גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

איש העשור: ג'ורג' דאבליו בוש, המהרס

אם יש איש יחיד האחראי לירידתה של אמריקה, הוא האיש. חף מכל הבנה היסטורית, הוא הוליך אותה אל מלחמת ברירה הרת אסון, הבאיש את ריחה, ושחק את כוח הרתעתה. הוא גם נרדם ליד ההגה כשהתנפחה בועת הנדל"ן בסוף הוא דווקא עשה מה שצריך, אבל רק לאחר שעשה כל מה שלא צריך הוא חושב שההיסטוריונים של העתיד יצדיקו אותו. אולי. אבל לדיירי ההווה יש סיבות מעטות להתגעגע אליו

החרדה הגדולה ביותר ב-31 בדצמבר 1999 נגעה לרגע שבו מחוגי השעון ייפגשו בשעה 12. "חיידק המילניום" עמד להסב את שעון העולם לשנת 1900, למחות את כל רווחי הבורסה של 99 השנה הקודמות, לבטל את שטרי החוב ואת דו"חות החנייה של המאה ה-20, ולהניב לכל הפחות מיתון כלכלי קל. ההכנות לקראת האסון הבלתי-נמנע-כנראה של חצות הלילה היו גדולות ויקרות לאין שיעור מן ההכנות לקראת האסון הנמנע בהחלט של 11 בספטמבר 2001.

ב-31 בדצמבר 1999 מדד הנאסד"ק השלים עלייה של 70%, ושכנע די הרבה אנשים רציונליים שאין להם עוד מושג בפיננסים. "הכלכלה החדשה" היתה המוטו של חמש השנים הקודמות. רב-מכר אופייני בחודשים ההם נקרא "דאו 36,000". קרנאי הגידור הפטפטן ג'ים קריימר, שנעשה אשף בורסה ברשת טלוויזיה, הודיע כי הוא נמנע מלקנות מניות של חברות רווחיות. כך ממש. הגיונו התיישב עם הגיון השוק. הלהיטים הגדולים ביותר בבורסה היו חברות עם יחס של 1 ל-500 בין הכנסותיהן לבין ערך השוק שלהן.

כלכלנים קלאסיים מחו את אגלי הזיעה ממצחיהם, והוציאו את עקומת פיליפס המפורסמת לגמלאות. מי אמר שתעסוקה מלאה גורמת אינפלציה? קווי הייצור בדלתא של נהר הפנינה, דרום-סין, העניקו לאמריקה פוליסת ביטוח מפני אינפלציה.

פילוג בשורות אופ"ק העניק לה פוליסת ביטוח מפני מחירי נפט גבוהים. בקיץ 1998 היה אפשר לקנות דלק (במקומות מסוימים) ב-80 סנט לגלון, או ב-72 אגורות לליטר. בעלי התחנות הרוויחו יותר כסף ממכירת בקבוקי סודה.

ב-31 בדצמבר 1999, עליונותה של ארה"ב בעולם היתה חד-משמעית, ללא עוררין, נצחית ומושלמת. רוסיה עמדה בעיצומה של התמוטטות פיננסית ופוליטית. סין היתה הדלתא של נהר הפנינה. האנשים המפחידים ביותר בעולם היו מיליציונרים סרביים.

קיצונים איסלאמיסטיים היו בדרך כלל בעיה ישראלית, הודית (קשמיר) ורוסית (צ'צ'ניה). איראן עתה זה בחרה כוהן דת מתוק שפתיים לנשיא, ואיש לא שמע על אחמדיניג'אד. צ'אבס אמנם כבר ישב על כס הנשיא בוונצואלה, אבל לא היה יותר מקוריוז.

טעמה של הדמוקרטיזציה הגדולה עדיין עמד על שפתי המערב. בין האוקיינוס השקט לבין האוקיינוס האטלנטי, רק בשתי ארצות אירופיות קטנות אנשים לא יכלו להפגין בכיכר העיר מבלי להיאסר (סרביה ובלארוס). פשוט לא היתה עוד אלטרנטיבה מתקבלת על הדעת לדמוקרטיה הקפיטליסטית.

המגדלים נופלים, תמיד נופלים

עשר שנים אחר-כך, רוב האפיונים של הפסקאות האחרונות נקראים במידה של חוסר אמון. אנחנו הרי יודעים מה קרה. מה משונה שאחד מרבי המכר האינטלקטואליים של שלהי המאה ה-20 נקרא "המגדל הגאה", מאת ברברה טאקמן (טוכמן), שעסק בשגשוגו של המערב בשלהי המאה ה-19, על סף הקטסטרופה של מלחמת העולם הראשונה.

מגדל, או מגדלים, נטו לציין קליימקסים של ציביליזציה, אולי עוד מזמן שהמלך נמרוד ניסה לבנות את מגדל בבל. המגדלים - המטאפוריים או הפיזיים - נופלים, תמיד נופלים.

האין זה אפוא סביר בהחלט, בתהליך הרציני רק לחצאין של בחירת "איש העשור", לחפש את זה הרשאי לתבוע יותר אשראי מכל איש אחר על השינוי המופלג של המשוואה הבין לאומית בין דצמבר 1999 לבין דצמבר 2009?

אפשרות אחת היא אוסמה בן לאדן. מעשה הזוועה של אוסמה מנע התאוששות כלכלית מוקדמת בארה"ב, הניע את הבנק המרכזי לשרשרת של הורדות ריבית, והתחיל בזה - אם גם בעקיפין - את התנפחותה של בועת הנדל"ן. מעשה הזוועה של אוסמה דחף את ארה"ב לשתי מלחמות באסיה, שעלו לה טריליון דולר ויותר, הסבו לה נזק פוליטי עצום, הרחיבו את מעגל המתגייסים לצבאות הג'יהאד - ולא הניבו ניצחון.

אבל אחריות סמלית, או פואטית, אינה מספיקה כדי להניח את כתר הקוצים על ראשו. התואר הזה ראוי יותר למישהו שמעשיו הניבו במישרין את התוצאות. אם אנחנו מניחים שירידתה של ארה"ב - "שקיעה" תהיה בינתיים קצת מופרזת - היא הסיפור החשוב ביותר של העשור, עלינו לחפש אמריקני.

הגיע ללא תוכניות גרנדיוזיות

היש אמריקני יחיד הראוי לאשראי גם על נסיגתה הפוליטית של ארצו וגם על נסיגתה הכלכלית? ספק. הקורא ארך האפיים יזכור את הזהרתי שתהליך הבחירה הוא רציני רק לחצאין.

אבל הואיל ומשימתי כאן אינה להשתמט מבחירת איש העשור, אני מציע להעניק את התואר הזה לג'ורג' דאבליו בוש.

בוש הגיע אל הנשיאות חף מכל הבנה היסטורית. המעשיות שסופרו לפני עשר שנים על בורותו היו כמעט גרוטסקיות, ובוודאי מסמרות שיער. כאשר עדיין היה רק אחד הטוענים למועמדות מפלגתו לנשיאות, ב-1999, בוש שאל את אחד ממתדרכיו (דב זקהיים, מומחה בולט לענייני ביטחון), "דב, בשביל מה אנחנו צריכים צבא?".

בוש הגיע לבית הלבן ללא תכניות גרנדיוזיות. אם בכלל, נדפו ממנו ניחוחות של זהירות רפובליקנית קלאסית, משהו שלמד בבית אבא. בזמן מערכת הבחירות של 2000 הוא הזהיר מפני "עודף יהירות" בענייני חוץ, וקרא לצמצם את ההגדרה הגיאוגרפית של "האינטרס הלאומי". למרבה העניין, הוא השמיט אז מרשימת האזורים החיוניים לביטחונה של ארה"ב את דרום אסיה ואת מרכזה.

נפילת מגדלי התאומים העניקה סיבה לנשיאותו של בוש. כאשר הנשיא עמד על עיי ההריסות של המגדלים, קסדת מכבי אש על ראשו, והבטיח לתפוס את שולחי הרוצחים, רודי ג'וליאני נאנח לרווחה, ואמר (כפי שחזר אחר-כך וסיפר): "איזה מזל שבוש הוא הנשיא". כלומר, איזה מזל ש-570 קולות בפלורידה חסמו את כניסתו של אל גור לבית הלבן.

לפחות שנתיים הצליח בוש לשמור על אנחת הרווחה הזו. במאי 2003 הוא לבש מדי טייס, ונחת על סיפון נושאת מטוסים, כדי להכריז ניצחון במלחמת עיראק, תחת כרזת ענק "המשימה הושגה". כמובן, מלחמת עיראק האמיתית עדיין לא התחילה ביום ההכרזה. שנה וחצי אחר כך, בבחירות הבאות לנשיאות, האמריקנים כבר ידעו שמלחמת עיראק אינה עולה יפה - אבל ברוב קטן הם עדיין העדיפו את הנשיא עם הקסדה ועם המדים.

על עצם המלחמה בעיראק אפשר להתווכח. אפשר לטעון, במידה של היגיון, שסילוק סדאם חוסיין, הוא כשלעצמו, היה רצוי; שכינון שלטון רוב בעיראק (ממשלה שיעית, בפעם הראשונה בתולדות ארם נהריים) היה צודק; שהגיעה שעתם של הכורדים לקבל זכויות לאומיות. אבל יהיה קשה לטעון שהמלחמה היטיבה עם העיראקים, הגדילה את היציבות הבינלאומית, או קידמה את האינטרסים של ארה"ב.

מעניין שלג'ורג' בוש עצמו היו פקפוקים, כאשר הונחו לפניו ממצאי הביון על תכנית ההתחמשות הגרעינית של עיראק. "זה כל מה שיש לנו?", הוא שאל את מנהל הסי.איי.אי בסתיו 2002. תשובתו המפורסמת של ג'ורג' טנט היתה, שאין מה לדאוג, "זה סל מושחל בטבעת", בתרגום גס.

יועציו של הנשיא הכשילו אותו פעם אחר פעם. פול וולפוביץ, המשנה לשר ההגנה, תואר לא פעם כאדריכל המלחמה. ברגע משונה של אופוריה קלת דעת הוא אמר לעיתונאי, במאי 2003, שיכולתה הגרעינית של עיראק היתה התירוץ המוצלח ביותר והשוויק ביותר לצאת למלחמה. המלחמה עצמה היתה נחוצה כדי להתחיל "רפורמה של האסלאם", לא פחות ולא יותר.

"בזבזתי את כל ההון הפוליטי"

ב-2005 באה פרשת אבו-גרייב, שהמיטה קלון על אמריקה ושמטה את הקרקע מתחת לרגליה. במקום להדיח מיד את כל האחראים, בוש, כיאה לחינוכו הפאטריצי, העדיף להיות "נאמן". ב-2006 הוא כבר ידע מה גדול המחיר.

ברגע מפתיע של גילוי לב, בתדרוך פומבי לעיתונאים, הוא אמר, "בזבזתי את כל ההון הפוליטי שלי על המלחמה". ההון הפוליטי שלו אינו חשוב. הוא בזבז את הונה הפוליטי של ארצו, הרס את המוניטין שלה, השניא אותה גם על רוב ידידיה, והחליש את כושר הרתעתה.

הוא אמנם הצליח להוציא מתוק מעז, כאשר - באקט של אומץ לב, נגד רצונה הברור של דעת הקהל, נגד עצתו המפורשת של הממסד הפוליטי - הוא שלח תגבורת ניכרת לעיראק, והצליח להפוך את הקערה על פיה. מלחמת עיראק לא הסתיימה בתבוסה צבאית, וזה חשוב מאוד כשלעצמו. אבל מלחמת עיראק הסתיימה בתבוסה אסטרטגית, וזה חשוב עוד יותר.

בערוב נשיאותו, ג'ורג' בוש - איש חביב ומסביר פנים - הועמד במרכז הקריקטורה של "האמריקני המכוער". ספק אם היה אי-פעם נשיא אמריקני שנוא ממנו. זו טרגדיה אישית, זו טרגדיה לאומית, זה אסון היסטורי. היסטוריונים לא מעטים כבר נמנו וגמרו, שג'ורג' בוש הוא "הנשיא האמריקני הגרוע ביותר מאז ומעולם".

בוש עצמו סמוך ובטוח שההיסטוריונים של העתיד ישנו את דעתם. הוא מזכיר לעצמו את הארי טרומן, הנשיא ה-34 של ארה"ב, שהתחיל את המלחמה הקרה נגד ההתפשטות הסובייטית, והדף פלישה קומוניסטית בקוריאה. טרומן סיים את נשיאותו עם שיעורי הפופולריות הנמוכים ביותר של איזשהו נשיא, לפניו או אחריו.

נדרש עוד דור כדי להבין שהוא היה מנהיג משיעור קומה היסטורי, ואלמלא נחישותו ואומץ לבו, הדמוקרטיה המערבית אולי לא היתה מחזיקה מעמד (וישראל לא היתה זוכה בהכרה אמריקנית). נראה. כרגע, בהיעדר הפרספקטיבה ההיסטורית, אני חושב שג'ורג' דאבליו בוש ראוי להיות "איש העשור" על תפקידו בשחיקת כוחה של ארצו בזירה הבינלאומית.

גם הוא הופתע בספטמבר 2008

אחריותו למפולת הפיננסית כנראה קטנה יותר מזו של אלן גרינספן ושל יורשו בנגידות הבנק המרכזי, בן ברננקי. שניהם לא עמדו במשימה ההיסטורית של הנגיד, "לחטוף את קערת הפונץ' באמצע המסיבה". משני הנגידים, אחריותו של גרינספן כבדה הרבה יותר. סוף-סוף, הוא כיהן שם 18 שנה.

השתתפותו של בוש בניהול הכלכלי היתה קטנה הרבה יותר מהשתתפותו במדיניות החוץ. אבל הוא היה הנשיא שהתנער מרוב כללי הזהירות הפיסקלית, הגיש תקציבים גירעוניים שנה אחר שנה, הגדיל את החוב הלאומי, וחיבר את ורידיה של ארה"ב לאינפוזיה בלתי-פוסקת של דולרים מסין ומיפן.

ליהמן ברדרס נחתו עליו, בספטמבר 2008, כמעט כפי שנחתו על רובנו: בהפתעה איומה. זה כשלעצמו ציון שלילי מאוד למנהיגותו. תגובתו היתה רדיקלית. הוא נענה לעצת יועציו, והתיר את ההתערבות המאסיבית ביותר של איזושהי ממשלה אמריקנית בתהליך הכלכלי.

600 מיליארד דולר הוקדשו להבטחת שיורם של הבנקים הגדולים ושל ענפי המשכנתאות והביטוח. מה היה קורה בהיעדר ההתערבות ההיא? הדעת נותנת שהיינו עכשיו בעיצומו של שפל כלכלי משיעורו של שפל שנות ה-30, או אולי גדול ממנו. התוצאות לא היו פוסחות על איש מאיתנו.

ג'ורג' בוש עשה מה שצריך, אבל רק לאחר שלא עשה מה שצריך לאורך זמן. זה מה שקרה בעיראק, זה מה שקרה בפיננסים. שמונה שנות נשיאותו היו ארוכות, ארוכות מדי. יעבור הרבה זמן לפני שתינתן סיבה להתגעגע אל מנהיגותו. *

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com

עוד כתבות

עינת גנון / צילום: בר שניר

פרויקט הענק מתעכב: עוד פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו

עינת גנון, סמנכ"לית הרשות להתחדשות עירונית, הודיעה על פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו, לאחר שלאחרונה גם צחי דוד, סגן הממונה על התקציבים באוצר לשעבר, הסיר את מועמדותו לתפקיד ● כעת נותר מועמד אחד לבחירה, והמכרז עומד בפני ביטול

אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילום: שלומי יוסף

העליון מגדיר מחדש את גבולות שכר הטרחה לעורכי דין בתביעות ייצוגיות

פסק דין שאישר פשרה עם סופרגז ואמישראגז קבע תקדימים בעניין שכר טרחת עורכי דין בתביעות ייצוגיות ● בין השאר נקבע כי שר הטרחה יוגבל לפי מדרגות מקסימליות, ודרך היישום לתשלום הובהרה ● בשוק יש שמברכים על ההסדרה, ואולם אחרים מזהירים: תפגע בתמריץ להשיג פיצוי מרבי

אייל בן סימון, מנכ''ל הפניקס / צילום: יחצ ענבל מרמרי

ביום האחרון לפני הפקיעה: מנכ"ל הפניקס אייל בן סימון מכר מניות

מנכ"ל הפניקס וסמנכ"ל הכספים שלו מימשו יחד 170 אלף אופציות במחיר של 37.48 שקל למניה ● המימוש בוצע יום לאחר שהחברה דיווחה על תוצאותיה הכספיות לשנת 2023, רווח של 1.1 מיליארד שקל המשקף תשואה להון של 10.5%

מנכ''ל NICE, ברק עילם / צילום: CRC Media

מלך השכר של ת"א: המנכ"ל שהרוויח כ-90 מיליון שקל ב-2023

עיקר התגמול של מנכ"ל נייס ברק עילם – הוני ● במשך שנותיו כמנכ"ל נייס צבר תגמולים בהיקף של כ-460 מיליון שקל לפי שער החליפין הנוכחי ● שכר של כ-17 מיליון שקל למנכ"ל אלביט אשתקד

גזירת סרט בפתיחת משרדי ASI, חברת הבת בהודו יחד עם שגריר ישראל בהודו, נאור גילאון / צילום: תעשייה אווירית

מתחת לרדאר: התעשייה האווירית הקימה חברה בת בהודו

התעשייה האווירית השיקה השבוע את חברת הבת ההודית שלה בניו דלהי ● החברה הוקמה במסגרת שיתוף הפעולה בין התעשייה האווירית לבין DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו

דוד פתאל / צילום: איל יצהר

לאחר שלוש שנים של הפסד, אירופה עזרה לדוד פתאל לחזור להרוויח

עם סיומה של השנה הסתכמו הכנסותיה של פתאל ב-6.93 מיליארד שקל, עלייה חדה של 26.6% ביחס לשנה שקדמה לה ● בשורה התחתונה רשמה פתאל רווח נקי של 45.2 מיליון שקל ● הסיבות לעלייה: שיפור בשיעורי התפוסה במלונות הרשת, עלייה במחיר של חדר ממוצע למתארחים ושיפור בשערי החליפין

ביתן של קבוצת צ'אנגן בתערוכת מכוניות בסין / צילום: ap, Ng Han Guan

קבוצת הרכב השלישית בגודלה בסין בדרך לישראל

משלחת בכירה של צ'אנגן (Changan) סינית נערכת לייצא לישראל, הכניסה של החברה לישראל היא חלק ממהלך ההתרחבות הגלובלית שעליו הכריזה השנה ● מרצדס E קלאס והקרוסאובר של פורד: הדגמים החשמליים שבדרך ● השבוע בענף הרכב

ינקי קוינט, מנכ''ל רמי ומ''מ מנהל רשות החברות / צילום: יוסי זמיר

מתחנות כוח ועד מוסכי רכבת: בענף התשתיות טוענים שרמ"י תוקעת מיזמים

בפנייה דחופה מבקשים במינהל התכנון מרשות מקרקעי ישראל לשחרר היתרים למיזמי תשתית לאומיים ● ברקע זה, גורמים בענף טוענים כי פרויקטים גדולים, בהם תחנות כוח ומוסכים של הרכבת הקלה, תקועים בגלל התנהלות הרשות ● רמ"י: "חלק מהפרויקטים יצאו לדרך"

איציק וייץ, מנכ''ל קבוצת קרסו מוטורס / צילום: אלעד גוטמן

המספרים חושפים: כך הפך מותג בנזין סיני אלמוני למכרה הזהב של קבוצת קרסו

הכתבה הזו היתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● מהדוח השנתי של יבואנית הרכב עולה כי המותג צ'רי, שמכירותיו זינקו ב-2023, הקפיץ את נתח השוק שלה וסייע לה להציג רווח מכובד בתקופה קשה ● אבל ל"אסטרטגיה הסינית" הזו, שמשנה בצורה משמעותית את הפוקוס העסקי של הקבוצה, יש מחיר - ובראשו דריסת מותגים ותיקים

ניסאן X-TRAIL / צילום: יח''צ

המכונית של ניסן שמוכיחה: שוק הבנזין עדיין חי ובועט

ניסאן X-TRAIL, הטורבו-בנזין החדשה של ניסאן, מוכיחה שגרסאות הבנזין לא אמרו את המילה האחרונה: היא זריזה, נוחה ומרווחת

בנימין נתניהו ואריה דרעי / צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ

דרעי: "בג"ץ מתעמר בלומדי התורה, אות קין", גנץ: "בג"ץ פסק את המובן מאליו" | התגובות הפוליטיות על צו הביניים

הפוליטיקאים הגיבו על החלטת בג"ץ שקיבל את עמדת היועמ"שית ● גולדקנופף: "אות קלון וביזיון, ניאבק בכל דרך על זכותו של כל יהודי ללמוד תורה ולא נתפשר" ● דרעי: "מבין את הלוחמים שלא רוצים לשרת עכשיו בצבא" ● גנץ: "הגיעה העת שהממשלה תעשה את המובן מאליו"

בורסת טוקיו / צילום: Associated Press, Eugene Hoshiko

עליות קלות באסיה. מחיר הזהב זינק במרץ ב-9.8%

היום חוגגים את יום שישי הטוב, ולכן לא יתקיים מסחר בבורסות באירופה ובוול סטריט ● אמש ננעלה וול סטריט בירוק, מדד ה-S&P 500 שבר שיא בפעם ה-23 מתחילת השנה ● מחיר הביטקוין עומד על 70.5 אלף דולר למטבע

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

בורסת ת"א ננעלה ביציבות; אלקטריאון זינקה ב-18%, ישראכרט ב-8%

אל על השלימה גיוס של 100 מיליון דולר, המנייה עולה ב-4% ● הבורסה בת"א מסכמת רבעון ראשון בעליות נאות במדדים המובילים ● לאומי על הדולר המתחזק: "מציע למשקיעים הצעה שאי אפשר לסרב לה" ● באופנהיימר צופים "רוח גבית לשוק המניות האמריקאי לפחות עד שנת 2025"

דם אברמוב בקמפיין בנק הפועלים / צילום: צילום מסך

בלי אסקפיזם ועם לוחם בשיקום, הפרסומת של בנק הפועלים היא הזכורה ביותר

פרסומת הבנק, שבה מככב הלוחם הפצוע אדם אברמוב, היא גם המושקעת ביותר עם כ–1.6 מיליון שקל ● מדירוג הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה עולה כי השבוע התברגו שתי פרסומות חדשות: מנורה מבטחים וטאצ' ● הפרסומת של ביטוח 9 היא האהודה ביותר גם השבוע

צילומים: נועם מושקוביץ-דוברות הכנסת, אייל רדושיצקי, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

כועסים על היציאה לפגרה, אבל הבעיה עמוקה מזה

הבנקים כביכול תחת אש, אבל לא צפויים לספוג ריקושטים כבדים ● פגרת הכנסת מעוררת ביקורת, אבל לא היא הבעיה ● והטעם לפגם בפרס על צילום העיתונות ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

''התייצבות ושיפור, גם אם צנוע, ברוב הפרמטרים הפיננסיים של ההייטק הישראלי'' / אילוסטרציה: Shutterstock

אחרי שנה קשה, הרבעון הראשון של 2024 מראה מגמה חיובית בתעשיית הטק הישראלית

על פי נתונים חדשים מדוח ההייטק "Tech Review", ברבעון הראשון של 2024 חברות הסטארט-אפ הישראליות גייסו כ-1.6 מיליארד דולר ● מדובר בעלייה של כ-10% ביחס לרבעון הקודם וירידה של 10% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד ● 38% מסך הסכום הכולל גוייס בחברות הסייבר

מתחם חזית הים בחיפה / הדמיה: מן-שנער-יעד אדריכלים

נסגר המכרז הראשון של רמ"י בחזית הים בחיפה: כמה תשלם הזוכה?

יורו ישראל זכתה במכרז של רמ"י על קרקע של 23 דונם, להקמת 500 יחידות דיור ושטחי מסחר באחד מהמתחמים המסקרנים בישראל ● החברה תשלם על הקרקע, הסמוכה לבית החולים רמב"ם בחיפה, כ-205 מיליון שקל כולל הוצאות פיתוח

בנק ההשקעות ג'יי. פי מורגן / צילום: Reuters, Mike Segar

האסטרטג של הבנק הגדול בעולם: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו"

בבנק ג'יי פי מורגן שוב מזהירים מפני ירידות בשווקים, למרות שהתחזיות שלהם לא פוגעות כבר שנתיים וחצי ● האם הפעם התחזיות שלהם יתממשו? ומה הם ממליצים למשקיעים?

קבינט המלחמה. ללא נשים במוקד קבלת ההחלטות / צילום: קובי גדעון-לע''מ

המלחמה חושפת את אוכלוסיית הנשים לסיכונים חריגים. איך אפשר להתמודד איתם?

מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה משמעותיות ● הפעם, בשיתוף שדולת הנשים, על האתגרים שמציבה המלחמה בפני נשים ● נשים סובלות יותר מהיעדר ביטחון אישי וכלכלי - ובכל זאת הן לא נמצאות במוקד קבלת ההחלטות

סם בנקמן-פריד / צילום: ap, Bebeto Matthews

סם בנקמן-פריד, מייסד בורסת הקריפטו FTX, נידון ל-25 שנות מאסר

בנובמבר האחרון חבר מושבעים בארה"ב מצא את סם בנקמן-פריד אשם ● היום, השופט בתיק קבע כי הוא ירצה 25 שנות מאסר ● "אני הייתי המנכ"ל ולכן האחריות היא עלי", אמר בנקמן-פריד עם מתן גזר הדין