חנינה ללא בלעדיות

קביעת בג"ץ שרק הנשיא יוכל לחון אסירים יוצרת מצב מסוכן

בג"ץ דן אתמול (ד') בחנינה (קציבת עונש) שהעניק הנשיא משה קצב לעבריין אלים במיוחד בשם נסים צרפתי. צרפתי עתר כדי לחייב את שר המשפטים, דניאל פרידמן, לתת חתימת אישור להחלטת קצב, לאחר ששלושה שרי משפטים סירבו לעשות זאת בגלל המוזרות, בלשון המעטה, של החלטת קצב.

מסיבות שונות החליט בג"ץ שנשיא המדינה, שמעון פרס, יבדוק שוב את החומר ויחליט אם לתת את החנינה. אבל לענייננו חשובה ההחלטה העקרונית של בג"ץ: לשר המשפטים, או כל שר אחר, אין סמכות שלא לאשר בחתימתו חנינה שהנשיא חתום עליה. במילים אחרות: מתן החנינות היא פררוגטיבה של הנשיא ואין בלתה. נדמה לי שמתחייב לבחון מחדש את הפררוגטיבה הזאת.

במתן הסמכות הבלעדית לנשיא התכוון המחוקק למנוע מעורבות פוליטית במוסד החנינה. בהתאם לכך כתב השופט אדמונד לוי כי "לא פוליטיקה היא לחם חוקן של החלטות החנינה". האמירה הזאת אולי מבטאת את הרצוי, אבל בטח לא את המצוי.

הנשיא זה לא פוליטיקה? הרי הוא נבחר בכנסת, על ידי פוליטיקאים, ולרוב הוא עצמו הרי חבר באחת המפלגות. אז מותר לצפות שהנשיא יתעלה מהפוליטיקה, אבל האם אפשר, וצריך, לסמוך על כך? הבעיה מחריפה על רקע האפשרות שאין ביטחון שכל נשיאי ישראל יהיו אנשים ישרים. הנשיא קצב הוא, כמובן, דוגמה לחשש הזה, וגם בעניין החנינה שניתנה לצרפתי, וחנינות אחרות של קצב, יש חשדות שונים. אבל מי לידנו יקבע שמקרה כזה לא יכול לחזור על עצמו?

לכך יש להוסיף את היותה של החנינה החלטה מעין שיפוטית, שתוצאותיה הן מאד שיפוטיות. בעצם, החנינה נותנת לנשיא את הסמכות לשנות, ואפילו לבטל, את פסיקת בית המשפט, לפעמים פסיקה שעברה כמה ערכאות. האם זה ראוי שאדם אחד, אפילו ישר ולא פוליטי, יוכל בהינף חתימה לשנות פסיקות של בתי משפט שהכירו טוב ממנו את התיק ואת האדם? מכאן מתבקש שסמכות החנינה של הנשיא לא תהיה בלעדית, אלא כפופה לוועדה שתפעל לידו ותהיה מורכבת מאנשים חסרי פניות ובעלי כישורים כמו למשל שופטים לשעבר.