"המשכתי לעשות עסקאות. לא היינו משותקים ולא נכנסנו למגננה, כי הגענו למשבר מוכנים: נכנסנו אליו חשופים במידה נמוכה מאוד לאג"ח קונצרניות ועם חשיפה גדולה לאג"ח ממשלתיות. המצב נתן לנו יתרון גדול בשוק קורס - אנחנו, בניגוד לאחרים, היינו נזילים.

"ניצלנו את הנזילות הזאת בדיוק באותם נכסים שיצאו מאיזון. למשל, היינו בין המשקיעים הגדולים בשטרי הון של בנקים כשכל השוק היה משותק. כשכולם רצו לאג"ח הממשלתיות, לנו היה כסף לשלם. יכולנו להתנזל מהר ולממש את המזומן בעסקאות, ובאמת נכנסנו לעסקאות שאנחנו חושבים שהן נכונות מבחינה תזרימית לטווח רחוק, כמו שטרי הון ונדל"ן. לנצל את העיוותים של השוק, זה ליבת העניין".

את מזכירה הזדמנויות וזינוקים. איך מתמודדים עם הלחץ כל הזמן להוביל בתשואות?

"זה נורא. כבר לפני שנתיים-שלוש טענתי שהתשואות היומיות האלו הן אם כל חטא. בעיניי זו תפיסה רעה, כי היא מובילה לתפיסת סיכון קצרה. אני חרדה מהתהליך שבו הופכים את הפנסיה של עם ישראל לקרנות נאמנות עם הטבות מס. זה תהליך מסוכן".

עם אלו קשיים את מתמודדת?

"הקושי נטוע במורכבות התחום. אנחנו נדרשים לידע נרחב ועמוק בשווקים, באשראי, בנדל"ן, במכשירים פיננסיים מורכבים ובנוסף להיות בקיאים ברגולציה. הגיוון יוצר גם קושי לשמור על איכות העבודה - שהצוות, למשל, לא יילחץ מזה שפתאום כולם קונים אג"ח של חברות עם הון עצמי שלילי ועוברים אותנו בתשואות.

"חוץ מזה שלנהל 100 מיליארד שקל במדינת ישראל זה קושי גדול, זה גם לא לישון. הרי אני לא יכולה לראות את הלקוח שלי. זה יכול להיות באותה מידה אמא שלי או אח שלי, ואני מתנהלת בתפקיד בחרדת קודש גדולה".

"לפעמים הסיכון מתממש"

המשא ומתן על ההסדר עם צים היה מורכב ואינטנסיבי: פגישות ליליות, מאבקי כוח. האם גילית דבר חדש על עצמך במהלכו?

"גיליתי שיש לי כושר הישרדות. ישבתי במשא ומתן משתיים בצהריים עד שבע בבוקר, גמרתי לנסח הצעה להסכם בשבע בבוקר, ובשמונה וחצי כבר התייצבתי במשרדי מגדל כדי להרצות בנושא מאקרו. היכולת הזאת לעבור בין העולמות היא יכולת שהחזירה אותי לתקופה שהייתי קמה באמצע הלילה לילדים. זה היה עומס גדול, אבל הוא הניב פירות: שיתוף פעולה ואמון בתוך המערכת שבה אני פועלת".

היה שלב שחשבת שהמאבק אבוד?

"בוודאי, אבל זה קורה בכל עסקה, לא משנה אם זה נדל"ן או אשראי. בכל עסקה שניהלתי בחיי, יש רגע שבו מרגישים שזה כבר לא ייצא לפועל, שזה לא יקרה".

ההסדר עם צים הוא חוכמה שבדיעבד. אולי עדיף היה למוסדיים שלא להיכנס לשם בכלל?

"כנגד כל מי שמזלזלים במוסדיים, צריך לומר שניהלנו כאן עסקת אשראי מאוד מורכבת. כשהתבוננתי באירוע של צים, הבנתי שזה אירוע מאוד מורכב ולא יכול להיות שנעמוד מהצד ולא נתרום מהידע שלנו.

"זאת הייתה אחת החוויות הטובות שלי השנה, לגלות שיש עם מי לדבר. שמחתי לגלות שמי שמנהלים כספם של אחרים דואגים לעמיתים. הייתה בשותפות הזו תחושת שליחות: הרגשה ששיניתי משהו, שתרמתי להתפתחות השוק. זה נהדר". טענו נגדכם לחוסר נאמנות בהסדר.

"בתור אישה, אם יש משהו שמבהיל אותי זה שבעלי יחזור הביתה ובידו זר פרחים, ויכריז שהוא נאמן. מה ההיגיון? אני נאמנה לך כל הזמן, אז עכשיו בהסדר אני צריכה להכריז שאני נאמנה לעמיתים? אני הרי משקיעה כל יום כסף בשבילם, אז דווקא בהסדר חוב לא אהיה נאמנה להם? יש פה תפיסה מעוותת. הנאמנות לעמית היא כל כך יסודית ובסיסית בכל עולם ההשקעות. הסדרי חוב הם רק פינה".

איזה שינוי צריך להתחולל בתחום הסדרי החוב?

"להפתעתי ולשמחתי הרבה, התחום מצליח להתנהל בצורה מאוד יפה. מתנהלים כעת בין 50 ל-60 הסדרים, מגדל מעורבת בשניים מתוכם, ואני מרוצה מהאופן שבו מנהלים אותם".

אולי עדיף היה לא להזדקק כלל להסדרים. למשל, על ידי הגדלת הביטחונות.

"זה בסדר לתת אג"ח בלי בטוחה ובלי שיעבוד, אבל צריך להקים כבר בשלב הראשוני מנגנונים לטיפול בבעיה, למקרה שתצוץ. כשלוקחים סיכון צריכים לקחת בחשבון שלפעמים הסיכון מתממש. אי אפשר לקיים שוק אשראי חוץ בנקאי ולקוות שכל החברות שלוות כסף יחזירו את חובן.

"שוק האשראי החוץ בנקאי הישראלי הוא שוק צעיר והוא צריך להפיק לקחים ולהתפתח. בחו"ל יש כמה סוגי חוב חוץ בנקאי, בארץ יש רק אחד. זה שלב בהתבגרות השוק".

למוסדיים יש לפעמים נאמנות כפולה.

"הרבה פעמים המוסדיים שמשתתפים ומצביעים באסיפות הכלליות של בעלי האג"ח נמצאים משני עברי המתרס, ואכן יש בלבול גדול. בארצות הברית, בגלל שהשוק גדול והפיזור רב, זה לא קורה. צריך לטפל בזה בישראל. לא ייתכן שבכול אסיפה הנושא עולה לדיון מחדש".

האם המוסדיים ישקיעו יותר בחו"ל?

"במגדל התקבלה החלטה אסטרטגית לפזר השקעות גם מחוץ לישראל עוד ב-2004, סמוך למועד שינוי תקנות ההשקעה. אסטרטגיית הפיזור לחו"ל מבוססת אצלנו לא רק על פיזור סיכון הנכסים, אלא גם על מקורות לנזילות בתרחישי קיצון שונים. אין ספק כי היותנו חברת בת של תאגיד ביטוח בינלאומי זר סייעה רבות בהתמודדות עם האתגרים והתחכום הגלומים ביציאה להשקעות מחוץ לישראל".

כיצד השפיעה העובדה שישראל שודרגה בדירוג שלה ונכנסה לרשימת המדינות המפותחות? האם זה הופך אותנו לפחות אטרקטיביים להשקעה?

"ישראל אמנם שייכת פורמלית למדינות המפותחות, אך נתפסת עדיין כשייכת למדינות המתפתחות במובן של שיעור החיסכון מהתל"ג. עמידותה היחסית במשבר האחרון נבעה, בין השאר, מכך שהכלכלה ככלל והצרכן בפרט היו הרבה פחות ממונפים מארצות הברית למשל.

"אם ההשקעות כאן ייפגעו, זה יהיה פחות בגלל סיווגה של ישראל במדד טכני כזה או אחר, ויותר כתולדה מכך ששיעור ההשקעה הלאומית בהשכלה ובמדעים יורד דרמטית ומכלה את משאב הידע והחדשנות לעתיד".

"הטוקבקים לא מפריעים לי"

את מגדירה עצמך כאישה אחראית עם אידיאולוגיה יקית. מה זה אומר?

"מבחינתי יש חשיבות גדולה לחשיבה מקורית. בשביל להוביל דרך, את צריכה להיות מקורית ולפעמים להוביל דעה גם אם היא לא אופנתית. האידיאולוגיה היקית פירושה שאת כל הזמן צריכה לשמור על מערכת מאוד מקצועית ומאוד הוגנת.

"בטוקבקים אומרים עליי שאני בן אדם מאוד קשה - נו בסדר, זה לא מפריע לי. מצד אחד אני לא מוותרת, אבל מצד שני רוב אלו שאני מנהלת מולם משא ומתן, בסוף שולחים לי פתק 'הייתם קשים אבל הגונים'".

מהו בעינייך האירוע החשוב של השנה בכלכלה הישראלית?

"אירוע שטרם קרה: אני די מוטרדת מההכרזה השקטה על המודל הצ'יליאני (מודל חיסכון פנסיוני, שלפיו גיל החוסך משפיע על סולידיות ההשקעה, מ' כ'). יש לי תחושה שמדובר בשינוי מבנה שישפיע על שוק ההון. ייתכן שבהסתכלות אחורה יסתבר שזה היה אחד האירועים החשובים בכלכלה הישראלית, ששינה את זרימות הכסף בשוק. זה גם עלול לשנות את מבנה שוק ההון באופן שעוד אף אחד לא ירד לעומקו ולהבנתו".

איך חווית את המשבר הכלכלי?

"סוף סוף אפשר היה לעשות עסקאות במחירים נכונים, אחרי שנים שהיה לנו מאוד קשה לעשות את זה. מבחינתנו, זה היה עולם של הזדמנויות. אגב, המשבר הכלכלי עדיין לא נגמר".

מה התחזית שלך לשנה הבאה?

"השינוי הכי טריוויאלי הוא שמצד אחד העולם ינסה להיות פחות ממונף. מצד שני, איך הוא יעשה את זה כשהריביות הן אפס? יש פה דילמה: אם העולם יהיה פחות ממונף, החברות יצמחו פחות, מכאן שהעולם יצמח פחות והוא ייצר פחות רווחים. אם זה יקרה תיווצר יותר אבטלה, ואז ערך הנכסים יצטרך לעלות, אז למה כולם מפחדים מאינפלציה בגלל ריבית אפס? זאת דילמה קשה.

"הכיוון לפיתרון לא בהכרח יגיע כולו בשנה הקרובה, כי העולם רץ על תפיסה כלכלית מסוימת בעשור האחרון, ועכשיו הוא משנה את הפרדיגמות הבסיסיות שלו. לכן, מה שאנחנו צריכים לשים לב אליו הוא האם בשנה הבאה העולם ישבור את הקורלציות שלו ולא יהיו אותה התנהגות ואותה צמיחה בכל מקום.

"לכן התחזית היא שבשנה הבאה ימשיך להיות מעורפל - העולם מאוד עצבני ומגיב בתנודתיות מאוד גדולה לכל שינוי ולכל תחזית".

את מרוצה מהתפקוד של סטנלי פישר ובנק ישראל?

"כמובן. הם תפקדו, מתפקדים וכנראה ימשיכו לתפקד בצורה מאוד אחראית, שקולה ולא מתלהמת. העובדה שהמפקח על הבנקים הוא אדם שפעל גם בצד העסקי, גם היא מאוד חשובה. העובדה שסטנלי פישר הוא בעל אומץ ומקוריות בחשיבה ומוערך בעולם מאוד מסייעת".

איזו עצה כלכלית רלוונטית לתקופה הנוכחית?

"להקשיב לאינטואיציות. זה משהו שמשום מה ממעיטים בערכו. אחד הגורמים למשבר היה שאנשים איבדו את האינטואיציה. כשמלמדים ילד לחצות את הכביש, הרבה הורים שמים דגש על ציות לרמזור, אבל הרמזור הירוק הוא רק סימן להביט לצדדים, ולא ישר לחצות את הכביש. האובדן של פשטות החשיבה הוא חלק ממה שיצר את המשבר.

"חברות קיבלו אור ירוק מחברות הדירוג ולא הסתכלו ימינה ושמאלה. הן הפסיקו לשאול את השאלות הבסיסיות, כמו מה זה הדבר המורכב הזה שאני משקיע בו? פה יש הרבה עניין של אינטואיציה - מה שנראה לא טוב ולא מסתדר לך בראש, אל תעשה אותו".

מי מהווה עבורך מקור השראה?

"אבא שלי, היקר באדם. איש צנוע, ישר וטוב לב. הוא נפטר לפני שנתיים וממשיך ללכת איתי תמיד".

מי איש השנה שלך בכלכלה הישראלית?

"אותו עמית שלא נבהל מכל התחזיות השחורות של העיתונים, ונשאר, ולא מימש בהפסד את ההשקעות שלו".