למען ערוץ 10

כשעיתונאי מבקש נדבה מפוליטיקאי, הוא פושט את פרוות כלב השמירה ונהפך לפודל

ראינו השבוע כמויות מסחריות של דמגוגיה וסלבריטאים מזילים דמעות על גורלה המר של ישראל שערוץ 10 שלה נמצא בקשיים כלכליים קיומיים. מה הם רוצים? שהממשלה, כלומר אנחנו, נסייע להם. למה? אנחנו אשמים בכישלון הערוץ? בואו נבדוק את טענות הערוץ כדי לברר מי באמת אחראי.

האם הרגולציה אשמה?

הרגולציה הורגת אותנו, הם אומרים. השאלה המתבקשת היא האם לא הכרתם אל כללי הרגולציה כאשר ניגשתם למכרז? יכולתם לומר מלכתחילה שהרגולציה הזאת לא בשבילכם, ואז היה הערוץ מקבל בעלים אחרים. ויכול להיות שבעלים אחרים היו עושים את זה טוב יותר.

אז אולי זה הניהול?

הרגולציה היא במקרים רבים מקלטם של הנכשלים. טענה על הרגולציה היא מסוג הטענות שאפשר להקשיב להן בשנה הראשונה להקמתה של חברה, בשנה השנייה - בקושי ברביעית. אבל אנחנו היום בסוף השנה השמינית של הערוץ. ומה שאנחנו רואים זה לא רק קשיים כספיים - אלא גם כישלונות תוכניים. כמעט אין תוכנית שמקבלת יותר מ-10% רייטינג ו-7% הוא הנתון הרווח, הרבה פחות מהערוץ המסחרי האחר. מהכישלון הזה נובע כמובן גם הכישלון הפיננסי. אין רייטינג - מקבלים הרבה פחות כסף מפרסומות, שהן החמצן של כל ערוץ מסחרי. גם בכך אשמים הרגולטורים?

יותר שכר, פחות תמורה

מצד שני אין שינוי של ממש בהוצאות. היה איזה קיצוץ בשכר, אבל מי שהכי חטף אותה היה כרגיל העובד הקטן. ה"גדולים" (במושגי שכר) ממשיכים לקבל סכומי עתק שאין להם כל הצדקה ביחס לתמורה שהם נותנים. אם ניקח לדוגמה את מגישי החדשות מיקי חימוביץ' ויעקב אילון, הם משתכרים בסביבות ה-130-150 אלף (לחודש!!), על כ-10% רייטינג, שזה פחות מחצי ממה שיש לערוץ 2. בערוץ 2 - שימו לב - שכרם של המגישים נמוך בכחצי מזה של מגישי 10. כלומר, פירמידה פיננסית הפוכה: יותר כסף בשביל פחות תמורה. גם זו אשמת הרגולטורים?

מלחמת הסלבריטאים החמדנים

תמונת השבוע: אישה מטופחת מאוד מפגינה מול משרד התקשורת כאילו היתה פועלת ממפעל בעיירת פיתוח. היית מצפה ממי שטוענת שהיא דואגת לחבריה, להגיע להפגנה בידיים נקיות, כלומר לאחר שהודיעה על נכונות לקצץ משהו כמו מחצית משכרה. נדמה לי שגם מ-65 אלף לחודש אפשר לחיות לא רע, בטח יותר בכבוד מאשר ממשכורת גבוהה שהושגה באמצעות פשיטת יד בפני פוליטיקאים.

עיתונאים מתרפסים כלפי פוליטיקאים

ערוץ 10 מבקש לשכנע שפגיעה בערוץ היא פגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי. אל תקנו את זה. ערכים אלה שייכים לעיתונות, בעוד שבערוץ 10 רוב התוכניות הן בידור ותו לא. ואם עדיין יש שם מעט עיתונות, מה שאנשי הערוץ עושים היום מהווה פגיעה הרבה יותר גדולה בערכים אלה. כשעיתונאי מבקש נדבות מפוליטיקאי, הוא כבר לא יכול להיות כלב השמירה שלו, הוא הופך להיות הפודל שלו.

מי אומר שאין קונים לערוץ?

הצלחה גדולה יש לערוץ 10 בהטמעת התזה שאף איש עסקים לא רוצה לגשת למכרז. אנשי עסקים לא אוהבים להציג מועמדות כשאין על מה. הם לא מאמינים שבסופו של דבר מימן וחבריו, הבעלים הנוכחיים, יעזבו, אז הם ממתינים. ברגע שהערוץ באמת יעמוד למכירה - תראו אותם עומדים בתור. כי תמיד יש אנשים עם הרבה כסף המשתוקקים למעורבות בתקשורת בכלל ובטלוויזיה בפרט.

ונניח שהערוץ ייסגר

ונניח שהערוץ ייסגר. אנשיו מציגים זאת כמעט כאסון לאומי. אומרים לנו שבמקרה כזה יהיה מונופול של ערוץ 2. כשהוקם ערוץ 10 נאמר לנו שהוא יהיה שונה, ברמה יותר גבוהה. מה המצב היום? אותן תוכניות ירודות פה ושם. מה שכן יש בערוץ זה כמה עיתונאים, להבדיל מבדרנים, מוכשרים מאוד. אבל אלה ללא ספק ימצאו את מקומם הראוי בפורומים אחרים. אז מה נפסיד מסגירת הערוץ? יהיו פחות תוכניות הטוחנות עד דק את מוחות האנשים, ובעיקר הצעירים. זה כל כך נורא?

מילה ליוסי מימן

אתה, יוסי מימן, מצטייר כדמות הטראגית של הסאגה הזאת. הגעת לתחום הזה חסר ניסיון, כמו עופר נמרודי ב"מעריב". שניכם קיבלתם את העצה המאוד רעה לחקות את המתחרים המצליחים שלכם - ושניכם נמצאים היום בפני שוקת שבורה. נמרודי מחפש כבר הרבה זמן קונה. גם אתה צריך לפנות אל דלת היציאה. רצית, ניסית, באמת עשית כל מה שאפשר, הרבה יותר ממה שבעלים אחרים עושים, ועם כל הלב, ואתה צודק - זה לא הולך. עכשיו תן לאחרים לנסות - למען ערוץ 10.

matigolan@globes.co.il