הפרדוקס של המין

למה בעצם הומואים ולסביות הם היוצאים מהכלל, ולא הנורמה, במה שנוגע ליחסי מין?

כאשר זוגות חברים נפגשים לבילוי חברתי, כעבור פחות משעה החבורה מתפצלת בדרך-כלל לשתי קבוצות. הגברים מתיישבים ביחד והנשים מתאספות ביניהן. כל קבוצה צוללת לשיחה על מה שמעניין אותה. הפיצול מתרחש באופן ספונטני ומעיד על כך שלגברים ולנשים יש הרבה יותר מהמשותף עם בני מינם מאשר עם בני המגדר השני.

תובנה זאת נתמכת בעשרות מחקרים על ההבדלים התהומיים בין גברים מ"מאדים" לנשים מ"נוגה". גברים הם מוטי מטרה, בשעה שנשים מוטות תהליך. גברים הם יצורים טקטיים ועוסקים בכיבושים. לעומתם, התודעה הנשית היא אסטרטגית וממוקדת במערכות יחסים. נשים תוהות "לאן?" בשעה שגברים מקשים "לאן הערב?"

מאחר שלכל מגדר יש הרבה במשותף עם בני מינו ומעט במשותף עם בני המגדר השני, מה יותר טבעי מהעמקת השיתוף לתחום האינטימי ביותר - למין? למעשה, על רקע התהום הפעורה בין גברים לנשים, השאלה המעניינת היא מדוע בעצם הומוסקסואליות ולסביות, במקום להיות היוצאים מהכלל, אינם דווקא הנורמה המקובלת של יחסי מין?

התשובה הנורמטיבית, שבה נתלות באדיקות כל הדתות, היא שיחסי מין בתוך המגדר הם "בניגוד לטבע". מדוע? כי הטבע מצווה על "פרו ורבו" ולא ניתן להתרבות אלא ביחסים הטרוסקסואליים.

טענת "פרו ורבו" פגומה מכמה היבטים: ראשית, היא מצמצמת את "הטבעי" לפונקציה בסיסית אחת המשותפת לאדם ולחיות: רבייה. אך "הטבע" גדוש בהתנסויות ובחוויות בכל היבט של הקיום האנושי, ואין צידוק לכלוא אותו בצינוק הרבייה כאשר עסקינן במין. יתר על כן, ניתן לטעון שנוכח איכות ועומק המשותף לכל מגדר, מין הומוסקסואלי הוא טבעי הרבה יותר ממין הטרוסקסואלי.

בנוסף, גם אם יחסי מין הומוסקסואליים הם "בניגוד לטבע", מי קבע שדווקא הטבע הוא הנורמה הקובעת ביחסי מין? מאחר שאיננו מקבלים את הטבע כנורמה מחייבת בתחומי חיים אחרים - מומים מלידה, קרחת, דיסלקציה, "כל דאלים גבר" - ואנו פועלים במרץ לתיקון פגמים טבעיים שמפריעים לחיינו, מדוע עלינו לקבל את הטבע כנורמה מחייבת דווקא ביחסי מין?

"הטבע" אינו מספק הסבר מניח את הדעת לפרדוקס המין: על אף הרצף הטבעי של שיתוף, אינטימיות ומיניות בתוך המגדר, ולמרות קו פרשת המים הגופני והפסיכולוגי העובר בין גברים לנשים, רוב בני האדם הם "סטרייטים". לגבי רוב מכריע של בני האדם, המשיכה המינית בין גברים לנשים גוברת על הניגודים הטבעיים ביניהם.

ואמנם, אליבא דענת אבישר, על אף ש"מיניות האדם נזילה מאוד ופתוחה מאוד, גם אם החברה שמרנית ביותר, לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסקסואלים מהווים כ-10% מהאוכלוסייה לפי כל הסקרים" (ynet. 26/01/09).

המפתח לפרדוקס המין חייב, אפוא, להימצא לא בתוך קופסת ה"טבע" אלא מחוצה לה. אם המין דומיננטי כל-כך שהוא מסוגל למגנט ניגודים במקום לדחותם, כפי שמתפקד מגנט בטבע, אזי יש לו מעמד על-מגדרי במקביל למיקומו בתוך המגדר. מעמד כזה היה, בעת העתיקה, לאלים.

הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל

צרו איתנו קשר *5988