ואלה תולדות - עיתון "גלובס" חוגג 25 שנה

מהיום ש"גלובס" נולד - היישר לתוך סערת פרשת ויסות המניות - אנחנו מלווים את הזמנים המעניינים של הכלכלה הישראלית והעולמית: מההלאמה של הבנקים בישראל ועד להלאמה של הבנקים בארה"ב ; להלן מדגם של חמישה סיפורים שסוקרו ב"גלובס" שרלבנטיים גם להיום

17 באוקטובר 1983 / ויסות המניות

משבר אמון

לפני 25 שנה הפסקתי להאמין לבנקאים "גדולים". מועד מדויק: 6 באוקטובר 1983. באותו שבוע קלטתי סופית, ש"מנהיגים" אינם רק חמקמקים ופטפטנים, אלא אנשים קטנים שמובלים על-ידי אינטרס וכבוד. התגלה לי שפקידים "בכירים", דעתניים מלומדים, הם מניפולאטורים שעסוקים בלרצות את הבוסים-השרים, כי זה כדאי להם; שמערכת האכיפה, ברמות הגבוהות שלה, לא עובדת, שבקלות אפשר להניע אותה לטובת או לרעת אינטרסים; שוועדות חקירה ממלכתיות הן דרכם של פוליטיקאים ואשמים להשכיח את חומרת המצב עד יעבור זעם העם; שאף אחד, חוץ מחברי הוועדה, לא התכוון ולא מתכוון לעשות משהו עם המסקנות וההמלצות.

אבל הדבר הכי חשוב שנטמע אז ומתחזק מאז, הוא דווקא אופטימי: מספיק צדיק אחד בסדום. אחד שיוביל כמה בודדים, טובים, מסורים, עיקשים, כדי להביא שינוי. כדי שיהיה בסדר. רק שזה לוקח המון-המון זמן. חיים שלמים.

את הטיפול באחריות על התמוטטות הבנקים הוביל נגיד בנק ישראל דאז מיכאל ברונו ז"ל. הוא עבד בגיבוי חברי ועדת החקירה שופט העליון ד"ר משה בייסקי ז"ל, פרופ מרשל סרנת ז"ל, השופט ורדימוס זיילר, פרופ' זאב הירש ופרופ' דניאל פרידמן, מיודענו שר המשפטים המושמץ דהיום. אל ברונו הצטרף לימים מבקר המדינה דאז יצחק טוניק, וגם משה לדור (היום פרקליט המדינה) שהוביל את התביעה במשפט הבנקאים, וגם פרופ' אמיר ברנע שסייע לצוות החקירה של המשטרה בראשו עמד אז רו"ח בועז יפעת.

זה היה בניגוד לכל הסיכויים. אפשר לומר שלא היה סיכוי שמישהו יידרש לקחת אחריות. הסיפור כולו - האחריות, השחיתות והמרמה - היה צפוי להיקבר תחת הררי האינטרסים.

וכך זה קרה - אוקטובר 1983, הבנקים מתמוטטים. ועדת החקירה הוקמה בינואר 1985, רק אחרי לחץ של מבקר המדינה טוניק שקבע כי מדובר ב"הרפתקה פיננסית עד כדי איבוד שליטה". המסקנות הוגשו באפריל 1986. מסקנות חד-משמעיות על אחריות אישית פלילית של ראשי הבנקים ומסקנות מבניות מהפכניות.

ואז התחילה סחבת מכוונת ברמה הגבוהה והמשוכללת. בין היתר, מונה, במתכוון או שלא במתכוון, בהשפעת מקורבי הבנקאים הבכירים, יועץ משפטי לממשלה שהיה סיכוי שימצא את הדרך לחסום את החקירה ואת הלחץ הציבורי. היועץ המשפטי דאז יוסף חריש חקר ומצא ש"אין עניין לציבור" בהעמדה לדין בפרשה זו. שעלתה למשלמי המסים בשיתוק שוק ההון למשך ארבע-חמש שנים, ובסכום של כ-10 מיליארד דולר, וגם הותירה אחריה כמה בנקאים סורחים ומדושני כסף.

בסופו של דבר, בצעד תקדימי, כשהוא מגובה בחוות דעת של הנגיד ברונו, כפה בג"ץ, בסיוע של המשנה לנשיא דאז אהרון ברק, על היועץ להגיש כתב אישום.

וכך, ברגע האחרון, ביום האחרון של שנת 1990, שבע שנים לאחר הנפילה, הוגשו כתבי אישום נגד 22 מנהלים בכירים בארבע הבנקים שהתמוטטו ורואי החשבון שלהם. שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים מרים נאור מצאה אותם אשמים. היום היא בעליון.

פרופ' מרשל סרנת ז"ל, פילוסוף התוכנית, חיכה יותר מ-20 שנה עד שייושמו ההמלצות המבניות, כשבראשן חובת ההפרדה בין הבנקים לבין קופות הגמל וקרנות הנאמנות, שם כך התברר עשו הבנקאים בכספי הציבור כבשלהם. לרפורמה הזאת בשוק ההון קוראים "רפורמת בכר".

ולא נותר אלא לצטט משפט קטן אחד מתוך אלפי עמודי העדויות, אותו ציטטה השופטת נאור בפסק הדין. עדות מי שהיה באותה עת מנכ"ל בנק הפועלים: "בתקופת עבודתי באוצר סברתי כי הבנקים הם מעין סניף של המדינה. בבואי לבנק הפועלים נדהמתי לגלות כי התפיסה בבנקים היא אחרת, וכי המדינה היא סניף שלהם".

עברו 25 שנה, המצב הזה מתחיל להשתנות. אני אופטימית.

12-11 ביולי 1996 / משבר קופות הגמל

חיזוק החיסכון הפנסיוני

פדיונות של קופות גמל אינה המצאה של המשבר הנוכחי. כבר בקיץ 1996 ניסה עמישראל לפדות את החסכונות שלו בקופות בעקבות תשואות שליליות ובכך נוצר משבר פיננסי לא פשוט, שהכריח את בנק ישראל להתערב בנעשה בשוק ההון.

"צריך לזכור שזה אחרי שנתיים-שלוש, שבהן התשואות על קופות הגמל היו או שליליות או מאוד נמוכות, ב-1994 היה משבר מניות גדול מאוד בתחילת השנה ואחר כך ב-1996-1995", מסביר מי שהיה מנכ"ל משרד האוצר, דוד ברודט, "העמיתים בקופות הגמל ראו תשואות שליליות וראו שהתשואה נמוכה והחלו לפדות את אותן קופות שהיו נזילות. בערך חצי מהנכסים בקופות הגמל היו נזילות, דהיינו היו מעל 15 שנה, שזה היה הכלל באותן שנים".

* מה היה יותר אטרקטיבי?

"מה המשקיעים חשבו בדיוק אני לא יודע. אולי חשבו ללכת למט"ח, שאולי היה קצת יותר אטרקטיבי. אולי חלק גדול מהם הלך לפק"מים. אני מעריך שבתקופה הזאת, שיעור התשואה על הפק"מים היה בסביבות 13%-15% נומינלי, ואולי אפילו טיפה יותר כי זה ביטא את שערי הריבית הגבוהים שהיו באותה שנה על ידי בנק ישראל. הפק"מים השונים או אפילו המק"מים, שהיו באותה תקופה יותר אטרקטיביים, או לפחות נראו יותר אטרקטיביים לציבור מאשר להחזיק את זה בקופת גמל שכבר לא נותנת תשואה טובה זה שנתיים-שלוש".

* אתם יושבים באוצר, רואים את הדברים האלה קורים ומתעורר חשש ממשי. אנשים פשוט פדו ולא היו קונים לנכסים.

"ברור שאין קנייה מקבילה, לפחות לא בהיקפים גדולים ויש ירידה במחירים. אני מדגיש שמדובר על אג"ח ממשלתיות. רוב הנכסים של קופות הגמל באותן שנים היו אג"ח ממשלתיות. ברור שהממשלה, ואני מדבר כרגע כמנכ"ל משרד האוצר, יש אינטרס להגן על אג"ח שתהיה ספינת הדגל של החוב הממשלתי. לכן בתנאים האלה עלה הרעיון לפרוס רשת ביטחון, דהיינו שהמערכת תקנה אג"ח בשיעור תשואה וקצת נייצב את שוק אג"ח משום שיש לנו אחריות. לממשלה, למשרד האוצר, יש אחריות לאג"ח שאנחנו מנפיקים וברור שאם לא נשמור על מחיריהם, לא יקנו בעתיד אג"ח ממשלתיות וזה היה מכשיר מימון חשוב מאוד לגירעון שהיה לממשלה".

* הפריסה הקטינה בסופו של דבר את העלות מהמצופה.

"אני לא אחבר את המספרים, אבל כמה מיליארדים בודדים. צריך לזכור שבנק ישראל ממילא היה קונה איגרות חוב בשוק. כך שלבנק ישראל בסופו של דבר היתה מטרה שיהיה לו מלאי איגרות חוב מסוגים שונים וזה גם שירת לו את המטרה. המשבר חלף די מהר. לא משבר ארוך טווח. אולי הוא לקח יותר זמן עד שקיבלו בסוף את ההחלטות.

* מה אנחנו יכולים לקחת למה שעובר עלינו היום?

"לדעתי המשבר לא דומה וכן דומה. זה דומה במובן הזה שהכלי הזה של קופות הגמל הוא כלי בעייתי. משום שהוא משמש שתי פונקציות - גם חיסכון וגם פרישה. מה לא דומה - היום הקופות כבר לא מבוססות על איגרות חוב של המדינה. אם זה היה כך, הייתי אומר מיד לעשות מהלך דומה למה שהמדינה עשתה לפני 12 שנה. היום זה בחלקו זה איגרות חוב של המדינה ובחלקו של קונצרנים ולכן ההתייחסות לא דומה, אם כי זה לא אומר שלא צריך לעשות מעשים.

"בתנאים האלה הייתי עושה רשת לא במונחים של גביית איגרות חוב של הממשלה בלבד, אלא הייתי בא ואומר אני מוכן".

31 במאי-1 ביוני 2000 / עסקת כרומטיס-לוסנט

הכל היה פיקציה

בסוף אוגוסט 2001 סגרה חברת כרומטיס את שעריה ובכך נסתם הגולל על אחד מהסיפורים הכלכליים הגדולים ביותר שידעה ישראל. לוסנט האמריקנית רכשה בסוף מאי 2000 את כרומטיס הישראלית בעסקה של החלפת מניות לפי שווי של 4.8 מיליארד דולר. ב-2001 כבר היינו עמוק במה שנקרא "התפוצצות בועת ההיי-טק, החברה הישראלית נסגרה והבעלים וגם העובדים ראו את שווי מניותיהם ואופציותיהם מתפוגג.

"זה אחד הכישלונות המוצלחים ביותר שהיו כאן", אמר ל"גלובס" לפני חמש שנים אראל מרגלית, מקים קרן ההון סיכון JVP, שכרומטיס הייתה חברת דגל בפורטפוליו באותן שנים, ושהייתה שהילתה מורווחת על הנייר בכ-700 מיליון דולר בימי עסקת כרומטיס-לוסנט. "כשההצלחה היא כל-כך גדולה ואחר-כך מגיעה כזו התמוטטות בשוק, מישהו צריך לשלם את המחיר - ואנחנו היינו בין אלה. התעשייה היתה אז בתקופה של ירידה מימי זוהרה, וכרומטיס היתה הכתר של ימי הזוהר. מה שקרה בינה לבין לוסנט היה קשה, ואנחנו היינו שם באמצע, כמשקיע מוביל".

אורני פטרושקה, שהיה ממקימי כרומטיס אמר ב"ידיעות אחרונות" בינואר 2004, כי "זו היתה תקופת האופוריה של ההיי-טק, לכן זה לא הפתיע. ידענו שאנחנו בליגה של חברות הסטארט-אפ הטובות, ושאנחנו יכולים לעשות משהו בסדר הגודל הזה. חיינו במציאות הזאת ופתאום זה נראה הפוך, שאם לא תעשה את זה אתה נפל, ולא שאם תעשה את זה אתה גיבור. היתה תחושה של הקלה, לא של אופוריה. להפך, בהתחלה נבהלתי ואמרתי 'לא רוצה לדבר עם אף אחד'".

הלקח לדבריו, היה ש"לכרומטיס היה מוצר טוב, מוצר שעבד ונמכר, אבל הערך האמיתי שאליו הגיעה החברה נבע מבועת ההיי-טק, ולא יכולתי שלא להגיע למסקנה שבעצם התדמית שלי, המבוססת על מכירת כרומטיס, היא גם בועה. לא אני גרמתי לבועה הזו, אלה היו החוקים באותה תקופה... הכול היה פיקציה... הלקח שנלמד על-ידי כל כך הרבה אנשים לא ייתן לזה לקרות שוב. התמזל מזלי ויצא לי לשחק ולהצליח. זו הדמות שנחרתה ולא תמיד נוח לי עם זה".

3 באפריל 1992 / הסנה לקראת קריסה

שינו את החוקים

הסנה היתה חברת ביטוח הגדולה בישראל בשנות ה-80 והחזיקה בכ-50% משוק הביטוח בישראל. בשלב מסוים הסתבכה החברה בעסקי ביטוח משנה בחו"ל ונכנסה לקשיים. בעקבות סכסוך עם חברת הביטוח מבטח שמיר התבקש פרופ' נסים ארניה לכתוב דו"ח על מצבה של הסנה, ממנו עלו כי החברה מנהלת תרגילים חשבונאיים שמסכנים את החברה ואת כספי המבוטחים. את הבעיות הקשות בחברה חשף "גלובס" באפריל 1992.

בהמשך החברה קרסה ומונה לה מנהל מורשה, עו"ד דב ויסגלס, שגילה אי-סדרים בחברה: הקטנה מכוונת של התחייבויות שבוצעה על-ידי האקטואר הראשי של חברה, רן שפר. "דיווחנו עליה למשטרה שפתחה בחקירה, שהביאה בסופו של דבר להעמדה לדין שלו ושל המנכ"ל מיכל מילר. השניים אף ריצו עונשי מאסר", מספר ויסגלס.

ויסגלס הגיע לחברה לאחר שהבעלים שלה, בנק הפועלים וחברת כבלים של האחים עופר, סירבו להזרים הון עקב סכסוך ביניהם. "מלכתחילה מטרת המינוי שלי היתה מוגבלת לעסקה של העברת כל ביטוחי הפרט של הסנה לחברות מגדל וכלל, שהסכימו לרכוש את הפעילות הזאת.

"לאחר שביצעתי את העסקה, גילינו שיהיה לנו די כסף לפרוע לכל הנושים האחרים חלק מהותי מאוד מההתחייבויות. לכן התקבלה החלטה, באישור המפקח על הביטוח, להמשיך בניהול של מנהל מורשה ולא לפרק אותה. 100% מהנושים קיבלו את הכספים שלהם, כולל הצמדה".

* איזה לקחים הפקנו מהפרשה?

"הלקח העיקרי שהוסק הוא שאי-אפשר לתת לרכוש שליטה בחברת ביטוח, אלא לאדם או לתאגיד המוכן לקבל על עצמו ערבות בלתי מוגבלת להתחייבויות ההוניות של אותה חברה.

"בנוסף, כשהחלטנו לפרק את החברה בצורה של חיסול תוך ניהול מורשה, כמו צ'פטר 11, לא עמדה לרשותנו שום מסגרת חוקית, ופה הצלחנו באמצעות החלטות של ביהמ"ש המחוזי - השופט אליהו וינוגרד, שנתן לנו הגנה מלאה מפני הנושים ואפשר לנו לבצע את התוכנית.

"בטווח הארוך יותר יזמנו תיקון יסודי בחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, שיצר רפורמה בניהול חברות ביטוח במשבר. יצר לנו מעין צ'פטר 11 לחברות ביטוח, ושם אנחנו חייבם תודה לח"כים דאז והיום, גדליה גל וג'ומס אורון".

8-7 במאי 2006 / עסקת ישקר-ברקשייר האת'אוויי

הסטודנט של וורן

וורן באפט הפך לשם מוכר בכל בית בישראל, כשבמאי 2006 חברת ברקשייר האת'אוויי, שהוא עומד בראשה, רכשה את ישקר הישראלית, היהלום בכתר התעשייה הישראלית, בסכום של כ-5 מיליארד דולר. אז חששנו שזרם הדולרים יגרום לנפילה בשער המטבע האמריקני, שנסחר ברמה של 4.4 שקלים. נוסטלגיה.

בשיחה עם איתן ורטהיימר, יו"ר ישקר, הוא נשמע אופטימי. כך הוא מסכם את השנתיים שחלפו מאז הרכישה "זה נראה טוב פה ושם, כולם מבסוטים. ישראל קיבלה חשיפה מדהימה. כולם מרוצים ואנחנו מתרחבים, כמו העסקה לרכישת טונגאלוי, שהיא בעלת חשיבות אסטרטגית להשתלבות ביפן ובמזרח הרחוק".

* האם היו שינויים בשנתיים האלה?

"רק גדלנו וגדלנו. הניהול נשאר כפי שהיה, בדיוק כפי שרצינו".

* האם הייתם עושים משהו שונה בעסקה לאור מה שלמדתם?

"היינו עושים אותה יותר מוקדם".

* האם יש משהו שנחרט אצלך מכל החוויה?

"כל הפעילות. קיבלתי את המורה הכי מיוחד בעולם. באפט הוא לגבי 'מורה', ואני סטודנט".

* איך תושפעו מהמצב הכלכלי שבפתח?

"אנחנו מתעסקים בברזל אמיתי ובלקוחות אמיתיים, לפי תוכניות ארוכות טווח. הבעיות בניירות אינן מענייננו. יכול להיות שנראה ירידות של ביקושים אצל הלקוחות ובקצבים, אבל כבר ראינו מקרים כאלה. נכון שלא ראינו ירידה כה חדה בניירות, אבל אנחנו צריכים לעבוד בכל מזג אוויר ועם חיוך".

* אנשים ייפגעו. האם אתה רואה מקום להתערבות?

"מי שצעיר עוד יכול לתקן, אבל מי שעומד לפני או בפנסיה נמצא במצב מפחיד. לא יכול להיות שאנשים שחסכו כל החיים ייפגעו. מבחינה חברתית יש לנו אחריות לכולם".