גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שדות גולדברג - "היא ביטאה נאמנות ליושר, יושר שעלה לה ביוקר, כרגיל"

בימים אלה יוצא לאור הספר "נערות עבריות" ובו מכתבים ששלחה לאה גולדברג בשנים 1923-1935 ; חוקרת הספרות חמוטל בן יוסף מסבירה את חשיבות הפרסום

כשעל חורבות שפה עברית עשירה ורבת שכבות פורחת לה "ישראלית" עילגת בת כמה מאות מילים, לא תהיה זו הגזמה להגדיר את הולדתו של הספר "נערות עבריות" - כמעשה חתרני ואפילו מרדני. כי בימים שבהם הרייטינג מדבר, והיידע הספרותי מצטמצם לגבולות רבי-המכר ממבצעי ה"ארבע במאה" - ההחלטה של "ספרית פועלים", והעורכים יפעת וייס וגדעון טיקוצקי, להוציא לאור את מכתבי לאה גולדברג - היא מעשה נועז שישמח לב כל שוחר שירה ושפה עברית, ויאפשר הצצה נוספת לתהליכי החשיבה של המשוררת והסופרת הדגולה.

לאחר שהיומנים האישיים של גולדברג התפרסמו כספר (2005), מגיעים עכשיו, כרוכים בעטיפה צנועה ובכריכה קשה, כמאה מכתבים של התכתבות פרטית בין המשוררת לחברתה מינה לנדוי (בשנים 1923-1935), שלהם מצורפים נספחים המכילים עדויות, צילומים, מבחר רשימות של המשוררת, ואחרית דבר השופכת אור על התקופה, מספקת פרטים ביוגרפיים, ומנתחת תהליכים חברתיים ותרבותיים שעברו שתי החברות.

פרסום חליפת המכתבים הזו חשוב מאין כמוהו להכרת עולם ההשכלה היהודי במרכז אירופה של לפני עליית הנאציזם, וללימוד הדרך שעשתה גולדברג אל העברית. אבל הוא גם חושפני, וחודר לצנעת הפרט של אשה שהיתה קנאית לפרטיותה. בשיחה עם המשוררת וחוקרת הספרות פרופ' חמוטל בר-יוסף, עולה נושא החשיפה שלאחר המוות, דבר שהפך לתופעה, ובר-יוסף מאפיינת את הדברים: "יש רבים המתעניינים במשוררים משום שהם מפורסמים. בלי לחשוב שהפרסום אינו בשל פרטים קטנים ושגרתיים של חייהם, אלא בזכות היצירה, שזו הגדולה האמיתית שלהם. בעצם ככה רוצים להקטין אותם. להגיד: הוא היה גדול, אבל גם לו היו כל מיני דברים קטנים ומלוכלכים, אז הוא בעצם כמוני."

*ועדיין, אי אפשר להתעלם מהנטייה להבין את היצירה דרך הביוגרפיה של היוצר

"כאן אני במיעוט לעומת הנטייה ששטפה גם את האקדמיה - להתעניין בפרטי החיים של המשורר. זה טוב לחוקרים, אבל שירה היא לא תיעוד! אם סופר כותב בגוף ראשון, זה עדיין לא אומר שכל מה שכתוב בסיפור, באמת קרה לו. לקרוא את זה כהשלכה ביוגרפית זו קריאה שלא רואה את עבודת האמנות של היוצר.

"לדעתי יש דברים שחשובים להבנה. מה היתה השקפת העולם של הסופר, איזה ספרים קרא. אילו שיחות הוא שמע, איך הוא שמע שמדברים על דברים. ואני לא בטוחה שאפשר לענות על השאלות האלו דרך יומנים. דווקא ביומן של לאה גולדברג אפשר למצוא אמירות על השקפות-עולם, על בני-אדם, ועל רעיונות. אבל עדיין, אם הייתי רוצה להבין סופר, הייתי מתחילה בארון הספרים שלו, זה נראה לי הפרט הביוגרפי הכי חשוב כדי להבין אותו.

ארץ נוי אביונה

חוקר הספרות גדעון טיקוצקי שערך את הספר (יחד עם פרופ' יפעת וייס) נותן הסבר לחשיפה האישית: "הספר מצייר לאה גולדברג אחרת. שמחה יותר, ועם חוש הומור. שונה מזו שהצטיירה ביומנים, שם נמצא יותר צד הצל, בעוד שבמכתבים נמצא צד האור. וזה נובע מעצם הבחירה בז'אנר הזה. מכתב הוא כתיבה כלפי חוץ, לעומת היומן שהוא כתיבה כלפי פנים".

*מה תורמים המכתבים להבנת היצירה שלה?

"באמצעות המחקר על השנים האלו של גולדברג, אנחנו פוגשים לא את היוצרת המבוגרת והקאנונית שכולם מכירים, אלא את הנערה הצעירה עם כל האפשרויות שעומדות בפניה, מהן גם עצם הבחירה בעברית. הבחירה בעברית היא דבר מאוד לא מובן מאליו על רקע בית הגידול שבו היא צמחה".

טיקוצקי מעלה את אחד הנושאים המדוברים ביותר היום: "המרכז והשוליים" כתיאוריה שסביבה בנוי הספר: "אפשר לראות את התנועה הבלתי פוסקת של שתי הנשים האלו; גולדברג ומינה לנדוי, בין המרכז לשוליים, ואיך הן כל הזמן צריכות להגדיר את עצמן ביחס למקום שבו הן נמצאות. ככה שעולות פה גם שאלות של זהות לא רק ספרותית אלא גם ביוגרפית. חשוב להדגיש ששתיהן מצטיירות בספר כאבטיפוס של אשה משכלת עברייה, נערה צעירה בין שתי מלחמות עולם שעשתה את הדרך ממזרח-אירופה למרכז-אירופה ואחר כך לארץ".

שתי הנערות שנפגשות במוסד שהופך מגימנסיה למסחר, לבית ספר עברי, מאמצות את העברית כשפת סתרים שבה הן מתכתבות ביניהן, ובאמת אפשר לראות במכתבים את התפתחות השליטה שלהן בשפה. טיקוצקי: "בזמנו קראו לליטא 'ארץ ישראל השנייה' במובן של מרכז תרבות עברי ציוני,

והקוראים נחשפים לתרבות העברית של התקופה בזכות שתי הנשים האלו. ככה הם זוכים בהארה מה זה להיות סטודנטית יהודייה צעירה בגרמניה הוויימרית רגע לפני (ומיד אחרי) עליית הנאציזם. וגם מה זה להגיע לפלסטינה ב-1935 כנשים צעירות שמייעדות עצמן לעסוק בתחום הרוח".

*מעניין מה היא היתה חושבת על פרסום היומנים והמכתבים שלה.

"לאה גולדברג, מעבר להיותה יוצרת, היתה גם חוקרת. ביומנים היא מזכירה כמה פעמים את החוקרים הצעירים שיבואו ויקראו אותה. גם בהתכתבות היא רומזת שיום יבוא וההתכתבות תתפרסם. אם אפשר היה לעשות איזה סיאנס ולשאול אותה, סביר להניח שדעתה היתה נוחה מהעניין. היא אדם ששמר בקנאות על פרטיותו, אבל בראייה רחבה של חקר הספרות היא הבינה היטב את חשיבות העניין הזה".

ופשוטים הדברים וחיים

ב-1935, כשהיא בת 24, גולדברג הגיעה לארץ, ומייד הצטרפה לחוג "יחדיו" של שלונסקי ואלתרמן. באותה שנה יצא לאור ספר השירים הראשון שלה, "טבעות עשן", שבו נמצאים השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים". בחבורת היוצרים שאיישו באותן שנים את שולחנות הסופרים והמשוררים ב"כסית", גולדברג היתה בין הנשים היחידות, אבל חשיבות מקומה בשירה העברית נקבעה די מההתחלה. כנהוג היום אפשר לדבר על כתיבתה האישית ככתיבה נשית. או שאולי לא.

בר-יוסף: "בעיניי, משורר צריך לכתוב מעבר לזהות האישית שלו. הטקסטים אמורים להיות הטקסטים של הקורא. אם הטקסט טוב הוא חורג מעבר למקום, לזמן, ולמין של המשורר... אני די בטוחה שלאה גולדברג לא התכוונה לכתוב שירה שהיא במיוחד נשית, כשם שהיא לא רצתה לכתוב את שירת זמנה, לעומת משוררים אחרים בני זמנה, שחשבו שיש לכתוב את 'עשן הזמן'. היא רצתה לכתוב שירה טובה. שתהיה נצחית ואנושית. לכל הזמנים, לכל בני האדם. זה אולי אחד ההסברים לכך שהשירה שלה לא דוהה. משוררים שרוצים לכתוב את הזמן שלהם או את המין שלהם או את העדה שלהם, ברגע שהבעייתיות העיתונאית הזו נעלמת, גם הכוח של השירים נעלם איתה".

כשבר-יוסף מדברת על הכתיבה האוניברסלית של גולדברג היא מרחיבה גם לגבי מה שלא נמצא בשירתה - השפעות מסוימות מהתרבות הרוסית שניכרות אצל משוררים אחרים בני תקופתה. "מעניין לראות מה היא החליטה לא להכניס לשירתה, אילו השפעות לא לקבל, למרות שמשוררים אחרים כן קיבלו. היא לא נחשבת למשוררת אמיצה. אבל היא הרבה יותר אמיצה וחתרנית ממה שנוהגים לחשוב. יש לה נטייה פילוסופית חזקה גם בשירה, אבל זה בלט מאוד ברשימות שכתבה בעיתונות. שם היא אומרת דברים פוליטיים ופילוסופיים ביושר אינטלקטואלי ובחדות. ובעניין הזה אפשר לומר אולי שיש לה אומץ נשי. האומץ הסמוי, שמבחוץ נראה פשוט ותמים וכאילו נינוח, שהוא משותף לה ולרחל ולזלדה.

"גם הטקסט נראה פשוט בטקסטורה שלו אבל כשבודקים הוא עשוי להפליא. לא לעשות זיקוקי דינור ולא להיות אקסטרווגנטי וראוותני זה אולי הצד הנשי המסורתי. אבל אני לא חושבת שהיא התכוונה לבטא בזה את הנשיות שלה. היא ביטאה בזה את הנאמנות ליושר. יושר מאוד אמיץ שמאפיין אותה. יושר שעלה לה ביוקר, כרגיל."

רקומה מחושך ומאור

לאה גולדברג, זכורה כדמות מרוחקת שלא נישאה מעולם, חיה לאורך שנותיה בארץ עם אמה, ולא התגברה מעולם על אהבתה למשורר אברהם בן יצחק. בר-יוסף: "אידיאולוגית היא הזדהתה עם האדם הפשוט אבל משהו בחינוך ובטמפרמנט שלה היה מאוד מיוחס. וזו, הייתי אומרת, הייתה נקודת הקישור בינה לבין בן יצחק. מין נסיך שנשבה בין הגויים. מישהו שלא מוצא את מקומו בהמון העם. אני חושבת שהכתיבה היתה בשבילה דרך של התנתקות. ללכת למקומות יותר גבוהים. וזה קשה. למי שנמצא שם - קשה מאוד להיות מורה".

המשוררת שחיה ברח' ארנון בתל-אביב קיבלה ב-1950 הצעה למשרה באוניברסיטה העברית, ועברה לירושלים יחד עם אמה. ד"ר אורה סגל (פילוסופיה וספרות אנגלית), שהיתה תלמידתה במחזורים הראשונים, מתארת: "זה היה איזה קורס כללי של לימודי יסוד (לא רק של החוג לספרות) והגיעו המון, מהרבה חוגים. 200-250 איש, אז היא קיבלה את האולם הכי גדול. מאחר שהייתה מאוד רגישה, אם מישהו רק הזיז את הראש היא הייתה משתתקת בזעף כזה. מאדימה. אפשר היה לראות שהיא נורא כועסת".

*הייתה השפעה של המשוררת שבה על ההרצאות?

"היא הייתה טובה במיוחד בניתוח משפטים. היא נהגה לקחת משפט ולפרש אותו מילה במילה. ניתוח דקדקני של הטקסט, ובאמת היא מצאה שם כל מיני פלאים, ואנחנו מאוד אהבנו את זה. בשיעור זה היה כאילו היא נכנסת למין מצב היפנוזה כזה. כולה שקועה בעולם שעליו היא מדברת. ואנחנו היינו יושבים ושומעים בצמא את דבריה. ההרצאות היו פרונטליות, בלי מקום לשאלות ולהערות. אחרי השיעור מי שרצה יכול היה לבוא ולשאול שאלות. אני לא זוכרת שבאו הרבה לשאול. היתה יראת כבוד מהולה בפחד כי היא הייתה מרוחקת כזאת".

דוגמה ליראת הכבוד שחשו הסטודנטים אל המרצה המשוררת המפורסמת, אפשר לראות בתיאור של ד"ר סגל איך "כשהיא לימדה את האחים קרמזוב בחוג לספרות השוואתית, היא בדיוק עברה לדירה חדשה ברחביה וכדי לחסוך לעצמה להגיע לאוניברסיטה, השיעור התקיים אצלה בבית. אז לצלצל ולהיכנס - היינו נבוכים. אף אחד לא העז לדפוק ולהיכנס. היינו מחכים עד שהצטברה חבורה שלמה ואז היינו נכנסים כולם ביחד".

סגל מדברת שוב ושוב על תחושת המרחק שהיא כסטודנטית חשה, למרות שככל הנראה גולדברג היתה אשת רעים להתרועע עם חבריה המשוררים. "לנו היא נראתה מבוגרת ומרוחקת. היה לה מראה דהוי ועייף, אבל במהלך השיעור כשהיא דיברה, הפנים שלה זהרו. ממש כאילו היא עוברת טרנספורמציה. וכשהיא סיימה, זה היה כאילו כיבתה את האור". *

עוד כתבות

מימין: יואב לוי, מייסד-משותף ומנכ"ל, ויונתן אפל מייסד-משותף וסמנכ"ל פיתוח / צילום: ירין טרנוס, יח"צ

אפסטרים גייסה 30 מיליון דולר בהובלת ענקיות רכב בינלאומיות

הגיוס התבצע בהובלת קבוצת Alliance של רנו, ניסאן ומיצובישי ● החברה, המתמחה באבטחת סייבר לכלי רכב מקושרים, בוחנת התרחבות לסין וליפן

רגולציה / צילום: Shutterstock

ביטוח הבריאות כדוגמה: הרגולציה הנוקשה בישראל פוגעת דווקא בצרכן

מספיק להסתכל על הרגולציה בענף הביטוח כדי להבין שמדובר באבן-נגף לכלכלה המקומית ● דעה

כבשים / צילום: שאטרסטוק

החברה הזו מייצרת מוצר אחד בלבד, שמתאים לארון של כל אחד ועל הדרך רוצה להפיץ מסר של קיימות

מסר של קיימות סביבתית: חברת Sheep הבריטית מוכרת מהשבוע מוצר אחד בלבד - סוודר יוניסקס מצמר מרינו, אליו יוצמד תג NFC הניתן לסריקה, דרכו יכול לובש הסוודר ללמוד על הכבשה "שלו" ולקבל עדכונים על מצבה ● והמחיר? לא זול בכלל: 234 דולר

התמכרות למשככי כאבים  / צילומים: shutterstock, אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

כך התמכרה האומה האמריקאית למשככי כאבים. ואיך הסתבכה גם טבע הישראלית בפרשה

מספרי מקרי המוות בארה"ב משימוש בתרופות אופיואידות עלה ב-2018 לכ-70 אלף איש בשנה, לעומת כ-8,000 בסוף שנות ה-90 • מדוע התרחש הזינוק במספר מקרי המוות, מי אשם במגפת ההתמכרות ואיך הסתבכה חברת טבע הישראלית? • גלובס מאמ;לק

דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

שמור לי ואשמור לך גירסת טראמפ: כך מנצל נשיא ארה"ב את יחסי החוץ לטובתו האישית

זה כבר הפך לשיטה: בשורה של שיחות טלפון ופגישות שניהל עם מנהיגים בעולם הציג להם טראמפ דרישות שנועדו להועיל לו בהפרכת חשדות נגדו ובקמפיין לנשיאות 2020 ● כך זה עבד עם מנהיגי אוקראינה, אוסטרליה ובריטניה וגם עם ראש ממשלת ישראל, שאף קיבל מתנת בחירות נאה לעצמו

מתוך עבודת וידאו של נטעלי פלדסמן ואוהד בנית / צילום: איתי בנית

הקטר החדש של האמנים: חברות הייטק

טרנד חדש צומח בחברות ההייטק: הגדרת הזהות הארגונית דרך אמנות

כיתת לימוד / צילום: שאטרסטוק

כיצד בונים מערכת חינוך איכותית? מתחילים עם המורים

הבינוניות של מערכת החינוך זועקת בהישגים הנמוכים ובפערים הגבוהים בין תלמידי ישראל למדינות המפותחות במבחנים הבינלאומיים ● ההישגים הללו לא עולים בקנה אחד עם השאיפה של הישראלים לחיות ברמת חיים של מדינה מערבית מתקדמת ● דעה

ספרים אוקטובר / צילום: איל יצהר

זה באמת משנה אם זה אמיתי?

אם לא קראתם את "אל מול הלילה", שבו יצאה דלפין דה ויגאן לפענח מדוע התאבדה אמה והציגה מסע מרתק לתוך הנפש, אולי כדאי שתעשו זאת לפני שתיכנסו לתוך "מבוסס על סיפור אמיתי" ● רוב הסיכויים שהספר החדש של מישל וולבק לא יעלה אצלכם את רמת הסרוטונין, אבל הוא עדיין שווה קריאה ● מדור הספרים של "ליידי גלובס"

הפגנות בצ'ילה / צילום: שני אשכנזי, גלובס

הרוגים, מחסור באוכל וירי חי: סיקור מיוחד מהמהומות בצ'ילה

מזה כשבוע מתחוללת בצ'ילה מחאת ענק בשל החלטת הממשלה לייקר את מחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית ● הממשלה הכריזה על מצב חירום והכניסה את הצבא לבירה ● אצל הצ׳יליאנים הוצפה טראומה ישנה, והם דורשים מהממשלה להוציא את הכוחות ולהציע להם "ניו דיל חברתי" ● סיקור מיוחד מסנטיאגו, צ'ילה

ראש ממשלת לבנון סעאד חרירי / צילום: Aziz Taher, רויטרס

יום מכריע בלבנון: אושרה תכניתו הכלכלית של חרירי

(עדכונים): ממשלת לבנון התכנסה הבוקר לדון ברפורמות שהציג אמש ראש הממשלה לראשי המפלגות השותפות בקואליציה ● לא מעט מהאש מופנית לחיזבאללה, הנתפש כגורם המפלג ביותר בלבנון, ומהווה איום על קיומה בשל הכוח הצבאי שצבר

הנשיא ריבלין ונתניהו / צילום: רונן זבולון, רויטרס

נתניהו מחזיר את המנדט לנשיא. ריבלין: בני גנץ יקבל הזדמנות להקים את הממשלה

מבית הנשיא נמסר "נשיא המדינה קיבל את הודעתו של ראש הממשלה, ח"כ בנימין נתניהו, כי הוא משיב אליו את המנדט משום שלא עלה בידו להרכיב ממשלה" ● נתניהו מסר הצהרה בווידאו

רצח העם הארמני./ צילום:  ויקימדיה

ארה"ב אחרי 100 שנה: כורדים, ארמנים, למי אכפת

הסכנה הגדולה ביותר במדיניות החוץ האמריקאית הייתה תמיד הצירוף של בורות ושל קוצר רוח ● הנה מה שהתכונות האלה גרמו השבוע לפני מאה שנה ● לכורדים של אז קראו "ארמנים", וארה"ב העדיפה לחזור הביתה

אריק הניג / צילום: תמר מצפי, גלובס

איש התקשורת אריק הניג הלך לעולמו בגיל 72

איש התקשורת ומפיק הטלוויזיה, שנודע בעיקר כזה שהחדיר לארץ את תרבות ה-NBA נפטר היום אחרי מאבק ממושך במחלה קשה ● הותיר אחריו אישה וילדה

זיהום אוויר מעל תל אביב / צילום: תמר מצפי

הבעיה העמוקה ביותר של מדינת ישראל שאף מפלגה לא מדברת עליה

עתיד כדור הארץ בסכנה, ויש לו השפעה ישירה על הכיס של כולנו ● אם אנחנו רוצים להישאר במשפחת העמים ולדאוג לאיכות האוויר שלנו ושל העולם כולו - הזמן הוא עכשיו, וחייבים לחשוב קדימה ברצינות ● דעה

ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון / צילום: Tom Nicholson, רויטרס

"פרלמנט של שוטים": לתקשורת הבריטית נמאס מהברקזיט

ראש הממשלה הבריטי בוריס ג'ונסון נחל מפלה נוספת בניסיון הלא נגמר להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי ● לעיתונים במדינה כבר נמאס מהסאגה, והם לא מפחדים להראות את זה

נשים וייטנאמיות / צילום: רויטרס

שניים רבים, השלישי מנצח: המדינות שנהנות ממלחמת הסחר סין-ארה"ב

כאשר ארה"ב וסין מסתבכות במאבקי סחר, זה אמור להיות הזמן של מדינות כמו וייטנאם לפרוח ● ואכן כלכלתן משגשגת וקופצת במדד התחרותיות העולמית

אורי רוזן, מנכ"ל מאקו / צילום: שלומי יוסף, גלובס

מדוע סירב מנכ"ל מאקו, אורי רוזן, לעבור לחדשות 13?

הסירוב לתפקיד מנכ"ל חדשות 13 ● ההתחממות על הקווים במגרש מול ynet ● החשש מפני ענקיות האינטרנט הבינ"ל ● ולמה לא תמיד צריך אג'נדה גאה ● מנכ"ל מאקו אורי רוזן סוגר למעלה מ-6 שנים באתר, ומבחינתו – שרק יהיו עוד כאלה ● האזינו לפודקאסט "אוף דה רקורד"

בוריס ג'ונסון / צילום: רויטרס

דרמת הברקזיט: ג'ונסון שיגר לאיחוד שני מכתבים סותרים בנוגע לפרישה

(עדכון) ● אחרי שלא הצליח לאשר את הסכם הברקזיט בפרלמנט הבריטי אתמול, ג'ונסון נאלץ לבקש דחייה מהאיחוד • כלי התקשורת בבריטניה דיווחו כי שלח בקשת הארכה בלתי-חתומה בבריסל, מלווה במכתב חתום נוסף שבו הוא מפציר באיחוד לא לאשר אותה

עו"ד עמית ברכה / צילום: יונתן בלום

"הסיפור הסביבתי הוא סיפור קיומי ויומיומי כמו הקוטג'"

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין", בראיון אישי ● על הילדות בבת ים ובתל אביב ("הייתי ילד פוליטי"), על הבחירה במשפטים ("היה לי ברור שאני רוצה עבודה ציבורית"); ועל הצפוי בישראל בשל ההתחממות הגלובלית: "אלפי אנשים ימותו בכל שנה מבעיות של משבר האקלים"

מארק צוקרברג / צילום: צילום מסך מפייסבוק

זהירות, דיקטטורה: צוקרברג חשף את קו ההגנה החדש שלו

בנאום מיוחד על חופש הביטוי הציב עצמו מנכ"ל פייסבוק בעמדת המבוגר האחראי שפונה לעולם ומזהיר – אם לא תחדלו לריב כמו ילדים ולתת לטהרנות ולצדקנות לאכול כל חלקה טובה, הסינים ישתלטו על האינטרנט ויהרסו אותו ● האם צוקרברג באמת חושש מהסינים, או בעיקר לעתיד החברה שהקים? ● פרשנות