ממשלת בובות

לצד אושיות הריאליטי והכוכבים הנולדים, עולם הבובנאות ממשיך לכבוש לבבות. בימים אלו מצולמת עונה חדשה של "רחוב סומסום", ובמקביל מתקיים השבוע בירושלים פסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי שלכבודו ייצא לאור "חפץ לב" על יסודות תיאטרון הבובות האמנותי

קרמיט, מיס פיגי, פוזי, גונזו, הטבח השוודי... אלה היו המגה-סטארס שריתקו בשנות ה-80 את העולם מקצה עד קצהו? גיבורי תרבות שהזינו את מדורת השבט העולמית היו בעצם בובות. ה"Muppet Show" - תוכנית הטלוויזיה ששברה שיאי רייטינג הייתה בכלל סוג של תיאטרון בובות.

מאז התקדמנו לכוכב נולד, קרב סכינים, הישרדות, ולאין-סוף כוכבים מעודכנים ונוצצים. ריאליטי נוטף כולסטרול ויצרים חשופים. אבל התיאטרון והבובות ממשיכים למגנט את היוצרים ואת הקהל, ולשבור שיאי רייטינג בעונות ארוכות של "רחוב סומסום" (לילדים), ו"החרצופים" (למבוגרים).

בימים אלו, למשל, מצולמת העונה החדשה של "רחוב סומסום", שבה משתתפים, בין השאר, מירה עווד ויוסף סוויד. הסדרה, שאותה מביים רוני ניניו, תעלה למסך בערוץ הופ בתחילת השנה הבאה. במקביל מתקיים השבוע בירושלים (9-11 באוגוסט) פסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי (בהפקת "תיאטרון הקרון") לכבודו ייצא לאור "חפץ לב" - ספר חדש ויפהפה על יסודות תיאטרון הבובות האמנותי.

פתיחת הספר מרימה את המסך על טיול ססגוני בין תחנות של תיאטרון בובות מסורתי, עממי ומודרני, שיחות עם הבובה יוסף, איורים מרהיבים של בתיה קולטון, ראיונות עם מפעילי בובות וסיפור תולדות תיאטרון הקרון. את החוטים מחזיקות האמניות מרית בן-ישראל ורוני מוסנזון נלקן, שמפעילות אל מול עיני הקורא 12 פרקים של העולם הקטן-גדול הקרוי תיאטרון בובות.

המולטימדיה האולטימטיבית

אהבה. התכונה הבולטת של הספר הזה בוקעת מכל פיסקה, איור ועמוד, לכן מוזר לשמוע את בן-ישראל אומרת שהיא דווקא לא רצתה לכתוב את הספר למרות הפנייה של דליה מעיין (מנהלת ה"קרון") ש"החליטה שלכבוד 25 שנה ל'קרון' צריך ספר, ורצתה שאכתוב אותו. אני סירבתי".

*איך בכל זאת התחלת לעבוד עליו?

"היא ביקשה ממני שוב, וסירבתי שוב. אחרי ארבע פעמים כאלו היא אמרה: 'אז רק תבואי לפגישה לדבר על מה יהיה הספר'. באתי. אמרתי איך לדעתי הספר צריך להיות, ומי צריכה לכתוב אותו (רוני מוסנזון נלקן). נלקן העמידה תנאי שאני אנחה אותה, ומשם נשאבתי לתוך הספר. די בעל כורחי. עכשיו אני ממש מודה לדליה שהתעקשה. יש משהו בחומר שהוא כל-כך מפתה ושואב, שלפני שהספקתי להביט ימינה ושמאלה מצאתי עצמי עמוק בתוכו, ובאמת חווית הכתיבה היתה נהדרת".

*יצרתן שפת כתיבה חדשה.

"מדובר כאן בספר מבוא לתיאטרון בובות. ספר לימוד בעצם. ורצינו שהוא לא יהיה עבש ומשעמם. חשבתי על סלמה לגרלף שכתבה את נילס הולגרסן כספר גיאוגרפיה, ומשם הגענו למודל של אנציקלופדיה 'תרבות' עם כל הציורים והמסגרת שנתנו הרגשה של טיול בדף, ועשינו משהו כזה. רצינו ספר עם הרבה תוכן, אבל גם שיהיה כייפי וחוויתי. ובעיקר, מאוד לא סנובי. שכל מי שמתעניין לא ירגיש שדוחים אותו עם שפה גבוהה. רצינו שאנשים יקראו ופשוט ייהנו מהתחום הזה שכולו שילוב אמנויות. אנחנו בתקופה כזאת היום, ותיאטרון בובות אמנותי זו המולטימדיה האולטימטיובת".

*ואיך הגעתן לבתיה קולטון (המאיירת)?

"באיורים של בתיה יש משהו שבול מתאים לנו. מצד אחד יש משהו קלאסי, קצת המאה ה-19 כזה, ומצד שני יש לה את הטוויסט האוונגרדי, וזה קצת כמו תיאטרון הבובות שמצד אחד הוא של פעם ומצד שני הוא הכי אוונגרד והכי פיוטי שיש. ואז באנו אליה שלושתנו, רוני, יוסף (הבובה), ואני. מאוחר יותר בתיה אמרה שיוסף שכנע אותה לעשות את העבודה. יוסף הזה, קשה לעמוד בפניו".

הצגה שלמה עם שני אנשים

כמו בן-ישראל ונלקן שכתבו את "חפץ לב" בהתלהבות ובתשוקה, וקולטון שלא עמדה בקסמי יוסף הבובה, ככה גם השחקן אבי יקיר שמצא עצמו מאוהב בתיאטרון הבובות והעדיף את תפקיד הבובנאי (מפעיל הבובה) על פני עמידה על במה: "מגוון האפשרויות הרבה יותר גדול. אתה עושה דברים שאתה לא יכול לעשות בהצגה. להכות, לצחוק, להשתולל, להגיד דברים ששחקן לא יכול..." הוא אומר ומרחיב: "בכל העולם, לאורך ההיסטוריה, תיאטרון בובות היה מאוד פופולרי. זה קל ונוח. יש לך תיאטרון שלם, הצגה שלמה עם רק שני אנשים.

"בזמנו אמרתי לטלוויזיה הלימודית שכשאני מפעיל בובה, אני בעצם יכול להפעיל כמה בובות במקביל. הם לא האמינו. היום אני עושה שש בובות שונות לגמרי. חוץ מברוש אני עושה גם את בליק, את שלוק, את אליק, ואת ים-ים (הדמויות של רחוב סומסום. א.ס.). לכל בובה יש את האיפיונים המיוחדים לה בקול, בהתנהגות, בתנועה. כבובנאי אתה יכול לעשות כמה דמויות שונות לחלוטין, מה שלא תוכל לעשות כשחקן".

*זה לא באמת תיאטרון. זה אולפן.

"הטלוויזיה עצמה היא כמו תיבה כזו של תיאטרון בובות, והפריים הוא התיאטרון עצמו. הבובה הראשונה שלקחתי הייתה קישקשתא. לא היה לי מושג מה אני הולך לעשות, רק ידעתי שאני רוצה שיהיה ליפסינק לבובה (התאמה בין תנועות השפתיים לקול. א.ס). שמתי את המוניטור של המצלמה מולי, וראיתי איך אני מפעיל את הבובה. בפעם הראשונה יכולתי להפנות את הבובה אל השחקן, והבובה דיברה איתו כאילו שזו דמות נוספת בפריים. במשך השנים סיגלתי התאמה מוחלטת בין היד השמאלית שלי לבין הפה של הבובה".

*עם היד אתה מפעיל את השפתיים של הבובה?

"בדיוק. היד מפעילה את הפה בדיוק מוחלט. כשיש ליפסינק מושלם ומבט מדויק, הבובה יכולה לבצע דברים ששחקנים לא יכולים. מה שקוראים הדאבל-טייק המושלם של השחקן. כשמגיבים למשהו מוזר שקורה, וצריך לתת מבט קפוא למצלמה - את זה, רק בובה יכולה לעשות כי באמת אין לה הבעה. לכן החבובות כל-כך הצליחו. הם היו אלופים - ג'ים הנסון ז"ל ופרנקו, שהוא היום במאי גדול בארה"ב. שניהם הפעילו ביחד עשר בובות. פרנקו הפעיל את מיס פיגי ועוד כמה, וג'ים הנסון הפעיל את קרמיט ואחרים". *