לעקוב אחר הפצצה המתקתקת, לא לנטרל אותה

ההבנה שסגירת ה"ברזים" הכספיים יכולה להשפיע מהותית על היכולת להוציא לפועל פעולות טרור, מקבלת חיזוק באמירה של מפקד אל-קאידה באפגניסטן, מוסטפה אבו-יזיד, שהתלונן: "יש לנו מתאבדים פוטנציאלים, אך אין לנו כסף לשגר אותם". ד"ר מת'יו לוויט, מומחה ללוחמה במימון הטרור וראש התוכנית ללוחמה במימון הטרור במכון וושינגטון, שמגיע לארץ בחסות המרכז הבינתחומי, סבור שההתמקדות בנושא הכספי היא לב העניין כשרוצים לעסוק בסיכול טרור. אך הקפאת הכספים מבחינתו היא רק צעד אפקטיבי אחד, בניסיון "לייבש" את הטרור. הצעד האפקטיבי לא פחות - אם כי הקשה מאוד והפחות פופולרי - הוא לתת לכספי הטרור להמשיך לזרום לצורך איסוף מודיעין. "אלה שני כלים שונים ואנשים נוטים לבלבל בין השניים", מסביר ד"ר לוויט, "הצעד הראשון, דוגמת הקפאת קרנות, הוא לעתים מוגבל. האו"ם, למשל, מסוגלים לעשות זאת רק לגבי ארגונים או ישויות הקשורים לאל-קאידה או לטליבאן. בממשל ארצות-הברית, לעומת זאת, הרחבנו את הפעילויות, גם בתיאום עם מדינות אחרות כמו ישראל".

והוא מסביר. "מספיק שלטרוריסטים יש קושי להגיע לקרנות שלהם, זה כבר עושה הבדל גדול. כשמקפיאים, לא חשוב כמה מקפיאים, יוצרים צוואר הבקבוק. ואם מתמקדים בצוואר הבקבוק הנכון, אפשר להשיג 'אפקט אקספוננציאלי' (חסימה יעילה - ד' ב'-נ')". עוד לדבריו, "כל סוג של מידע אחר, דוגמת הקלטת שיחה, דורש בדיקת אמינות. כי כשיש מקור אנושי, צריך לאמת כל פרט. אבל, כשיש העברות כספיות, אם זה קרה, זה קרה. המידע לא משקר. הוא אומנם מידע ראשוני, אך מוצק מאוד".

"לעקוב אחר הכסף יותר אפקטיבי מודיעינית"

ד"ר לוויט סבור שהקפאת חשבונות - של קרנות, ארגונים או ישויות "צדקה" אסלאמיים - היא רק חלק מארגז הכלים העומד לרשות הלוחמה במימון הטרור, אך הדיון הציבורי נוטה להתמקד רק בזה. "כלי הרבה יותר אפקטיבי", הוא מסביר, "הוא לעקוב אחר הכסף, לאן הוא מגיע. צריך לנתח כל מקרה ולהחליט אם להקפיא את הכסף או לעקוב אחריו. הטקטיקה של לעקוב אחר הכסף הרבה יותר אפקטיבית ככלי מודיעיני, ויש לכך דוגמאות מרתקות".

אחת הדוגמאות של ד"ר לוויט לאיסוף מודיעין באמצעות מעקב אחר מסלול זרימת הכסף, קשורה לפענוח המעורבים בפיצוץ בלוני הגז בלונדון. "הרשויות ידעו כי אחד המעורבים המרכזיים בפיצוץ בלוני הגז בלונדון הוא אדם בשם אמין אל-הינדי", הוא מספר, "אך באמצעות מעקב אחר כסף וחשבונות האשראי הוא זוהה כברין ברוט (Bhrien Barot)".

ד"ר לוויט מסביר, כי המעקב אחר הכסף מאפשר להתגבר על הקושי הרב שיש באיתור המבצעים: "קל יותר לזהות מממנים, וקשה הרבה יותר לזהות את האנשים שמבצעים. המעקב אחר הכסף מאפשר לנו למעשה להגיע לאנשים שלא ידענו על קיומם קודם לכן. זאת, מפני שבפעילות טרור אין היררכיה, יש הרבה נקודות שמחוברות זו לזו והמעקב אחר הקשרים ביניהן הוא-הוא הטרור. כלומר, המעקב אחר הכסף מאפשר לזהות את טבע הקשרים שבין הטרוריסטים לשחקנים האחרים".

*ההחלטה לתת לכספי הטרור לזרום היא סיכון שמדינה יכולה לאפשר לעצמה לקחת?

"זה סיכון שאנחנו חייבים לקחת, כי הקפאת כספים גורמת לאובדן מידע חיוני שיכול לעצור התקפה. מצד שני, הבחירה לעקוב אחר הכסף למטרות מודיעין משאירה את הערוץ המימוני פתוח. כך שזה נושא רגיש מאוד. מאז שעזבתי את תפקידי כסגן תת-המזכיר לענייני מודיעין ולוחמה בטרור של משרד האוצר האמריקני, לחץ הדם שלי השתפר מאוד. להיות בתפקיד ממשלתי שעוסק בענייני 'קאונטר טרוריזים', זה כמו להיות שוער כדורגל. במרבית תחומי העיסוק אם יש לך רקורד מקצועי של 99% הצלחות זה נפלא. בתחום ה'קאונטר טרוריזם', 99% הצלחה זה כישלון, כי מספיקה התקפה אחת שמצליחה. זה מאוד מלחיץ".

"אם לא אגודות הצדקה האור האדום היה נדלק"

כיום יש לא מעט ארגונים, כמו החמאס והחיזבאללה, שמעורים בחיים הפוליטיים והצליחו למסד את מימון פעילויות הטרור שלהם, בין היתר באמצעות "אגודות צדקה". לשאלה, איך השיטה הזו הצליחה להתמסד כל-כך בקלות, משיב ד"ר לוויט: "היו הרבה ניסיונות לשכנע את האירופים להכיר בחיזבאללה כארגון טרור והם עדיין נמשכים, בדיוק כמו שעשינו לגבי החמאס. במשך שנים רבות, האיחוד האירופי החשיב רק את יורי הקאסם לטרוריסטים ולא את כל ארגון החמאס, בשעה שהוא זה שהעביר את הכסף דרך 'אגודות צדקה'.

"אם לא היה מדובר באגודות צדקה האור האדום, שאומר שמשהו פה לא בסדר, היה נדלק מהר מאוד. שכן, זה מוזר שכסף שעובר רק מ-א' ל-ב' ולא בחזרה מ-ב' ל-א'; או שכסף משולם בצ'ק; או העברת מזומנים לאזורי קונפליקט. כל אלה, כשלא מדובר בארגוני צדקה, מדליקים נורות אדומות. אך בצדקה הכסף תמיד הולך רק לצד אחד: לאזורי קונפליקט, במזומן, בהעברה בנקאית - כך שהרבה יותר קשה לעקוב אחריו ולדעת איך הוא מושקע".

ד"ר לוויט טוען כי בשל הקושי לעקוב אחר השימוש בכספי "אגודות צדקה", הן כל-כך מועדות לניצול. "צדקה זה ערך מרכזי מאוד בכל הדתות: האסלאמית, היהודית, הנוצרית", הוא מסביר, "תרבויות המערב בכללותן משתמשות בו לפתרון קונפליקטים, ועל כן הוא כל-כך מועד לניצול. וכאן בדיוק נמצא המתח הגדול, כי מצד אחד יש עניין רב לקדם פעילויות צדקה, אך מן הצד השני אנחנו לא יכולים לתת לו להיות מנוצל לרעה, שכן מדובר במטרה נעה".

"אחריות ארגוני הצדקה, כמו בעולם העסקי"

ד"ר לוויט, שצפוי להשתתף מחר (ב') בכנס המרכז הבינתחומי השנתי בנושא הטרור הגלובלי של המכון למדיניות נגד טרור, סבור שחל שינוי במדיניות העברת הכספים של מדינות המזרח התיכון לארגוני טרור, חוץ מאיראן שתומכת בהם בצורה מובהקת. "היו בעבר מדינות שמסרו כסף", אומר ד"ר לוויט, "אך היום זאת לא הסיטואציה בדרך-כלל, כמובן עם חריגה גדולה לגבי איראן. מדינות אחדות במפרץ טובות מאחרות, רבות מהן נוקטות זהירות בהעברת כספים לאל-קאידה אבל לא כך לגבי החמאס. קטר, למשל, נתנה הרבה מאוד כסף לחמאס. לטענתם, הוא זה ששולט בעזה, האוכלוסיה שהוא אחראי עליה במצוקה, ולכן צריך לסייע לו".

*איזו דרך יש לתורמים תמימים לדעת שכספם לא הולך למימון טרור?

"בארצות-הברית הוצאו הנחיות של משרד האוצר לעודד דיאלוג, לא רק בין מגזר הצדקה לממשל אלא גם בין אגודת הצדקה לבין עצמן - לדון בעניין ולהעמיד לעצמן סטנדרטים".

*יש משהו מחייב יותר?

"יש חקיקה, אך גם ישנם תורמים שאומרים: 'אם נתרום למקור עוין, תתבעו אותנו. אבל איך אנחנו יכולים לדעת?'. התשובה היא, שהממשל הוא לא בפוזיציה שיכולה לאפשר לו לפרסם רשימה לבנה, זאת צריכה להיות האחריות של ארגוני ההצדקה לעשות 'פרופר דה-לגיטימציה', בדיוק כמו בעולם העסקי. אולי עדיין יהיו טעויות, אבל צריך לפחות לעשות את המאמץ המיטבי. לממשל אין כל כוונה לתבוע אנשים שבטעות נתנו כסף לארגון טרור, הם בעצמם קורבן להונאה". *