מקרו-כלכלה תחת אש

התחום שלא מצליח לספק תשובות. גם לא שאלות

והרי וידוי: כסטודנט, מעולם לא הצטיינתי במקרו-כלכלה, ובלימודי התואר השני הצטיינתי בהם עוד פחות. המרצים שלי תיארו את התחום כפתרון בעיית אופטימיזציה אינטר-טמפורלית, שבה משק בית יחיד מייצג את החלטות הצריכה והחיסכון של הציבור כולו. אני, מצדי, נאבקתי הן בפעולות החישוב המסובכות (מדובר בסכומים לא פשוטים בכלל) והן ברעיון שהציגו המרצים, שנראה לי כאילו התעלם מכל מה שמעניין באמת במקרו-כלכלה. עשיתי מאמץ, עברתי את המבחנים, והתרכזתי במיקרו-כלכלה (ההסבר של פ' ג' או'רורק עשוי לעזור למי שמתבלבל בין שני המושגים: מיקרו-כלכלה עוסקת בדברים שהכלכלנים טועים לגביהם באופן פרטני, ומקרו-כלכלה היא דברים שכלכלנים טועים בהם באופן כוללני).

חשבון הנפש הקיבוצי המתרחש בתחום המקרו-כלכלה אל מול המשבר הכלכלי דווקא מרשים בעיניי. הדאגה איננה סובבת סביב העובדה שהכלכלנים לא חזו את הבעיה - תחזיות גרועות הן דווקא מסימניו של עולם מורכב, לא של פשיטת רגל אינטלקטואלית - אלא מכך שהמקרו-כלכלה כנראה איננה מסוגלת לספק לה תרופה. לא תמיד היא מסוגלת אפילו לשאול את השאלות הנכונות.

ווילם בויטר, שהיה חבר ועדת המדיניות המוניטרית של בריטניה, וכותב כיום בלוג ל"פייננשל טיימס", מתלונן שהמקרו-כלכלנים פשוט נפטרו מהחומרים הקשים כדי לסגנן את הדגמים שלהם: "הם לקחו את דגמי האיזון הכלליים וההסתברותיים שלהם למרתף, וחבטו בהם בצינור פלסטיק עד שהכריחו אותם להתנהג יפה", הוא אומר.

והוא אינו המתוסכל היחיד. פול קרוגמן, בעל הטור השמאלי ב"ניו יורק טיימס" וחתן פרס נובל לכלכלה, חושב שתחום המקרו עובר תקופה חשוכה במיוחד. לדעתו, במקום לגלות תובנות חדשות, אנו נעים אחורה ושוכחים דברים שכבר ידענו פעם. לדעת מארק תומה מאוניברסיטת אורגון, בלוגר משפיע נוסף בתחום הכלכלה, "המכה שספגו התיאוריה המקרו-כלכלית ושיטת המידול שלה עמוקה ממה שאיש מאיתנו מבין".

נחיה ונראה. העובדה שהמשבר מאלץ רבים מהפרשנים להוריד מהמדף תיאוריות של ג'ון מיינרד קיינס (שטען כי למקרו-כלכלה חוקיות שונה מזו של מיקרו-כלכלה) או קריקטורה כלשהי שלהן - איננה מפתיעה. אך הסיבה לכך היא לא שקיינס החזיק בכל התשובות בעולם, אלא דווקא בכך ששאל שאלות טובות על מגוון בעיות, ששוב נראות רלבנטיות.

הכלכלנים יודעים כיום הרבה יותר ממה שיכול היה קיינז לדעת על רשתות ועל יחסי גומלין מורכבים (הודות למידול מבוסס-סוכנים), על פסיכולוגיה (הודות לכלכלה ההתנהגותית) ועל העולם האמיתי (הודות לאקונומטריה). ההתקדמויות האלה אמורות להשפיע על אופן ההבנה שלנו את המשבר. ניסיון ראשון בכיוון הוא הספר "רוחות בעלי החיים" (Animal Spirits), מאת חתן פרס נובל ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, שזיהו את בועת הנדל"ן מוקדם יחסית. רק שהמקרו-כלכלה נהנית מתנופה רבה, ויהיה קשה לשנות את כיוונה של מכלית הנפט הזו כעת.

לדברי ג'סטין וולפרז, העורך החדש של Brookings Papers on Economic Activity ותומך נלהב של המיקרו-כלכלה, הרי ש"המקרו-כלכלה - האלגנטית צורנית והזניחה אמפירית - התקשתה למצוא עבודה השנה". בויטר מצדו חושב שהבנקים המרכזיים זנחו את המקרו-כלכלה הקונבנציונלית לטובת שילוב כלשהו של ניחושים והחלטות. אם זה המצב, נדמה ששוק רעיונות המקרו אכן מתקן את עצמו, בדומה לשוק כלי ההרס הכלכליים (market for financial weapons of mass destruction). בשני המקרים, חבל שהתיקון לא קרה מוקדם יותר וחלק יותר.