה להסתפק בקצת יותר מ-100 מיליון דולר.

תגובת שרשרת של נזקים

האם הנזק הכלכלי שנגרם לחברה עקב סכסוך בין אחים שהם בעליה, הוא בלתי נמנע? עופר ברייר, מומחה למערכות מורכבות ויועץ אסטרטגי לראשי חברות, אומר כי "מעצם טיבו של סכסוך ובעיקר כשהוא מתפרסם במדיה, הוא גורם לערעור הביטחון העצמי של הצדדים, של המערכת העסקית שהם נמצאים בתוכה, ושל כל מה שהם משפיעים עליו.

"מערכות שיש בהן הערכה עצמית נמוכה של שווי המערכת, דבר שעולה בסכסוך בין הצדדים הכרוך במחיר היציאה של אחד מהם או בהתעקשות רגשית של שניהם לבעלות או לניהול - מייצרות תגובת שרשרת של התנהגויות לא רציונליות. הן יכולות ליצור נתק שלא ניתן לצפות אותו מראש, של פגיעה במערכת עצמה כמו גם בכל המערכות המסונכרנות - של ספקים, לקוחות, חברות נלוות וכדומה.

"תגובת שרשרת כזו מייצרת נזקים גדולים. לכן, סכסוכים כאלה צריך למנוע ככל האפשר מלהגיע למדיה, מה שבלתי אפשרי בחברות ציבוריות. בנוסף, כדאי לצדדים לנקוט דרכים חכמות כדי לייצר תשתיות חלופיות לסכסוך. למשל, גורם שלישי שלוקח אחריות לסכסוך, כמו עו"ד בכיר חיצוני שלוקח על עצמו לנהל את תשתיות החברה עד לפתרון הסכסוך בין הצדדים. כך החברה משדרת יציבות למשקיעיה ולאנשיה".

סכסוכים בין אחים לא קורים רק בדבוקה הישראלית רבת האמוציות. ביולי השנה נאלצה אימפריית ההימורים של המיליארדר הסיני סטנלי הו, לדחות את הנפקתה הראשונה לציבור, בהונג-קונג, בעקבות סכסוך משפטי עם אחותו, ויני הו, שהגישה ברגע האחרון תביעה נגד ההנפקה. האחות הביאה לדחיית הנפקתה של אימפריית ההימורים SJM, שעל ניהולה מנהלים היא ואחיה קרב ממושך. ויני הו הגישה בשנים האחרונות יותר מ-30 תביעות נגד אחיה. וכן, גם להם, כמו לכל האחים, יש תמונות ילדות מאושרות, בהן הם מחובקים חזק-חזק ונראים אוהבים. אלא שבתקופת סכסוך שכזה, גם סטנלי ו-וויני הו, כמו עשרות אחים אחרים, זורקים את התמונות האלה הרחק מלבם ונלחמים כאריות, מתוך אמונה שאי אפשר אחרת, שהם נלחמים על הבית. אלא שב"בית" שלהם, יש מעכשיו מקום רק לאחד מהם.