הנקראות ביותר

בעיקר בזכות הסולנים

מוצרט - "דון ג'ובאני" בביצוע קונצרטי, התזמורת הפילהרמונית, מנצח: זובין מהטה, ג' 27.1, היכל התרבות ת"א

"דון ג'ובאני" היא אחת האופרות הגדולות, וביצוע טוב שלה יכול לספק חוויה רגשית ומוזיקלית גדולה. תמצית המנהלים על הביצוע הנוכחי בפילהרמונית היא זו: לא מושלם, אבל יש הרבה ממה ליהנות.

לפני הדיון בביצוע, פרט חשוב. המופע מתחיל בשעה 20:00, ולא ב-20:30 כמקובל. עובדה זו לא הייתה ברורה לדי הרבה אנשים, שבאו באיחור. מזל שזובין מהטה, שהבין שיש בעיה, חיכה בסבלנות עד שכולם יתיישבו ורק אז חזר לנצח.

ולעניינים עצמם. מבחינה פרשנית, זה לא ביצוע חדשני או פורץ דרך. הגישה של מהטה כאן טיפה מיושנת: היא מהוגנת, עגולה ונטולת קצוות חדים או סערות דרמטיות. התזמורת הייתה בסדר גמור וניגנה יפה, אבל מי שמחפש בשורה פרשנית יעדיף את הביצועים המוקלטים של גרדינר או יאקובס. בנוסף, סבל הביצוע מכמה מקומות עם פקשושים משמעותיים. בתמונה הלפני אחרונה, לדוגמה, שכח מהטה להכניס את מקהלת הגברים, וגם נאלץ לתמוך בזמר בתפקיד דון ג'ובאני, שקצת הלך לאיבוד. יש להניח שבמופעים הבאים העניין יסתדר.

כרגיל בפילהרמונית, עיקר העניין היה בסולנים. למרבה הצער, שניים מהשמות הגדולים שהיו אמורים להופיע - רוג'רו ריימונדי בתפקיד דון ג'ובאני וקורט רידל בתפקיד הקומנדטורה - ביטלו, ובמקומם הגיעו זמרים מושכים פחות. ועדיין, היה הרבה ממה ליהנות. מבין הבנים בלט במיוחד מאוריציו מורארו (Muraro) המצוין, בתפקיד המשרת לפורלו (Leporello). מבין הבנות בלטה אנה סמואיל, בתפקיד דונה אנה. היא הייתה הכי טובה מבחינה קולית ושכנעה גם מבחינת אופי ומשחק.

ניקולה אולביירי, בתפקיד הראשי של דון ג'ובאני, היה בינוני. לטעמי הוא היה אלגנטי מדי ולא נכנס בצורה משכנעת לדמות המרושעת וחסרת הלב והמעצורים של דון ג'ובאני רודף השמלות.

ולתפקידי המשנה: מאריה לואיג'ה בורזי, בתפקיד דונה אלווירה, הייתה מאוד לא משכנעת. מה שכן, היו לה כמה רגעי פיאנו יפים מאוד, אפילו מרגשים. חן רייס הישראלית בתפקיד צרלינה הייתה מקסימה כתמיד, עם קול צלול והופעה בימתית שהצליחה להפיח חיים בדמות. גם דמיטרי קורצ'ק, בתפקיד דון אוטביו הנעבעך, שר יפה מאוד. מרקו ספוטי, בתפקיד הקומנדטורה, היה פחות מרשים מבחינה קולית. סימון אורפילה בתפקיד מאזטו היה סביר מינוס.

הביצוע הנוכחי בפילהרמונית הוא ביצוע קונצרטי, אבל פה ושם יש בו בימוי מרומז ויצירתי - לדוגמה, שימוש בפודיומים להגבהה, מחוות והעמדות שלוקחות בחשבון את המצב הדרמטי ועוד. התרגום של ישראל אובל מעולה, והקהל היה מאושר גם מהשימוש שנעשה פה ושם במילים בעברית (שקל, אוי ווי, חתיכה). למה לא. דון ג'ובאני אמורה להיות "דרמה מבודחת", ואם התרגום תורם לאווירה הטובה - אז מצוין.

רוצה לדעת לאיזה קונצרטים עומר שומרוני סבור שכדאי ללכת בשבוע הבא? הירשם עכשיו למדריך התרבות המקוון והאיכותי של גלובס

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתאלה הקטנים גדולים יהיו