העליון: המגמה שלא להתערב בענייני בוררות מתחזקת כשחלה על כך אמנה בינלאומית

ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של מפיק הסרטים יעקב קוצקי, שביקש לברר בבית משפט בישראל - ולא בבוררות בלונדון - את תביעתו נגד המפיקה שרון הראל

לפני מעט פחות משנתיים הגיש מפיק הסרטים, יעקב קוצקי, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, תביעה נגד המפיקה שרון הראל, מי שהייתה בת-זוגו של מפיק הסרטים דורון נשר, ושבשנים האחרונות עשתה חייל. בתביעתו, על-סך 4 מיליון שקלים, טען קוצקי, כי הראל רימתה אותו, שעה שבעת הפקה משותפת של סרט, נטלה ממנו את הסכום, ובדרכי מרמה גרמה לו לוותר עליו.

לאחר הגשת התביעה, הגישה הראל (המיוצגת בידי עו"ד אביגדור קלגסבלד) בקשה לסילוקה על הסף של התביעה, או לחלופין לעיכוב הדיון בה. כך עשתה לאור קיומה, בהסכם שבינה לבין קוצקי, של תניית בוררות.

רשם בית המשפט המחוזי, איתן אורנשטיין, קיבל את טענתה האחרונה של הראל והורה על עיכוב ההליכים בהתאם לחוק הבוררות. על יסוד תצהירים, שהוגשו בפניו, הוא קבע, כי לאור תניית הבוררות, הקובעת כי הבוררות תתנהל במקום מושבו של הנתבע, הרי מאחר שהראל הנה אזרחית אנגליה, המשלמת מסים באנגליה ועובדת שם, על הסכסוך להתברר בבוררות באנגליה.

קוצקי לא שבע נחת מהחלטתו של אורנשטיין. באמצעות באי-כוחו, עו"ד משה זינגל ויעקב בוטניק, הוא הגיש בקשת רשות לערער עליה בפני בית המשפט העליון. בבקשתו הוא טען, כי תניית הבוררות כלל אינה חלה על הסכסוך, נשוא התביעה, שלטענתו אינו נובע מן ההסכם, שנחתם בינו לבין הראל, אלא מן היחסים האישיים שביניהם ומהסכם נאמנות נפרד, שנכרת ביניהם בעל-פה. עוד הוא טען, כי שאלת מקום מושבה של הראל לא נתבררה די צורכה בפני אורנשטיין, וכי גם לאור מצבו הכלכלי הקשה אין לאלצו לקיים את הבוררות בארץ אחרת.

בקשתו של קוצקי נדחתה עתה על-ידי השופטת אילה פרוקצ'יה. "כלל הוא כי אין מעניקים רשות ערעור על החלטת בית משפט בענין של בוררות אלא במקרים חריגים, המעלים שאלה בעלת אופי משפטי עקרוני-כללי החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין", פתחה פרוקצ'יה במושכלות יסוד. "ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בענייני בוררות... הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים", המשיכה.

פרוקצ'יה לא הסתפקה בכך. היא אזכרה עוד את ההלכה, שלפיה אם ברגיל מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות בענייני בוררות מצומצמת, הרי שבכל הנוגע לבקשות לעיכוב הליכים, מכוח חוק הבוררות, ההתערבות מצומצמת עוד יותר. "רק במקרים נדירים תתערב ערכאה ערעורית בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה". לאור זאת שעל המקרה הנדון חלה גם אמנת ניו יורק בענייני בוררות, היא לא הסתפקה בדבריה דלעיל והוסיפה: "על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר מדובר בעיכוב הליכים על פי אמנה בינלאומית".

פרוקצ'יה לא מצאה בנסיבות העניין שאלות מיוחדות, המצדיקות התערבות ערעורית בהחלטתו של אורנשטיין. "המבקש לא הראה כי במקרה שבפנינו מתקיים, ולו קצה-חוט של טעם מיוחד, המעלה שאלה עקרונית-כללית העשויה להצדיק מתן רשות ערעור", קבעה נחרצות.

אף שדי היה בכך לדחיית בקשת הרשות לערער, ראתה פרוקצ'יה לבחון את הדברים גם לגופם. "גם לגופו של ענין, ומעבר לנדרש, לא מצאתי יסוד לטענות המבקש", פסקה. היא ראתה עין בעין עם אורנשטיין את זאת, ששורשה של המחלוקת, שבין קוצקי לבין הראל, נעוץ בהפקתו של סרט קולנוע, אשר בגינו נכרת ביניהם ההסכם ובו תניית הבוררות. היא לא ראתה להתערב אף בהחלטתו של אורנשטיין בדבר מקום מושבה של הראל, המקום בו יתקיים הליך הבוררות.

"מעבר לכל אלה, על הבוררות בענייננו חלה אמנת ניו-יורק בענייני בוררות", המשיכה פרוקצ'יה. "על פי האמנה, יש להפנות צדדים לבוררות אלא אם כן מתקיים אחד משלושה חריגים - ההסכם בטל ומבוטל; ההסכם משולל כח פעולה; או ההסכם אינו בר-ביצוע... שיקול הדעת השיפוטי להימנע מהפניית הצדדים לבוררות כאשר יש הסכם בוררות ביניהם שחלה עליו אמנה בינלאומית הוא מצומצם ביותר. כבר נפסק, כי 'מרחב התימרון של בית המשפט... בבקשת עיכוב הליכים בבוררות הכפופה לאמנה הינו מצומצם באופן משמעותי ממרחב התימרון הנתון לו בבוררות מקומית רגילה'", קבעה. "כאשר לא מתקיימים חריגי האמנה המאפשרים להימנע מעיכוב הליכים יש, ככלל, להורות על עיכוב הליכים ולהפנות את הצדדים לבוררות", הוסיפה. לדידה, לא נתקיים בעניין שבא בפניה אף אחד מחריגים אלה, "ולכן צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לקיים את הבוררות".

לסיום ראתה פרוקצ'יה לדחות אף את טענתו של קוצקי, שלפיה מצבו הכלכלי מצדיק שלא להורות על קיומה של הבוררות באנגליה. גם בכך הסכימה עם אורנשטיין, שקבע כי אין בטענה זו משום הצדקה לסטייה מהוראות החוק ולהתעלמות מקיומה של תניית הבוררות.

מצבו הכלכלי של קוצקי הורע עתה עוד במעט, לאחר שהוא חויב גם בהוצאות הבקשה בשיעור 7,000 שקל. (רע"א 2528/08).