טייקון הנדל"ן והיהלומים, לב לבייב, סוגר את אחת השנים הקשות בחייו בלי חיוך. פלונטר הנושים חסר התקדים של אפריקה ישראל אילץ אותו להכניס את היד לכיס, ולהוציא משם למעלה מ-1.5 מיליארד שקל - וזה עדיין לא מספיק

מה לא הבנו? שגם סינדרלה, רגע אחרי שהמסך ירד והיא פסעה לעבר השקיעה "בעושר ובאושר", לא נשארה כנראה אותה נערה פשוטה וצנועה, זו שכל כך קל היה לילדים ולמבוגרים להתאהב בה. נעלי הזכוכית, מתסכל ככל שזה יישמע, משנות כנראה כל בן אדם שנועל אותן. אי אפשר לדבר ולחשוב כל יום על כסף, לחלום במיליארדים בלבד, להיות מחוזר ומפומפם על ידי התקשורת ועל ידי שועי עולם, ולהמשיך לחיות ככל האדם.

בשנה האחרונה ראינו את זה קורה ללב לבייב. הילד החרדי, שעלה לפני 40 שנה מבוכרה לדירה צנועה בשכונת חב"ד שבקרית מלאכי, הפך במהלך השנים לגדול הטייקונים שצמחו בישראל ולאחד מגדולי הפילנתרופים של העולם היהודי, ובהדרגה הוא גם למד לחיות בהתאם. רק שבשנה האחרונה הגלגל של לבייב התהפך.

העשור הראשון של לבייב כבעלים של אפריקה ישראל, משנת 1997 ועד שנת 2006, עוד היה אופטימי, אופטימי מאוד אפילו: אפריקה הציגה רווח נקי מצרפי של 2.6 מיליארד שקל. בשנה שלאחר מכן כבר עמד הרווח הנקי על 4.25 מיליארד שקל. אלא שלא היה מדובר ברווחים אמיתיים ממכירת דירות או מהשכרת משרדים. התחשיב הורכב בעיקר משערוך נכסים, שתרם כ-2 מיליארד שקל לרווח, והנפקת אפי פיתוח, שתרמה רווח הון בסך 3.4 מיליארד שקל. שנה אחר כך הפסידה אפריקה סכום גבוה בהרבה - 4.95 מיליארד שקל.

בהדרגה, השוק התחיל להבין שהגודל והפיזור נמצאים בעוכריו של לבייב. כמאמר הקלישאה, יותר קשה לשמור על המקום הראשון מאשר להגיע אליו. בעוד שאת המרוץ לפסגה הוא עשה בעזרת אינטואיציות בריאות וניצול יתרון יחסי מובהק, כשהגיע אל אותה פסגה, והשוק תבע ממנו לגדול עוד ועוד, לבייב הפך בלי משים לזה שקנה ביוקר בכל העולם.

המסמר האחרון ננעץ בסוף אוגוסט 2009. באישון ליל, במוצאי השבת של ה-30 באוגוסט, הודיעה אפריקה ישראל כי לא תוכל להחזיר את חובותיה לבעלי אגרות החוב. אפריקה ישראל הגדולה, באותה עת חברת הנדל"ן הגדולה בישראל, נכנסה למסלול של הסדרי חוב מול הנושים. השוק, שכל כך האמין בכיסים העמוקים של לבייב, שרק שנה קודם לכן שלף מהם כ-800 מיליון שקל, גילה שהוא לא יכול, או לא רוצה, לשלם את כל החוב העצום שגויס.

במקביל דיווחה אפריקה ישראל על הפסד, עוד הפסד, בסך 1.52 מיליארד שקל ברבעון השני. לדאבונו של לבייב, את התעלולים החשבונאיים כבר ניצלה אפריקה ברבעון הראשון, אולי מתוך תקווה שהמומנטום ישתנה ויביא למפנה בשווקים, מה שכמובן לא קרה. אז, במארס 2009, דיווחה אפריקה על רווח מפתיע בסך 1.1 מיליארד שקל - שוב, בעקבות שערוך הקניון שהיא מקימה במוסקבה.

נוסחה מסובכת, תספורת יקרה

פלונטר הנושים של אפריקה ישראל הוא חסר תקדים. מדובר על 13 סדרות אג"ח, לתקופה קצרה וארוכה, עם מלווים המחזיקים בין השאר גם במניות, מה שהפך את הניסיון לגיבוש הסדר לכמעט חסר סיכוי. אפריקה גייסה למערכה את פרופ' אמיר ברנע ואת היחצן מושיק תאומים, המוסדיים דיברו באלף ואחד קולות שונים, והשאלה הגדולה הייתה כמה כסף יביא לבייב מהבית, אם בכלל, והאם יישאר עם השליטה באפריקה ישראל.

השוק למד, באיחור, להסתכל על מצבת החובות הרבה לפני פורטפוליו הנכסים - ושם הוא ראה חוב בהיקף כולל מבהיל בסך 25.7 מיליארד שקל, מזה 7.4 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח. המצב היה כזה שגם אם אכן יכניס לבייב את היד לכיס, כדרישת הגופים המוסדיים ששכחו כנראה שהם אלה שהלעיטו את הטייקון בכסף ובמחמאות, בכלל לא היה בטוח שיימצא שם היקף מזומנים שיכול לשפר משמעותית את מצב החוב.

בסופם של שבועות מורטי עצבים, הנוסחה המסובכת שנקבעה בהסדר - תערובת של חוב חדש, מניות באפריקה ובחברות הבנות והזרמת 750 מיליון שקל מצד לבייב - נראית בהתאם. בכל מקרה, בהערכה שמרנית, מדובר על "תספורת" של כמיליארד שקל לבעלי החוב. במקביל, התחייב לבייב לעוד הזרמה של כ-700 מיליון שקל לבנקים, בצעד ששוב הקפיץ את בעלי החוב.

היחידים שהערימו קשיים אמיתיים על ההסדר, ושנראה כי הפכו לדמויות מוכרות כמעט בכל בית בישראל, הם "מחזיקי אג"ח ט'", אותן אגרות חוב קצרות שאמורות היו להיות משולמות כבר בנובמבר, אולם במקום לקבל את מלוא החוב, 550 מיליון שקל, קיבלו מיליונים בודדים מאפריקה ישראל. אותם בעלי אגרות, ששמעו לא פעם בשנתיים האחרונות שלאפריקה אין בעיה לשלם את החוב לפחות עד 2011, החליטו ללכת עד הסוף - נתונים לחסדיה ולהחלטותיה של שופטת המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך.

מיליארד דולר בניו יורק

ההתחלה הייתה הרבה יותר אופטימית. בתחילת שנות ה-90 הפך לבייב במהירות לטייקון החולש על אימפריית היהלומים הגדולה בעולם, שהעזה להתחרות בלי שום נחיתות בתאגיד רב העוצמה דה בירס. לתודעת שוק ההון הישראלי הוא פרץ רק בסוף שנת 1996, כשקנה את אפריקה ישראל, אז עוד חברת נדל"ן בינונית יחסית, לפי שווי של 400 מיליון דולר.

לבייב הפך את אפריקה ישראל לקבוצה בינלאומית מרשימה עם זרועות בכל רחבי העולם, בתחומי הנדל"ן, האנרגיה, האופנה, התקשורת ועוד. לפני כשנתיים היא נסחרה לפי שווי שנשק ל-30 מיליארד שקל, והתבססה בהדרגה כעוד "מניית עם" של הבורסה הישראלית.

כוחו של לבייב התברר במלוא העוצמה בשנת 2007. לראשונה בחייו הוא הגיע לפורום הכלכלי העולמי המתכנס מדי שנה בדאבוס. באותם ימים נסחרה אפריקה ישראל לפי שווי של 3.5 מיליארד דולר. בשיחה עם עיתונאים אמר לבייב, שעד סוף השנה הוא מצפה שהחברה תגיע לשווי של 7 מיליארד דולר. השוק לא חיכה: תוך שלושה חודשים זה קרה.

אבל יותר מכך, הפער בין הדברים שאמר לבין המעשים שעשתה החברה שלו בשטח, מלמדים שהאיש התחיל להאמין בסגולות האלכימיה בהן ניחן - שמאפשרות לו להפוך כל דבר לזהב. עוד באותה שנה, ולמרות שהגדיר את ארה"ב כשוק שכבר נגע בשיא, הוא רכש נכסים בניו יורק לבדה בהיקף של מיליארד דולר - בניין הניו יורק טיימס בטיימס סקוור, מגדל השעון בשדרות מדיסון ומחצית מבניין אפת'ורפ באפר ווסט סייד.

האיש שמציע עכשיו לחתוך לבעלי אגרות החוב חלק גדול מההלוואה, גם התגלה אז כמוהל מוכשר, שמל יותר מאלף בריתות של ילדי עובדי החברה. "כל מה שצריך בשביל להצליח בעסקים בארה"ב", אמר אז לבייב, במשפט שיכול להפוך בקלות לסמל המשבר האחרון, "הוא שם טוב, והבנקים ילוו לך כמה שרק תרצה".

במקביל, הוא רכש את נכסי חברת ב.ס.ר במזרח אירופה תמורת 90 מיליון אירו, כדי לנפח את הזרוע של מזרח אירופה לקראת הנפקה. באותה שנה הוא גם הספיק להנפיק בלונדון את חברת הבת שברוסיה, לפי שווי פנומנלי של 7.3 מיליארד דולר. גם החשבונאות הצטרפה באותה שנה לתדלוק החברה של לבייב. תקן ה-IFRS קבע כי ניתן לשערך נכסים לפי שוויים הריאלי ולא לפי השווי ההיסטורי בספרים, ובכך נתן את האות להשתוללות בדוחות הנדל"ן.

נראה היה אז שהמיליארדים סחררו את היהודי החרדי מבני ברק. בשלהי 2007 רכש לבייב, שגר במשך שנים בבית צנוע יחסית ברחוב גוטמכר בעיר בני ברק, מגרש ענק בשטח של 23 דונם ביישוב היוקרתי סביון, תמורת 61 מיליון שקל, עבורו ועבור שמונת ילדיו.

מה ליישוב היוקרתי סביון וליהודי החרדי חסיד חב"ד? לפני שהספקנו לשאול, רכש לבייב בשנת 2008 אחוזה רחבת ידיים בשכונה הכי נחשבת בלונדון (המפסטד), לא רחוק מידידו רומן אברמוביץ', במחיר 35 מיליון ליש"ט (70 מיליון דולר). לבייב גם עבר לגור בלונדון, לדבריו כדי "להיות קרוב למניה" של חברת הבת, אפי פיתוח, שהונפקה בלונדון בשנת 2007.

לא עושה טובות

רוסיה וישראל, יהלומים ונדל"ן, נהיו בשלב מסוים "קטנים" על לבייב. הוא פרס ידיים לכל עבר ומינף את השקעותיו בשיעורים עצומים, מבלי לקחת בחשבון משבר פיננסי שישאיר אותו כעת ללא שום הגנה.

ובכל זאת, ביום שאחרי, צריך גם לומר לזכותו של לבייב שתמיד הוא הדגיש (ופעם כנראה גם הרגיש) שהכסף לא ממש שלו. לא בגלל שהמוסדיים יכולים לקחת לו אותו, אלא בגלל שהחיים הם גלגל ענק אחד גדול. לבייב נחשב לאחד מגדולי הנדבנים, שמימן בסכומים אדירים מאות אלפי תלמידים בישראל וברפובליקות השונות של בריה"מ לשעבר, ודיבר שוב ושוב על חשיבות החינוך היהודי בתפוצות.

"כשאתה עושה חסד, אתה לוקח משלך ונותן למישהו אחר", הוא ציטט פעם את רבו, הרבי מלובביץ', "אבל בעברית קוראים לזה צדקה, מלשון צדק. הכסף לא שלי אלא קיבלתי אותו להפקדה. התפקיד שלי הוא לחלק אותו לעם ישראל. אני לא עושה טובה לאף אחד".