אסי אבוטבול הורשע בניהול ארגון פשע; השופטים: "למה הקורבנות לא התלוננו?"

אבוטבול הורשע גם במתן שוחד לד"ר ג'קי סרוב ■ ארגונו של אבוטבול עסק בסחיטה בכוח ובאיומים על אנשי עסקים, בהם קובי מימון, מהם נגבו מאות אלפי שקלים כדמי חסות, כאשר כנגד מי שלא שילם הופעלו סנקציות

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע היום (ה') את העבריין אסי אבוטבול בניהול והפעלה של ארגון פשיעה, ובעבירות של סחיטה בכוח ובאיומים, הצתה, כליאת שווא, הלבנת הון ומתן שוחד לד"ר ג'קי סרוב. במקביל, זוכה אבוטבול מ-9 סעיפי אישום נוספים, ב-3 מהם מחמת הספק.

ארגונו של אבוטבול עסק במשך חודשים ארוכים בסחיטה בכוח ובאיומים על אנשי עסקים, קבלנים ובעלי ממון, חלקם עולים חדשים מצרפת או אזרחים צרפתים, וחלקם ישראלים מהארץ ומחו"ל. הוא "גבה" מהם מאות אלפי שקלים ולעיתים מיליונים בטענה כי מדובר בחוב או סתם בדמי חסות, כאשר כנגד מי שלא שילם הופעלו סנקציות. רוב הכספים שולשלו לכיסו של אבוטבול, וחלקם חולקו למנהלי הארגון וחבריו.

ארגון היררכי

"היועץ המשפטי" של ארגון הפשיעה, עו"ד ברק בופמן, הורשע בסחיטה בכוח ובסחיטה באיומים במסגרת ארגון הפשיעה של אסי אבוטבול, אך זוכה מחמת הספק מהעבירה של מתן שירותי ייעוץ לארגון הפשיעה (בנוסף לזיכויו מניהול ארגון הפשיעה). בופמן יוצג על-ידי עוה"ד בני נהרי, קרן נהרי ועמית בר.

מבין יתר 21 הנאשמים, רק 4 זוכו לחלוטין מהמיוחס להם.

בהכרעת דין בת כ-560 עמודים קבעו השופטים ברכה אופיר-תום, מרים סוקולוב ודוד רוזן, כי אם היו שלבים בהם היה נדמה שהנאשמים הם "מבצעים בצוותא" בלבד - הרי שבסופו של דבר "הוכח מעבר לספק סביר כי עניין לנו בארגון היררכי, שמטרותיו מוגדרות ופעילותו מוכוונת, ואשר הכל מתבצע בו על-פי הוראות מגבוה, בסדר מופתי ובמשמעת שלא היה עורר עליה", בהכרעת דין המשתרעת על כ-560 עמודים.

"הרושם הברור שהתקבל מהתבוננות בתמונה המקיפה הוא של עשייה עבריינית בלתי מתפשרת, שכמו התרחשה בשטח הפקר. לא פעם ולא פעמיים נשמעה הכרזה מפי מנהלי הארגון כי אין מורא מהמשטרה על איש מהעושים במלאכה. כך, כנראה, נסללה הדרך להוצאת כספי עתק מידי אנשים תמימים וחסרי יכולת עמידה, שנכנעו לדרישות האולטימטיביות שהציגו להם נציגי הארגון, כדרישות שאין לעמוד בפניהן".

אובדן אמון

ועם זאת, גם בפני השופטים היו מספר שאלות ותהיות, שנותרו בלא מענה. "כיצד הלכה והתפתחה תופעה זו של אלימות מאורגנת, וכיצד אחז השיתוק בציבור אנשים שלם, שלא מצאו לקום כנגדה וכנגד ההפחדה והאיומים אשר סחטו מידיהם את כל שעמלו עליו? איך אפשר שבחברה מתוקנת יפעלו גורמים של הפחדה ואלימות בלא הפרעה כמעט?

"מדוע לא פנו כל אותם קורבנות של סחיטה, אל המשטרה, מיידית, בהעדיפם להיכנע למעשי סחיטה כשהם מפוחדים, רועדים, בוכים ושטופי זיעה? האמנם לא סברו כל אותם מאויימים כי יש בכניעה לסחטנות האחת כדי לפתוח פתח לרבות אחרות הבאות בעקבותיה, כשהן מועצמות ומפחידות פי כמה מזו הראשונה? האמנם איבדו כדי כך כל אמון במערכות האכיפה והשלטון? ומדוע כך?".

שמו של אבוטבול והארגון שבראשו עמד, נקבע, "הקפיא דמם של אנשים, ואלה נהגו כמי שכפאם שד. 'השם' ו'המעמד' הנורא הפך עבורם ל'כלי עבודה, 'נשק' יעיל ומשוכלל". אפילו עדי התביעה שעלו לדוכן, ובהם עוה"ד זאב שרף ודב פישלר, סכרו את פיהם ורק ביקשו לסיים את העדות או לרצות את הנאשמים. "הפחד ניכר בהם, היראה ניבטה מעיניהם ומכלל תנועות גופם", ציינו השופטים.

חשש מעדות

בין היתר הורשעו ראשי הארגון בניסיון להשתלט, בלי לשלם כל תמורה, על מספר דירות במיזם נדל"ן בנתניה שבו היו שותפים עופרי סגל (בעל הקרקע) ובעל השליטה בנצב"א (מבצעת המיזם), קובי מימון.

השופטים דחו את עדותו של מימון, לפיה אבוטבול ואנשיו לא סחטו ולא איימו על איש אלא רק ניסו לחלץ פרויקט שנקלע לקשיים בגין מעשי שחיתות של מנהלי נצב"א בעבר, וקבעו כי הוא כנראה חשש להעיד נגד אנשי אבוטבול. זאת בין היתר נוכח הקלטת שיחה בה אמר: "עד לפני 10 ימים, כשאמרו לי 'נתניה פשע', אמרתי 'הכל שטויות'", אך לאחר המפגש עם אנשי אבוטבול, בחיים שלי לא ראיתי מחזה כזה".

השופטים ציינו כי היה קושי לא מבוטל בניהול התיק, משום שרוב האישומים יוחסו לנאשמים כולם כמי שפעלו במסגרת ארגון פשיעה. (תפ"ח 1049/07).