השמש עדיין עולה מדי בוקר על הדגל של האימפריה היפנית אולם בחודשים האחרונים מעיבים עליה לא מעט עננים. הכלכלה היפנית, שבאופן מסורתי נסמכה על הכנסות מייצוא, סופגת כיום את מלוא עוצמתו של המשבר הכלכלי העולמי. תעשיית הרכב היפנית מדווחת על הפסדי ענק ומקפיאה פסי ייצור, תעשיית האלקטרוניקה נמצאת במצב לא טוב בהרבה וכמעט מדי שבוע מדווחת התקשורת על מוסד פיננסי כזה או אחר, שנקלע לקשיים. וכאשר לא ניתן לסמוך על הייצוא, מוסטת תשומת הלב לשוק היפני עצמו, שבו עושים כיום היפנים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: להתייעל בסיוע חדשנות טכנולוגית.
האח הגדול חוסך כסף
פריון העבודה ביפן נחשב בין הגבוהים בעולם, והעובדים היפנים נחשבים ליעילים, חדורי מוטיבציה וצייתנים להפליא. אבל זה לא מפריע להופעת טכנולוגיות חדשות, לעיתים מוזרות, שמטרתן לסייע בהגדלה נוספת של הפריון והיעילות במקומות העבודה. דוגמה מעניינת במיוחד החלה להציע לאחרונה חברת אומרון היפנית עם מערכת שמכונה "מד חיוכים".
למרות השם המבדח מדובר בטכנולוגיה רצינית, שעושה שימוש במצלמות ברזולוציה גבוהה ובתוכנה לזיהוי פנים והבעות כדי למדוד אוטומטית את מספר החיוכים, שמייצרים עובדים במהלך יום עבודה. המערכת מזהה חיוכים בהתאם למשתנים כמו מידת הפתיחה של הפה, זוויות העיניים וכדומה ומסוגלת לא רק לספור את מספרם במהלך היום אלא גם להעניק ציון מספרי ל"איכות החיוך", מ-1 עד 100.
המערכת נסמכת על בסיס נתונים, שצברה החברה במחקר שערכה במשך כ-10 שנים ומכיל יותר ממיליון פרצופים שונים והבעות שונות. יחידה אחת של המערכת מסוגלת לעקוב ולזהות שני עובדים שונים בו זמנית ולהפיק דו"חות מסכמים של מספר החיוכים שלהם ועוצמתם על פני תקופה. בחברה מייעדים את המערכת לצורך הדרכה, ייעול ותגמול כוח אדם במקומות עבודה עתירי שירות לקוחות כמו חנויות כלבו, מלונאות וכדומה, שבהם חיוכים שווים כסף. המערכת עצמה, אגב, עולה כ-300,000 יין.
אם הטכנולוגיה הזו מעלה מחשבות על האח הגדול, הרי שטכנולוגיה אחרת, שפותחה על-ידי חברת סאונדפאואר היפנית, מזכירה את הסרט "מטריקס", שבו עושה המערכת שימוש בבני-אדם כמקור להפקת אנרגיה. בגרסה היפנית, החשמל אינו מופק מפעילות מוחית אלא דווקא מהליכה. המערכת כוללת מסלולים, שנפרשים על רצפת מקום העבודה ומורכבים מפאנלים רגישים ללחץ בגודל50X50 ס"מ כל אחד. דריכה על הפאנלים מפעילה קולטנים, שמתרגמים את האנרגיה הקינטית לחשמל.
המערכת כבר מותקנת באחד מבנייני המשרדים בטוקיו ומחקרים הוכיחו, שדריכה על כל פאנל במשך שנייה מייצרת כ-0.03 ואט חשמל. זה לא נשמע הרבה, אבל כאשר מותקנת המערכת במסלולים הומי אדם דוגמת מסדרונות במשרדים גדולים ומקומות עבודה המוניים, ניתן לחסוך לא מעט בהוצאות החשמל - כך טוענים המפתחים. למערכת יש מגבלה: מכיוון שלא ניתן לרצף את כל הרצפות בפאנלים כאלה, משיקולי עלות, העובדים מתבקשים ללכת במסלולים מוגדרים מראש, שמסומנים ומוארים באמצעות אורות LED. אבל על העובדים היפנים אפשר לסמוך שיצייתו לכך.
מקסום התקשורת
יפן מוצפת כיום במיזמי תוכן חדשים ובשירותי תקשורת חדשים, שמטרתם להגדיל הכנסות. מיקרוסופט, למשל, משיקה בימים אלה ביפן פיילוט שמטרתו לאפשר לבעלי טלפונים סלולריים עם מצלמות להעלות את התמונות שצילמו ישירות לאינטרנט ולאגור אותן בתיקיות אישיות.
הטכנולוגיה דורשת מהמשתמש להתקין יישום של מיקרוסופט בתוך הסלולרי. כאשר בעל הטלפון מצלם תמונה, נפתח בטלפון תפריט אוטומטי, שמאפשר לו לשלוח את התמונה לתיקיה האישית שלו באינטרנט או להציג אותה בפומבי בשירות נוסח YouTube - הכל בלחיצת כפתור. בכל שלב, ניתן לצפות בתמונות באמצעות מסך הטלפון או במחשב האישי.
מיקרוסופט מאפשרת לכל משתמש רשום לקבל נפח אחסון של כ-25 ג'יגבייט, שמספיק לכ-250 אלף תמונות-טלפון טיפוסיות. השירות למשתמש ניתן בחינם, אך מודל ההכנסות מתבסס על הסכמים עם המפעילות על זמן אוויר סלולרי וכמובן על פרסום. אם הפיילוט היפני יצליח, מתכוונת מיקרוסופט להרחיבו למדינות נוספות.
היפנים הם גם צרכנים כבדים של תקשורת נתונים וקשה לתפוס עובד יפני בלי מחשב נייד עם תקשורת אלחוטית מהירה ודואר אלקטרוני פעיל. אבל אפילו ביפן נותרו עד לאחרונה כמה מקומות, שאליהם לא יכלו המפעילות להגיע כדי לייצר הכנסות מתקשורת נתונים. אחד מהם הוא הרכבת המהירה - השינקאנסן - שמסיעה מדי שנה מיליוני אנשי עסקים שרעבים לאינטרנט ולדואר אלקטרוני.
הפוטנציאל הכלכלי הבלתי מנוצל הזה הביא את מפעילת התקשורת היפנית NTT וחברת הרכבות של מרכז יפן לפתח טכנולוגיה מורכבת מאוד, שמאפשרת לנוסעי הרכבת לקיים תקשורת נתונים בקצב של עד 2 מגאביט לשנייה. קצב התקשורת נשמר גם במהירויות של 250 קמ"ש ויותר, שאליהן מגיעה הרכבת. הפיתרון כולל קווים דיגיטליים מיוחדים, שפרושים לאורך הפסים ומשתמשים בטווח שנועד במקור לפיקוח ולשליטה על הרכבת. הכבלים מחוברים לאינטרנט והם שולחים אותות לתחנות אלחוטיות ניידות, שנמצאות בכל אחד מהקרונות. את אלה קולטים הנוסעים באמצעות רכיבי התקשורת האלחוטית הרגילים שנמצאים במחשבים הניידים שלהם.
העלויות לא זולות אולם נוסעים מתמידים יכולים לרכוש חבילות במחירים שמתחילים בעשרות דולר לחודש. בינתיים מופעל השירות רק בקו טוקיו-אוסקה.
באים אל הקונים
גם בתי העסק היפנים סובלים כיום מתנועה דלילה יותר מבעבר והפתרון שלהם הוא אימוץ טכנולוגיות מתקדמות בנוסח "אם אתם לא מגיעים לחנות, החנות מגיעה אליכם". כך, למשל, נערכה בשבוע שעבר בטוקיו אירוע אופנה של ביגוד לנערות וצעירות - שהן "לקוחות העל" של הכלכלה היפנית - שכלל קונצרט רוק ותצוגת אופנה. אולם לצד תצוגת האופנה הפיזית קיימו המארגנים "תצוגת אופנה" מקבילה, שלוותה במכירות מקוונות, ברשת הסלולר.
הלקוחות הפוטנציאלים יכלו לרכוש את פריטי הביגוד דרך הטלפון מיד עם הצגתם הפיזית על מסלול תצוגת האופנה או לצפות בהם באמצעות הרשת הסלולרית גם אם לא נכחו פיזית באירוע. התהליך המשולב קלע היטב למטרה. ביום האירוע לבדו נרשמו מכירות סלולריות של פריטי אופנה מהתצוגה ביותר מחצי מיליון דולר - לא כולל הכנסות מזמן אוויר.