לצד הערכה בינלאומית ותשבחות בקהילת העסקים המקומית, ספג נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ביקורת על הררי הדולרים שתחב לקופת המדינה

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מסיים את השנה עם כמה הישגים בכיסו: ראשית, הוא צלח את המשבר בזעזועים מזעריים למערכת הפיננסית, שנותרה יציבה ועם משק שמתאושש מהר יותר ממשקים אחרים, כפי שהדבר משתקף בנתוני הצמיחה המעודכנים. שנית, הוא השיג סוף סוף, לאחר שנות מאבק עם האוצר, את ההסכמה לחוק בנק ישראל. שלישית, הוא מסיים את השנה עם שיתוף פעולה מלא מצד הממשלה והאוצר: המדיניות הפיסקלית מתואמת איתו, והוא נתפס כגורם המשמעותי והמוביל את המדיניות.

פישר גם קנה את עולמו, לפחות בספרי תולדות הכלכלה העולמית, כראשון נגידי הבנקים שהעלה ריבית אחרי משבר האשראי הגדול.

בצד הפחות מואר במעשיו של פישר נמצאת מדיניות החלשת השקל. כדי למנוע תיסוף, המשיך הנגיד השנה במדיניות ההתערבות שפתח בה במרץ 2008 והצליח למנוע מהשקל לרדת מתחת לשער 3.75 לדולר. מדיניות תומכת יצואנים זו הובילה להגדלת יתרות המט"ח של ישראל מ-20 מיליארד דולר ללמעלה מ-61 מיליארד.

מעשי הנגיד הוגדרו "אגרסיביים" על ידי גורמים ותיקים ובכירים בשוק ההון הישראלי, שקראו לו לתת לכוחות השוק לפעול בעצמם. במרוצת הזמן הגיעה ביקורת גם מעבר לים - בדוח שפרסם ארגון OECD, נכתב כי הציפייה היא שהמשק הישראלי יתנהג כמדינות המאוגדות בו, הנמנעות מהתערבות שוטפת בשערי החליפין.

בטווח הקצר אין לפישר מניעה להמשיך להתערב ולצבור מט"ח ליתרות המדינה, אך לא כך הדבר בטווח הארוך. כדי שהתערבותו לא תהיה נחוצה, עליו לגייס בני ברית חדשים, כגון הגופים המוסדיים, שבאחרונה החלו להגדיל את היקף השקעותיהם בחו"ל. אם קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח ישתכנעו שפישר לא יישבר, הן עשויות להאיץ את היציאה לשווקים בחו"ל ולדחוף כלפי מעלה את שער החליפין.

יוקרה ועוצמה

החוק מעניק לנגיד לא מעט סמכויות, וכשמתווספת לכך יוקרה אישית רבה, התוצאה היא מעמד רב כוח. כמו קודמיו, בהם מיכאל ברונו ז"ל ויעקב פרנקל, פישר השתמש ב"עוצמת הנגיד", יצא אל זירת בתי ההשקעות וקרנות הגידור, ולימד אותם את נחת זרועו ואת כוחו של המוסד.

השנה הוא גם הביא להדחת יו"ר הבנק הגדול בישראל, דני דנקנר מהפועלים, בלי שהסכים לגלות את הסיבה להתנהגותו. עימות גלוי בין הנגיד לבין בעלי שליטה בבנק אינו מחזה רגיל באף מדינה. פישר נקלע לעימות כזה עם שרי אריסון.

גם בבניין משרד האוצר בירושלים נמצא אי קטן של צינה וטרוניה כלפי הנגיד. הפקידות הבכירה חשה שפישר לוקח לעצמו את כל התהילה על התמודדותה המוצלחת של ישראל עם המשבר, ומותיר את הישגיה בצל. פישר אמנם מקפיד לשבח את אנשי האוצר בהזדמנויות שונות, אך פקידי האוצר מתגעגעים לימים שבהם ניתן היה לנגח את הנגיד בעניין הסכמי השכר בבנק ולעצור את חקיקת חוק בנק ישראל. הימים חלפו, אך העוינות והקנאה לא פגו.

תחזית לשנה הבאה. רשימת הדאגות של פישר כוללת, כמובן, את האינפלציה. מדד המחירים לצרכן עלה בשנת 2009 מעל הגבול העליון של טווח היעד הממשלתי - 3%-1% - והדבר כבר הביא להעלאת ריבית קטנה. אין זה סוד שהנגיד חותר להביא את האינפלציה לשיעור של %2 בשנת 2010 ופירוש הדבר העלאות ריבית נוספות בחודשים הקרובים.