הוליווד מחפשת את "מסודרים" הבא

עקב הביקוש האמריקני לתוצרת ישראלית, יופקו יותר סיטקומים ישראליים ■ ג'רי לוין, במאי ומפיק שאחראי ל"התרסקות", ודארן סטאר, יוצר "סקס והעיר הגדולה", מדברים על המגמות שישתקפו בקרוב על מסך הטלוויזיה

רביעי האחרון, "סדנאות תל-אביב לוס-אנג'לס", סינמטק תל-אביב. היום השני ללימודים האינטנסיביים בכיתת האמן שמעבירה משלחת הוליוודית מכובדת, הכוללת תסריטאים, בימאים, מפיקים ומנהלים בכירים בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית, לאנשי קולנוע וטלוויזיה מקומיים. הלימודים יימשכו עד ל-31 ביולי, ועד אז אמורים שני הצדדים להיות מרוצים: הישראלים ילמדו איך מגשימים את החלום ההוליוודי, ואולי חלקם אף יצליחו למכור לחברי המשלחת רעיון לסדרה חדשה.

מי יודע, אולי "סיינפלד" הבא מונח בתיקו של אחד התלמידים הישראלים, מתורגם לאנגלית ובכוננות שליפה. חברי המשלחת, יהודים כולם, ישמחו לקבל סינופסיס מבטיח בתמורה לתרומת כלים ויידע לאחיהם בציון.

פולישוק / צלם עודד קרני

בדרך לחו"ל? פולישוק

זו השנה ה-11 של סדנאות שותפות תל-אביב לוס-אנג'לס, שנערכות ביוזמת הפדרציה היהודית. והשנה, נמנים האורחים עם צמרת תעשיית הטלוויזיה ההוליוודית. ביניהם דארן סטאר, יוצר "סקס והעיר הגדולה", "בוורלי הילס 90210", ו"מלרוז פלייס"; ביל מאסטרס - תסריטאי "סיינפלד" ו"מרפי בראון"; ג'רמי קליינר, מפיק בכיר בחברת ההפקות " Plan B" של בראד פיט, שהפיקה בין היתר את "השתולים", "צ'ארלי בממלכת השוקולד", "ההתנקשות בג'סי ג'יימס ע"י רוברט פורד הפחדן".

עוד הגיעו - גייל ברמן, מפיקת קולנוע וטלוויזיה, בעבר נשיאת "פוקס", שבה הפיקה את "24", "האוס", "איש משפחה", "באפי ציידת העכברים"; ג'רי לוין, שחקן, במאי ומפיק טלוויזיה ותיק ("מונק", "כולם שונאים את כריס", "התרסקות", "שעת הדמדומים"), ונינה טסלר, נשיאת חטיבת הבידור של רשת CBS האמריקנית, האחראית על להיטים כמו "CSI ", "היחידה", "ER ", "לויס וקלארק", "אחיות" ועוד.

חי בהישרדות

אחרי שטסלר סיימה את הרצאתה על הצורך של שוק הטלוויזיה ב"קול חדש" - כלומר, ביוצרים חדשים ומקוריים שיפתחו להיטים בז'אנר הסיטקום והדרמה, ועל כך שכדי להצליח בשוק האמריקני לא די בלהיות יוצר מבריק ששולט ביצירה שלו, אלא נחוץ באורח אקוטי "show runner" - היינו, שותף מסייע ובעל ניסיון, עלה לבמה הבמאי ומפיק הטלוויזיה הוותיק ג'רי לוין, וסתר את דבריה.

לדבריו, ה-"show runner" הוא תפקיד די מיותר, מין נטע זר בהליך ההפקה, כזה שנמצא שם מטעמים פוליטיים - כנציג בעלי הסטודיו שלדבריו "לא מבינים כלום ולא מתעניינים בכלום, מלבד במוצר המסחרי הגמור שיביא להם כסף. בעיניו ה-"show runner" מתאים את הפורמט המקורי לצרכים המסחריים של הרשת והופך אותו למוצר שצריך למכור. "ההבדלים בין הרעיון המקורי לתוצאה הסופית", אומר לוין, "תהומיים". הבדלי הגישות בין היוצר למפיק יוצרים תמהיל מרתק, ובמקרה של טסלר ולוין - זוג נשוי, גם משעשע.

לוין: "אנשי הרשת זורים אימה. הם משליטים פחד, אף אחד לא מעוניין להתעמת איתם, או לא לענות להם. הם פוליטיקאים, והם לא מבינים מאיפה אנחנו יוצרים. אני בכל בוקר יוצא למלחמה. אני לא יודע מה עומד לקרות. אם זה השחקן שיתחרפן, הפקידים של הרשת שצובאים על הסט ומעירים הערות, תפאורה שאינה במקומה. מערכת שלמה נגדך. איך שורדים? משחקים את המשחק. זורמים עם זה. להיות במאי בהוליווד זה 99 אחוז פוליטיקה".

לא מחפשים אמנות

למרות הביקורתיות שהוא משמיע, לוין רחוק מלהישמע ממורמר. אולי בגלל שאין לו סיבה אחת להיות כזה. לוין הוא אחד הבמאים העסוקים בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית ב-20 השנים האחרונות. הוא הפיק וביים עשרות פרקים לסדרות, ובין לבין הוא מקפיד להופיע בתפקידי אורח בסדרות שונות ("וויל וגרייס", "שיקגו הופ", "מונק", ורבות אחרות) ובתפקידים קטנים בסרטים.

לוין: "בארה"ב, סדרה שלא משיגה תוצאות רייטינג, יורדת מהמסך אחרי ארבעה פרקים, כפי שקרה עם הרימייק ל'האקס המיתולוגי' של סיגל אבין הישראלית. גם סרט שעולה על המסכים, יש לו שבועיים - שני סופי שבוע להביא קהל. אם לא - הוא יורד".

* לפעמים לוקח לקהל זמן להתחבר לקונספט, לדמויות.

"אנחנו בשואו-ביזנס. לא שואו-שואו. אנחנו רוצים פרסומות. איטס אבאוט דה מאני. אל תשלה את עצמך. אם אתה לא עושה כסף, אתה בחוץ. הרשתות לא יכולות לתת מקום לסדרה בלוח השידורים על בסיס החשיבות התרבותית שלה. אולי בישראל זה אפשרי".

"זה ההבדל בין ישראל לארה"ב. אתם מחפשים אמנות. אנחנו מתעניינים בפרסומות, בכסף. סדרה בת עונה אחת לא מביאה פרסומות. קח את 'חברים', שידורים חוזרים של הסדרה נמכרים לכל העולם במשך שנים. אם עולה להפיק פרק 4 מיליון דולר, הם יודעים שהמכירות ממנו יגמדו את הסכום הזה.

סקס והעיר הגדולה / צלם יחצ

רוצים סיטקום עם הרבה פרקים. "סקס והעיר הגדולה"

"רשתות השידור האמריקניות מעוניינות בסיטקום שמייצר 200 פרקים. זה הכול מתבסס על דמויות מעניינות, ועל איך למתג אותן, כך שהסדרה תרוץ 10 שנים והרשת תוכל למכור אותה בכל העולם. מה שנקרא 'ג'ק פוט'. 'חברים', 'חופשי על הבר', 'סיינפלד', 'פרייז'ר' - הן סדרות שהיו ג'ק פוט. אף אחד לא רוצה לייצר עונה אחת של 13 פרקים, ולהפסיק כי סיפור העלילה הסתיים. כמו שאף רשת לא תרצה לקנות 13 פרקים.

אולם הסינמטק התמלא מפה לפה כשדארן סטאר הקרין את הפיילוט של 'סקס והעיר הגדולה', שאותו צילם, לדבריו, בפחות משבוע ימים. סטאר: "הייתי נרגש להיות זה שמרים את דגל השחרור המיני, שמצהיר שכך מתנהגות נשים בעולם בימינו. אף אחד לא שם לב לזה עד אז. לא רציתי פיילוט טיפוסי. רציתי לתת הרגשה של סרט קולנוע. עם voice-over, כמו בסרט דוקומנטרי".

סטאר, כמו נינה טסלר לפניו, מדגיש את חשיבותו של תסריט במכירת סדרה לרשת שידור, ומדריך את חניכיו כיצד ליצור כזה.

סטאר: "תסריט טוב ושחקן ראשי שמתאים לתפקיד, זה הרבה יותר חשוב ומוצלח מאשר למצוא כוכב. הצלחה של סדרה מבוססת על חיבור בין קהל לדמויות, והטלוויזיה היא זו אשר מייצרת את הכוכבים שלה. אם יהיה חיבור בין הקהל לדמות ראשית, הוא כבר יהפוך לכוכב".

"כסף אינו הפקטור העיקרי. זה נחמד כשיש לך את האפשרות הכספית להשקיע בצילומים יפים, אבל כל זה יבוא אחר כך. תקבל את זה אחרי שתמכור את התסריט המצוין. צריך הרבה מזל ותזמון, אבל תסריט טוב שם אותך על המפה. 90% מהדרך זה תסריט".

"הכי חשוב לזכור, שפרק הפיילוט הוא ה-DNA של הסדרה. הקונספט של הסדרה מובע בו, היחסים בין הדמויות עקביים לכל אורך חיי הסדרה. הפיילוט כולל את כל מה שחשוב בסדרה, את כל האספקטים, וחשוב במשך הזמן לחזור לפרק הפיילוט כדי לגלות מחדש מה היתה הכוונה הראשונית. למעשה, הפיילוט הוא הפרק הטוב בסדרה".

המגמות השולטות בהוליווד

הז'אנר:

הז'אנר החדש שהוליווד מחפשת הוא סיטקום בן חצי שעה, עם דמויות מעניינות שיכולות להפוך לאייקון תרבות. זאת בהשקעה של 1.4 מיליון דולר לפרק. בעקבות הביקוש האמריקני לתוצרת ישראלית, והחתירה לסדרות להיט עם הרבה עונות המשך, יופקו בעתיד הקרוב יותר סיטקומים ישראלים. אל תופתעו אם "פולישוק" תחזור לעונה שנייה בישראל, ולעונה ראשונה בגרסה האמריקנית ב-CBS.

התמורות:

התמורות שחלות בימים אלה בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית ושיגיעו קרוב לוודאי למסך הישראלי מקדמות ריבוי ערוצים, הרבה רשתות שידור קטנות וחברות כבלים קטנות עוד יותר, המציעות שפע של תוכניות בידור, לסוגים שונים של קהל. מה שמאפשר כניסה של כוחות חדשים לשוק, כמו תסריטאים ובמאים ישראלים, ויותר פורמטים שיירכשו לעיבוד מחודש.

התופעה:

השנה התהפכו היוצרות: אם בשנים קודמות היוצרים הישראלים ניסו למכור סדרות ולפלס דרך לתעשייה האמריקנית, השנה, האמריקנים הם שמעוניינים לקנות. רצוי סיטקום שאפשר לייצר ממנו 200 פרקים. כמו "מסודרים", שכבר נמכר.