עלה ירוק, ישראל חזקה, הבית היהודי, אור, התנועה הירוקה, הירוקים, מרצ החדשה, צומת המתחדשת, והיד עוד נטויה. פחות מחודשיים לבחירות - נקודת הזמן שבה יצאה לדרך מפלגת הגמלאים, מי שהייתה להפתעה של בחירות 2006 וזינקה מאפס אחוז ציפיות לשבעה מנדטים - והמועמדות להיות מפלגת הבועה החדשה ממהרות להסתדר בתור.
מי ישכח את הזינוק המטאורי של שינוי, מפלגה שקיבלה 15 מנדטים בבחירות 2003 ושנעלמה בבחירות שלאחריהן, או את "רפול ושבעת הגמדים" של צומת בשנות ה-90? חוקרי מדע המדינה מכנים מפלגות כאלה "מפלגות פרפר" (מעופפות מפרח לפרח), מפלגות-הבזק ומפלגות עונתיות. בדרך כלל הן מוקמות סביב מנהיגים שאינם מוצאים עצמם בימין או בשמאל, ואז גם לא תמיד יציגו מצע, או שהן סקטוריאליות או מביעות מחאה.
"מדובר בהצבעת מחאה", מסכים הפרסומאי אילון זרמון. "זה דור של אנשים שאין להם למי להצביע, אבל הם רוצים לממש את זכותם; קהל שברובו אורבני, גילאי 20-35, ציני במהותו, שעד שלושה ימים לפני הבחירות לא יודע שהוא יצביע בעד המפלגה הזאת, ולכן עד שלושה ימים לפני הבחירות המפלגה צריכה להיות אצלו ברדאר, לבקר אצלו, בפינוקים ובהתחנפויות, ואז יש סיכוי שבגלל הרדאר הוא יזכור את המפלגה לטובה".
"אם יבוא עכשיו מישהו ויציע פעולה אטרקטיבית, הזמן לא מהווה בעיה", מוסיף השר לשעבר אברהם פורז, שרשם על-שמו את המהלך המבריק של פינוי הבכורה ברשימת שינוי לטובת יוסף (טומי) לפיד. "התקשורת מסקרת, יש טלוויזיה ואינטרנט, לא צריך לבשל את זה שנים. החיבור שלי עם טומי לפיד היה חודשיים לפני הבחירות. מעבר לאופנתיות, היה בציבור הרבה זעם כלפי חרדים אחרי שמרצ לא נאבקה וישבה בממשלה, והציבור חיפש אז אלטרנטיבה. לפיד סימן את המאבק, וקיבלנו הרבה קולות".
"החוקר אשר אריאן טבע את מושג 'תחנת הרכבת'", מספרת ד"ר אפרת קנולר מאוניברסיטת בר-אילן, שאת הדוקטורט שלה עשתה על מפלגות המרכז. "הבוחר ממתין בתחנת הרכבת, לא מרוצה מהליכוד או מהעבודה, והוא מחפש משהו לקדנציה אחת עד יעבור זעם. מסתובבת מפלגה שנותנת הרגשה שלא נורא אם נצביע לה, והיא מקבלת שניים-שלושה מנדטים. אני סקפטית אם יש כזאת הפעם. עברו שנים מאז התפרקות ד"ש, ומפלגת המרכז לא הצליחה כי הקהל תפס את עצמו, ואחרי שהגמלאים הפכה למפלגת בדיחה, הציבור יחשוב פעמיים. אני שומעת סטודנטים שלי, שתמכו בגמלאים, אומרים עכשיו, 'איך עשינו את זה' ומתביישים בטעות הזאת, בייחוד שהמחלוקת הפעם תהיה אידיאולוגית. אם לכנסת תצליח להתברג מפלגת מרכז עם שלושה מנדטים, זאת תהיה הצלחה".
שלושה מנדטים? בתקווה לריגושים גדולים מאלה, מהמרכז או מהקצוות האזוטריים, פנינו למינה צמח, מנהלת מכון דחף. צמח אומרת שאין זמן למפלגה חדשה לגמרי, אבל למודת ניסיון, היא לא מוציאה אפשרות של הפתעה. "בסקרים", היא מספרת, "אני מקריאה להם את כל רשימת המפלגות שהיו בכנסת הנוכחית, ועוד רשימות שיש סיכוי שיעברו את אחוז החסימה, כמו עלה ירוק וצדק חברתי וישראל חזקה. אבל יש מיליון מפלגות, אז אני לא מקריאה את כולן, אלא אומרת 'מפלגה אחרת'. יש 1.5% של מפלגות אחרות שלא מופיעות ברשימה, אבל זה מתחלק ולא עובר את אחוז החסימה".
מהו המאגר של אותם מצביעים שבפעם הקודמת החליטו להצביע בעד הגמלאים?
"אז רוב האנשים אמרו, לא אצביע. גם היום יש 14% שאומרים במפורש 'לא אצביע', ו-14% שאומרים 'לא החלטתי'. זה הרבה".
אז יש פוטנציאל לכוח חדש, אולי על הטיקט של המשבר הכלכלי?
"יכול להיות. אם מישהו יבוא עם בשורה, בהחלט אפשר. לא יודעת כמה ואסור לי לומר, אבל יש פה פוטנציאל של אלה שלא יצביעו, כי אתה שומע מכולם, 'אין בעד מי להצביע'. לדעתי, אם היום היו קמים אבישי ברוורמן ועוד כמה אנשים שהצליחו בעולם הכלכלה, אז בהחלט כן. אבל לא נראה לי שהולכים לעשות דבר כזה. ישנו אפקט האכזבה מד"ש, ואחרי זה משינוי. השאלה אם אנשים מוכנים לאכזבה נוספת. נותר לראות".
ירוקים מקנאה
אם יש מפלגה שמדברים בה כמי שעשויה לפרוץ, זוהי מפלגת הירוקים, שבסקרים האחרונים קיבלה שלושה-ארבעה מנדטים. המינוח "ירוקים" לכשעצמו אינו ממוקד דיו, שכן קיימים, כרגע, שני גופים ירוקים הרצים לבחירות - מפלגת הירוקים הוותיקה ורשימת "התנועה הירוקה" החדשה. נחמה רונן, כיום יו"ר תאגיד המיחזור, ולשעבר חברה בשתי מפלגות שצצו ושנעלמו, צומת והמרכז, ניסתה גם את האג'נדה הירוקה, כאשר הקימה בשעתו את רשימת "קול הסביבה", מתוך כוונה לרוץ לבחירות.
"הייתה תמיכה, ואנשים תרמו והתקבצו והייתה המון אכפתיות, אבל אחרי חודש וחצי הבנו שזה לא בתודעה של הציבור", היא אומרת. "מאז הירוק היה לנושא מדובר, גם בזכות אל גור ומחירי הנפט שהרקיעו שחקים ושגרמו לחיפוש פתרונות אלטרנטיביים. יש לך היום בכנסת שדולה של ארבעים-חמישים ח"כים, מימין ומשמאל. זה הפך לטרנד, ופתאום כולם ירוקים. רק מהמקום הזה, למפלגה ירוקה יש סיכוי להיכנס פנימה, ובלי קשר מי יעמוד בראשה. תעשה סקר, מי השמות המובילים. ההיכרות איתם היא שטחית, כי התמיכה היא ברעיון, ויש פה הזדמנות יוצאת דופן מבחינת ראשוניות. זה נורא יפה וסקסי, והמפלגה יכולה לקבל שניים-שלושה מנדטים, ואם יהיה שוס כמו עם שינוי, זה יקרה ברגע האחרון. למשל, אם תהיה סיבה לא להצביע לקדימה. תלוי איך המערכת תתנהל".
גם פורז מאמין ש"הירוקים הם האלטרנטיבה לכל מי שקשה לו עם הגדולים. אין להם שום דבר שאפשר להיות נגדו. הם בעד אוויר נקי, פארקים, ירקות. הסקרים נותנים להם שניים-שלושה מנדטים, וזה ייתן לבוחרים עידוד להצביע להם. לעומתם, מפלגה כמו זו של אפרים סנה לא תגרד את אחוז החסימה, אין לאיש סיכוי, ואנשים לא ירצו לבזבז עליו את קולם".
אולם, בניגוד לסנה ולרונן, מרדכי וירשובסקי, שיודע דבר או שניים על מפלגות צצות וקורסות, טוען ש"אין לירוקים שום סיכוי". את הנימוק מסביר מי שנמנה בעבר עם מייסדי ד"ש ושינוי, חבר במרצ ומי שייצג את הירוקים במועצת העיר תל אביב בעבר, ב"היעדר אג'נדה למעט הנושא הירוק. בכל פעם שעלתה השאלה של מדיניות חוץ ושל יחסי יהודים-ערבים, הם אמרו שהם בעד שלום. זה לא עובד היום. הבוחר לא מסתפק בירוק. בחמש השנים שהייתי שם הם בכלל לא דנו בשאלות של שלום ומלחמה, אבל היה להם נוח, כי עסקו בבעיות מוניציפליות. וגם בעניין הכלכלי. ישאל מישהו לאיזה כיוון מפלגה כזאת תוביל? לכן אין להם שום סיכוי. מדובר פה באחוז החסימה, שני מושבים, שבעים אלף קולות, שזה מספר עצום. בבחירות הקודמות הירוקים קיבלו כ-45 אלף קולות, ואני לא חושב שהם התחזקו מאז.
"מעבר לכך, הרעיון אינו מספיק, צריך קבוצת אנשים בעלי מעמד. הרי למה קמות המפלגות החדשות? אי-שביעות רצון ובעיית מנהיגות. פאר ויסנר הוא לא מישהו שהייתי מצביע בשבילו, וכמו שאמרתי, הנושא הירוק בפני עצמו לא מספיק. באטמוספרה של היום, בכל מפלגה אתה מזכיר את הראש - ברק, לבני וכולי - ולא תעזוב מפלגה קיימת בשביל מפלגה שאתה לא יודע מי מנהיגיה או שלא הוכיחו את עצמם במישור הלאומי. דב חנין ועיר לכולנו קיבלו חמישה מושבים בבחירות לעיריית תל אביב. למה? כי הייתה אישיות שהבוחר יכול היה להזדהות איתה".
"אם ירוצו שתי רשימות ירוקות, זה עלול להביא למצב שאף אחת לא תיכנס", מסכמת רונן. "אם רוצים, כל אחת מהרשימות צריכה להוריד שלושת-רבעי מהאגו. כי במערכת בחירות לא תהיה להן ברירה אלא להילחם זו בזו, לבדל את עצמן, ואת זה אי-אפשר לעשות בנימוסי בית הלורדים. יישלפו הסכינים, המצביעים יירתעו, וכל העניין יתפספס. אני מקווה ששיקולי ההיגיון יגברו".
מפלגה? סטנד-אפ
את ראשי עלה ירוק שלפתי מישיבת הנהלה. "איפה תמצא כזה שאנטי?" אומר שלומי סנדק, מזכ"ל המפלגה. "אתה לא שומע אצלנו שום קולות של ריב". בעלה ירוק יושבים בימים אלה עם צוות הקריאיטיב וחושבים מה הלאה. לדברי סנדק, משרד המפלגה הועבר לדירת הלופט בבניין קולנוע דן לשעבר, "וזה עושה לנו אפגריידינג מהבחירות הקודמות - אז ניהלנו ישיבות על גגות בתים בעיר".
אולי יהיו אלה דווקא חברי עלה ירוק, שעד כה לא עברו את אחוז החסימה, להפתעת הבחירות? לאחרונה התבשרנו על הצנחתו של גיל קופטש, סטנד-אפיסט, שטותניק וחוזר בתשובה, לראשות הרשימה. קופטש היה עם המפלגה עוד בבחירות 1999, "ולאורך השנים הבשלנו יחד והחכמנו. הרעיון שירוץ בראש המפלגה התחיל באוגוסט, לפני שהוחלט על הקדמת הבחירות. קופטש לא גימיק, ואל תצפו לשמוע ממני שכחלק מהקמפיין הוא ירקוד על גג עיריית תל אביב, עם ג'וינט ענקי, עירום כביום היוולדו. המוחות החתרניים שלנו יושבים עכשיו וחושבים על דרכים להגיע לציבור".
בכל זאת, למה דווקא הוא? זה נשמע כמו להגיע לבוחרים בסוג של הפוכה.
"גיל מבטא את עמדותינו יותר טוב. זה לא התחום שלי לענות על כל השאלות של ערוץ 2. גיל עושה את זה מקצועית, גם כי הוא איש תקשורת, ומעבר לגימיק, יש לו גישה חיובית. אנחנו מציעים מציאות אחרת; ישראל ניסתה גנרלים ואנשים רציניים, ותראה לאן הגיעה. אנחנו אנשים רציניים, אבל עם הומור. כדי להגיע לישראל אחרת צריך גישה חיובית, ולנו יש".
אתם רוצים להיכנס לוואקום שתותיר אחריה מפלגת הגמלאים?
"לא צריך להיות גאון להבין שאנשים התלבטו בינם ובינינו, ובהנחה שחלק מאלה שבחרו בשבילם, אפילו אחד מתוך עשרה, יבחרו בנו, ויחד עם אלה שבחרו בשבילנו, אנחנו בפנים".
כזכור, מפלגת הירוקים ניסתה שוב ושוב להביא לביטול השם עלה ירוק, וללא הצלחה. בעלה ירוק החליטו לא לעסוק בירוקים, ולא באף מפלגה, לא לנהל קמפיין שלילי. פורז חושב שבבחירות הקרובות האג'נדה הירוקה תביס את עלה ירוק. "אין להם סיכוי", הוא אומר. "הם הולכים על דבר מצומצם - לגליזציה של סמים קלים. זה נושא שחשוב למשתמשים, בעוד שירוקים הולכים על דבר רחב".
בעלה ירוק דווקא מתכוונים להרחיב את היריעה, להפתיע עם מסר רחב יותר. קופטש הוא סנונית ראשונה מבחינתם של אנשי הבמה, מצפים שם למצטרפים נוספים, למיליונר נאור, כדברי סנדק, לאנשי היי-טק, ואחד כזה יהיה להם כמנהל הקמפיין, איתמר גלילי, המוכר כיזם שהקים את אתר השוואת המחירים זאפ, ומכר אותה בהמשך לדפי זהב. אמנם גלילי לא עשה עד כה קמפיין, "אבל אנחנו צריכים מישהו עם ראש חדש", דברי סנדק. "מה שנכון למרצ לא נכון לנו. למפלגה כמו שלנו לא תביא מישהו מבחוץ, גם אם הוא פינקלשטיין".
תן דוגמה מן הקמפיין המתוכנן.
"המצע של המפלגה יוגש בסגנון ויקיפדיה, וכל אחד יוכל לערוך בעצמו ולתרום למצע, וגם יתפתחו סביבו דיונים, כמו בוויקיפדיה. זה יהיה קמפיין חיובי, מושך, מפתיע, שיאפשר לאנשים להתחבר אליו, אפילו שמדובר בעלה ירוק. הלגליזציה של הסמים תהיה בו חלק חשוב, אבל רק חלק".
תסתפקו בלעבור את אחוז החסימה?
"תשמע, פחות ופחות אנשים מפחדים להזדהות איתנו. מקבלים אותנו, ומבחירות לבחירות אני רואה את זה קורה. ככה זה מרגיש מהתגובות. אל תעשה לי כותרת מדיבורים על שמונה-תשעה מנדטים, אבל אני אופטימי".
משיח גם לא מצלצל
דרך נוספת לפרוץ קדימה היא לעשות שימוש במפלגות רדומות, המוכרות גם בשם מפלגות מדף. בינואר 2006 הפסיד פורז את מקומו כמספר שתיים בשינוי, התפלג, ולקראת הבחירות לכנסת ה-17 הקים את מפלגת ח"ץ (חילונית-ציונית), שלא עברה - כמו גם שינוי - את אחוז החסימה. ח"ץ של היום קיימת כמפלגת מדף. אגב, המועד האחרון של המפלגות להגיש את רשימות המועמדים שלהן הוא יום ראשון הקרוב.
"תיאורטית, אני יכול להגיש רשימה", אומר פורז, "וח"ץ לא היחידה. גם מפלגת המרכז עדיין קיימת. אם יש קבוצה עם מועמד אטרקטיבי, אין להם בעיה לקחת מפלגת מדף ולרוץ איתה לכנסת".
אם מישהו כמו עמי איילון היה פונה אליך?
"איילון לא דוגמה טובה - לא הוא ולא סנה ולא עוזי דיין. אם היה בא משיח, הייתי מחליט לרוץ איתו. אבל אנשים לא רוצים היום משיח, לא מאמינים במישהו שיביא בשורה. ולכן, לדעתי, הרבה יצביעו לירוקים. כולם בעדם, כמו שהיו עם הגמלאים. מי רוצה שיהיה רע לגמלאים? רוצים שיהיה להם טוב, כמו שרוצים שיהיה ירוק. אלה תנועות לא מקוממות".
ח"ץ אולי לא, אבל מתברר שצומת הישנה הורדה מהמדף אחרי שלושה ניסיונות כושלים בבחירות 1999, 2003 ו-2006, שבהן, עם ובלי המנהיג המייסד רפאל איתן, לא עברה את אחוז החסימה. עו"ד משה גרין, מפעילי המפלגה, שכשל בבחירות הקודמות, החליט לשוב ולרוץ, והפעם עם הלוגו הישן, עם תצלומים של רפול, משהו שיהדהד את ימי הזוהר, כשהם מציגים תנועה נקייה, שתיקח קולות ממי שסולד משחיתויות הליכוד ומהצד הקיצוני בימין, מין מרצ של הימין, כולל הצטרפות של אנשי רוח מהמחנה.
הסקרים שהזמינו, כך לטענת דקל שחרור, מנהל הקמפיין של צומת, מדברים על פוטנציאל של חמישה מנדטים, "וזה כי אנחנו לא רוצים להישמע גרידי. כל הסחף לימין שמדברים עליו הוא וירטואלי. כל מי שמבין יודע שיש תהום של מנדטים בין מפלגות הימין הקיצוני והליכוד. משם ניקח - ממי שרוצה ליכוד, אבל לא את ביבי ולא את מושחתי הליכוד".
אבל גם ממאוכזבי העבודה הם מקווים לנגוס, וכאן שולף שחרור "רכש חדש", כניסוחו - גיא רייף, קצין המשטרה שנחקר בוועדת אור בעניין התנהגותו במהומות אוקטובר, וזכור בעיקר מהתקרית בדיוני הוועדה, כאשר הוכה בידי אביו של אחד מ-13 ההרוגים הערבים-ישראלים באירועים. "ננצל את האכזבה מאהוד ברק הנוכחי. נחשוף את גיא, שהולך לדבר הרבה על ברק ששלח אותו להרוג ערבים באום אל-פחם. גיא עשה הכול תחת שירותו של ברק". רייף מאשר: "אעשה כל מה שהמפלגה תאמר לי לעשות".
בצומת, כמו בכל מפלגה מעוטת אמצעים המבקשת לפרוץ, מחכים גם למאוכזבי הפריימריז, ח"כים שיביאו איתם 1.2 מיליון שקל לגולגולת, כך על-פי חוק מימון מפלגות, ויאפשרו את מימון הקמפיין היקר. מנגד, קשובים שם גם להזמנות, אם יהיו כאלה, לרוץ כחטיבה בליכוד. עד אז, נהנים בצומת מהנדוניה של ח"כ אלחנן גלזר, שהגיע אליהם מהגמלאים, ושניהל בדרך רומן קצר עם רשימתו של ארקדי גאידמק.
"האפשרות היחידה שלי הייתה למצוא מפלגת מדף", אומר גלזר. צומת היא היחידה שנראתה לי רצינית, עם עבר עשיר, ניקיון כפיים, קווי הייעוד שלה התאימו לי. הבאתי כסף למפלגה באמצעות הסיעה שלי, כסף שמגיע לי, ועשיתי איתם עסקה".
למה לא בנית עצמך כמפלגת יחיד?
"זה עניין של חמישה-שישה חודשים, לא היה רלבנטי מבחינתי".
אומרים שהגמלאים עומדים להיעלם. מה דעתך?
"הציבור קיווה שנתקן עוולות של עשרים שנה בשנה וחצי, שכולם יהיו פתאום מיליונרים. זה לא קרה. יש אכזבה מצד הציבור, ובצדק. אני עצמי הגשתי הצעות חוק, והשרים שלנו לא לחצו מספיק על הקואליציה להעביר אותן, בטענה של משמעת קואליציונית. הגרוע מכול הוא שח"כים באופוזיציה, כמו גלעד ארדן וגדעון סער, הגישו הצעות חוק, ואנחנו שמרנו על משמעת קואליציונית. אני האחרון שיגיד שהמפלגה תיפול בבחירות הקרובות, אבל הם יקבלו פחות".
דב חנין להמונים?
ואם כבר גמלאים, שבשבוע שעבר נודע על הצטרפותו של העיתונאי גדעון רייכר לשורותיהם, אז אי-אפשר ללא יועץ התקשורת יובל פורת, שתרם להצלחתה המטאורית של המפלגה בבחירות הקודמות. "קיבלנו פנייה ממפלגת הגמלאים, גוף לא מוכר אז, כשבעה שבועות לפני הבחירות", הוא משחזר. "היה להם הסכם עם שרון על מקום לא ריאלי ברשימת קדימה. שרון התמוטט, ואולמרט, למזלם, לא היה מוכן לתת תנאים דומים. הם החליטו לצאת לעצמאות, ופנו לקבל חוות דעת מראובן אדלר, שאמר להם שהם חסרי סיכוי. כך הם הגיעו אלינו. פגשנו את רפי איתן ואת בן-יזרי והאחרים. הם עצמם היו ספקנים, וגם טובי חבריי בתקשורת אמרו לי, 'מה אתה צריך מפלגה אזוטרית כזאת'. אנחנו הערכנו אחרת".
על סמך מה?
"ניתחנו את המצב והחלטנו אסטרטגית להתמקד בצעירים - החלטת היפוך נועזת. ההסבר לזה הוא שהמהפכות תמיד באו מכיוון קבוצות חזקות, אינטלקטואלית וארגונית, ופה מדובר בציבור שלא מאמין בעצמו ולא מאורגן, והסיכוי לפרוץ דרכו הוא קטן.
"האסטרטגיה שלנו הייתה שנשכנע שאפשר לנצח ושנייצר כוח פוליטי אצל הצעירים. איתרנו בסקרים שאחרים עשו, אבל לא פירשו נכון, שיש אחוזי מתלבטים גבוהים. כולם חשבו שזה בגלל המפלגה החדשה של קדימה, ואנחנו אמרנו לא, זה משקף ניכור כלפי המפלגות הגדולות, ולכן הערכנו שדווקא הצעירים ייצרו את הגמלאים כמפלגת מחאה. כל המערך שלנו לא היה ספציפית לענייני גמלאים אלא כמיצוב שלהם כמפלגת מחאה, וכולו יועד לצעירים. ההנחה שלנו הייתה שברגע שהצעירים יצביעו להם, גם הגמלאים יצביעו לעצמם. כשהתברר שהם עוברים את אחוז החסימה, ואסור היה שזה יקרה מוקדם מדי או מאוחר מדי, נקודת הזמן הקריטית היא שבוע לפני הבחירות, אז קרה הסחף".
איך פעלתם?
"זה היה קמפיין חדשני, שהתנהל באינטרנט, אבסורדי לזקנים. קמפיין שצמח מהשטח, מיילים של אנשים, ציבור אותנטי שכתב אני מצביע לגמלאים, בלוגים קמפיין מחתרתי, ראשון מסוגו בישראל, ואולי בעולם, לפני אובמה וחנין. הקמנו מטה של צעירים שאפילו לא היה קיים. בחרנו שלושה צעירים שהיו החזית של מפלגת הגמלאים, בכוונה תל אביבים, לא סלבריטאים, כי אז זה לא היה אמין. בשלב הבא הצגנו את ההצבעה לגמלאים כחלופה לפתק הלבן, וזה יצר מומנטום נוסף. זה היה כמו המקבילה של איש נשך כלב, צעירים מצביעים למפלגת גמלאים".
כמה כסף עלה הקמפיין?
"למפלגה קטנה זה 2-3 מיליון שקל לפחות, מפלגה בינונית מוציאה 7-10 מיליון שקל, והמפלגות הגדולות מוציאות עשרות מילוני שקלים. הקמפיין של מפלגת הגמלאים נעשה בתקציב אפסי, כמה מאות אלפי שקלים, בצורה מתוחכמת, באינטרנט ובתקשורת חופשית. אבל זה חריג שעושים בתקציב כזה. במפלגה אחרת היו צוחקים עליך".
קדימון לכוחה של מפלגת טרנד התקבל בבחירות המוניציפליות האחרונות בתל אביב-יפו. דב חנין, בעזרת התגייסותה המסיבית של הבועה הבועתית מכולן, זו התל אביבית, ניסה לחולל מהפך בעיר ולקטוע את שלטונו של רון חולדאי. ההצלחה התבררה כחלקית בלבד. רשימת "העיר לכולנו" אמנם זכתה בחמישה מושבים במועצת העיר, עם מספר המצביעים הרב ביותר, אולם חנין עצמו הצליח לקטוף הפסד מכובד, ולא יותר, בקרב על ראשות העיר.
פורת מסתכל דווקא על מחצית הכוס המלאה, וסבור כי "יש פוטנציאל גדול לרשימת המשך ארצית לעיר לכולנו, נאמר מפלגת ישראל לכולנו, ולא אתפלא אם דב חנין יחשוב על זה. מפלגה שתלך על טרנד חברתי, על ירוק ועל סלידה ממפלגות קיימות; מפלגה שתיתן ביטוי אותנטי למעמד הבינוני פלוס; אנשים שיוצאים נגד המצב החברתי, הפערים החברתיים והקפיטליזם החזירי. עם עבודה נכונה, סיכוייה של מפלגה כזאת להצלחה יותר גדולים מאלה של גוף ירוק כזה או אחר".
כמה מנדטים היית נותן לגוף כזה?
"קשה להעריך. משהו שיכול לנוע משלושה עד שבעה ולהגיע גם לעשרה מנדטים".
איזה קמפיין יכולה להריץ מפלגה כזאת בחודשיים?
"קמפיין עממי, מסר שפונה לא רק לעניים אלא גם למעמד הבינוני, קמפיין שמתמקד בגופים הפיננסיים שהפקירו את יכולתו להתפרנס בכבוד ולקיים חיים נורמליים; בתאוות הבצע שלהם. מסר של פערים חברתיים עדיף על מסר ירוק לבדו".
את ד"ר אפרת קנולר מאוניברסיטת בר-אילן ההצלחה של חנין מרשימה פחות. "חנין הצליח בתל אביב, אבל אתה לא יכול לדבר על תל אביב כדגם של ישראל", היא אומרת. "לתל אביבים היה חשוב נושא הדיור, אבל חלקם לא יצביעו בבחירות הכלליות. חנין לא היה לוקח במקומות כמו שדרות ואופקים, וגם לא בקיבוצים. יש שם אוכלוסייה שונה, ועד הבחירות נשכח את המשבר הכלכלי. העולם יחזור לשפיות, ואנחנו נבקש תשובות למשבר האיראני, לעזה ולחיזבאללה".
אז מה שהיה הוא שיהיה.
"תחזור לכל מערכת בחירות עד היום. הנושא הביטחוני מרכזי. גם כשעמיר פרץ עמד בראש מפלגת העבודה וכולם אמרו, הנה המושיע החברתי, תראה מה קיבלו בסוף; גם במקומות שבהם יש בעיות חברתיות קשות. אנשים בפריפריה רואיינו אחרי תוכנית ביבי, והתלוננו על מצבם הקשה. אבל למי תצביעו? ביבי". **