תגמול לא חינוכי

הצעתו של שר החינוך עלולה להביא לפגיעה בעקרון שוויון ההזדמנויות בחינוך. על פי עקרון השוויון, בתי ספר אמורים להיות מתוקצבים באופן זהה, תוך התחשבות במדד הטיפוח של בתי ספר (המחושב לכל תלמיד לפי מרכיבים כגון השכלת הורים ואזור מגורים) ובמספר התלמידים בהם. תוספת תקצוב מטעמים של אחוז מתגייסים גבוה תיצור פער בין בתי הספר: תלמידים שילמדו בבתי ספר בהם אחוז הגיוס גבוה, יקבלו למעשה חינוך טוב ואיכותי יותר. מי ייפגעו מהצעתו של סער? ראשית בתי ספר המשלבים ילדים עם צרכים מיוחדים, שברובם אינם יכולים להתגייס או להתנדב לשרות לאומי. שנית, תלמידי המגזר הערבי. סוגיית אי ההתנדבות במגזר הערבי לשרות לאומי הינה מורכבת, ואף התומכים בעידוד ההתנדבות יודו כי ספק רב אם תוכנית התגמול תביא לעליה במספר המתנדבים במגזר זה. מכאן שהצעתו של שר החינוך תביא למעשה להגדלת הפערים, הקיימים ממילא, בין בתי ספר יהודיים לערבים. זאת ועוד: בפועל אין כיום מסגרות של שרות לאומי למגזר הערבי. לפני ששוללים מתלמידי המגזר הטבות בגין אי שירות לאומי, יש לכל הפחות ליצור מסגרות שכאלו. בנוסף, בין הנפגעים יהיו גם תלמידים, שברצונם לשרת בצבא או בשירות הלאומי, אך הם לומדים בבתי ספר בהם אחוז הגיוס נמוך. מכיוון שהזכות לחינוך הוכרה כזכות יסוד, אין להפלות תלמידים ביכולתם לממש זכות זו, גם אם ההפליה מבוססת על ערך ראוי כמו גיוס לצה"ל. ההצעה עלולה ליצור גם בעיות מעשיות: בתי ספר עלולים לפעול בדרכים שנויות במחלוקת לשם השגת אחוזי גיוס גבוהים. כך עשויים להחליף שיעורים ופעילויות לעידוד הגיוס תכנים חינוכיים אחרים. חשש נוסף הוא שבתי ספר יסרבו לקבל ילדים שסיכוייהם להתגייס נמוכים, כמו תלמידים עם צרכים מיוחדים. מעל לכל אלה, מרחפת הבעיה הנעוצה בעצם השימוש בשיטת התגמול הכספי לקידום ערכים במערכת החינוך. שיטה זו מבוססת על עקרון התחרות החופשית, שתאלץ את בתי הספר, בעיקר בתקופה של קיצוץ בתקציב, לקדם ערכים חינוכיים הזוכים לתמרוץ תוך ויתור על ערכים אחרים, שאינם מתוגמלים (כגון סיוע לקהילה, קבלת האחר). בכך ייווצר מדרג בעייתי, בין ערכים חשובים, לחשובים פחות. בעיה זו קשה בעיקר לאור החילופין התכופים של שרי החינוך במדינה. מן הראוי, שמערכת הערכים המוטמעת על-ידי מערכת החינוך תהיה סדורה ועקבית, ולא כזו המשתנה כל שנתיים. *

הכותב הוא ראש הקליניקה לזכויות בחינוך של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים